מקדש מלך על ספר הזהר ג:יא

מן הבקר ולא בקר פי' מקצת בקר ראוי לקרבן עולה לאפוקי נקבה כמ"ש זכר תמים: רבי יצחק אמר לא פליג אר' חייא אלא מפרש הענין היטב: מאן דקאים על הלב נ"ב הלב נוקבא והזכר עליה:

אי הכי באתר דמחשבה עילאה וכו' פי' כיון שהעולה היא רומזת למחשבה שהוא אבא. א"כ היה ראוי להקריב דבר שרומז לאבא שהוא מחשבה ואמאי מקריבין מן הבקר שהוא רומז ליסוד:

וסיומא דההוא מחשבה אתר דאיקרי בקר פי' יסוד דזעיר שבו נסתיים היסוד דאבא כמ"ש הרב זלה"ה שיסוד דאבא מסתיים ביסוד דזעיר:

ה"ג ועל דא לההוא אתר דמחשבה וכו' ור"ל כיון שאבא שהוא מחשבה נעלם וסיומא דיליה הוא ביסוד לכך אנו מקריבין עולה מן הבקר שהוא רומז ליסוד ומחשבה שמחשבין על הקרבן ההיא מחשבה עולה לאבא והקרבן עצמו שהוא סיום עובדא עולה ליסוד שהוא סיומא דמחשבה:

בתולה דאתברכא מן שבע פי' מ' מתברכת מז"ק דזעיר: והאי דקאמר כולהו חברייא וכו'. פי' שרז"ל אמרו דפסקינן לקרא. וה"ק נפלה לא תוסיף אלא קום בתולת ישראל. ולכך הק' ר"י כיון שהכתוב אומר שא קינה וכו' א"כ פי' זה אין מתיישב:

והא הוה קשיא לי פי' ר' אחא אמר לר' יהודה שקושיא זו כבר הקשיתי אותה אני. והלכתי לרשב"י ואמר לי מחיזו דאנפך וכו': נפלה ולא אוסיף להקימה לא כתיב. ולפ"ז שפיר קאמר שא קינה על שלא תוסיף קום מאליה: