מקדש מלך על ספר הזהר ב:עג

כאין דלא אתדבקו וכו' נ"ב ככתר דקדושה מחשיבים אלהיהם ושיעור הכתוב כל הגוים מחשיבים אלהיהם כאין נגדו יתב' שאומרים כשם שכתר היא חשוב בעיניו ית' כך אלהיהם והאמת מאפס ותהו נחשבו לו.

ימיניה וברא שמיא נ"ב החסדים בונים זעיר והגבורות בונים הנוקבא וז"ש וסטא שמאלא וברא ית ארעא:

אף ידי יסדה ארץ פי' הבינה אומרת כן.

ס"ד שמיא וארעא פי' דא"א לומר עליהם יעמדו יחדיו דמשמע תמיד הם עומדים יחדיו וא"א לומר כן שהרי הנוקבא פעמים נפרדת ממנו בגלות.

את הא דאמרן פי' חו"ג שנק' את ואת. נכללים במ' שנק' כל וזהו את הכל.

דאתקרי זאת דכלילא מאת ואת נ"ב והת' נבלעת בחברתה וכן הא' כי כן היה בחשן עכ"ל ור"ל שבחשן האותיות הצריכות לשואל היו בולטות והאחרות נבלעות גם כאן אעפ"י שלא אמר הכתוב אלא את הכל ולא אמר ב"פ את.

אחת נבלעת בחברתה אבא לאשתאבא בכתרא עילאה פירוש שהזעיר עולה לאריך הנק' כתר דאצילות.

נהירו על כל בוציני פי' שכתר אורו על כל הספירות:

כתרין ועטרין פי' הפנימיים והמקיפים מאירים ממנו כי כתרין הם הפנימיים ועטרין הם המקיפים ולפ"ז הפסוק מדבר כגון בשבת שזעיר עולה לאריך.

מכתרא לכתרא נ"ב אה"יה ור"ל שהאור יורד בכתר דאריך לכתר דא"וא ומשם לכתר דז"ון ונודע שהכתר נק' אה"יה.

מנזרא לנזרא נ"ב הוי"ה ור"ל מת"ת לת"ת של כל הפרצופים

מנהירו לנהירו נ"ב צבאות

מבוצינא לבוצינא נ"ב אד"ני ה"ג כחצי מב"על או כחצות וכו':