מקדש מלך על ספר הזהר ב:עד

איש זה וזה איש כפל לשון כנגד ב' פסוקים שהביא האיש הזה לעומתו אמר ואיקרי איש זה וכנגד פ' כי זה משה האיש אמר וזה איש. זה נקרא איש.

ועוד דהאי לילה אי לא אתפלג פי' טעם האחד הוא לפי שבחצות יש בה חוור ואוכם וטעם הב' הוא מפני שאז עת שליטתה כמ"של בזמנא דאיהי שלטא. ויחלק עליהם לילה זה הפך מר"זל שאמרו חצות הראשון היה של אברהם והניח לבניו חצות השני הכא ס"ל שגם אברהם בחצות השני היה.

עורי צפון פי' התעוררות הגבורות קודמים תחלה בסוד שמאלו תחת לראשי. ואח"כ מתעורר הימין בסוד וימינו תחבקני וזהו ובואי תימן ומ"ש הפסוק הפיחי גני יזלו בשמיו כתב הר"חו בפ' תרומה דקל"ג ע"ב וז"ל כל ריח בושם הוא מ"ן כטעם יזלו בשמיו דכתיב גבי הפיחי גני עכ"ל וז"ש הפיחי גני שאומרים ללאה הנקרא גני לפי שהיא אחוריים דמ' כנזכר גני גי' ס"ג שהיא אימא ואומרים ללאה העלי מ"ן ואז יבוא דודי שהוא יעקב להזדווג עם גנו שהיא לאה שזווג יעקב ולאה הוא בחצות לילה מהחזה ולמטה. ומש"ה ויאכל פרי מגדיו. פי' שמשתעשע בנשמות הצדיקים שעולים בלאה בסוד מ"ן וז"ש הזוהר מאי ויאכל פרי מגדיו אלין קרבנין דאתקריבו קמיה מנשמתין דצדיקייא האי בפלגות לילא ולפ"ז מ"ש הזוהר תחלה וה' הכה כל בכור בשעתא דקב"ה בג"ע וכו' היינו יעקב שבא להזדווג עם לאה ולא על רחל מדבר שהיא אין לה זווג בחצות אלא נחת רוח בתורת הצדיקים כמ"ש הרב ז"ל. כמ"דא ויפן אהרן. פי' שהיה מצורע תחלה ונתרפא מיד וכשראה עצמו שנתרפא נפנה לבו מהרהור על ענין הצרעת אוף הכא ויפן פרעה דאפני לביה וכו' ועיין בפ' פקודי דף רכ"ד ע"ב.

כתרא תתאה וכו' הם חב"ד דס"א.

עד בכור השפחה כתרא שמאלא וכו' הם חג"ת דס"א וכל בכור בהמה תתאין וכו' הם נה"י דס"א וז"ש לקמן עשרה כתרין אינון וכולהו סתימין בתלתא וכו' והאבות התירו הקשרים.

דמלכותא דלעילא פי' קליפה הא' היא יונקת ממלכות ושנייה מכתר ד' ריחיין שהם ארגמ"ן ועיין בפרשת בשלח דף נ"ו ע"ב אבל בס' אור ישראל מפ' תלת אלה הם חח"ן בג"ה דת"י ואתי שפיר שאברהם שהוא קו חכמה התיר חח"ן ויצחק קו הגבורה התיר בג"ה ויעקב קו אמצעי התיר דת"י. ולפי דבריו קרי לדת"י דס"א תתאין מתתאין שכן סדר האבות אברהם תתלה נגד חח"ן יצחק נגד בג"ה יעקב שהוא אחרון נגד דת"י: