מקדש מלך על ספר הזהר ב:סט

ואסתלק מעל תהומא נ"ב היינו מן המלכים שנתבררו ונשאר רח"פ מ"ת והשאר נברר

ואיהו אסתלק פי' התנין.

כדין הוה נהיר פי' תהומא שהוא יסוד דנוקבא דקדושה הוה נהיר

דא נהיר על רישיה פי' אור שהם החסדים הנז' היה מאיר על ראש המ'.

ומיא הוו נפקין וכו' הם ה' גבורות שהיו עולים בסוד מ"ן ממלכות.

ורוחא נשיב לעילא פי' הדר הנז' ומ"ש ונהיר מנהירו דא היא המ' הנז'.

נחית נהוריה פי' נהוריה דהדר ונ"ב בסוד חסד דאתגלי בפום אמה שיצא בהדר.

זרועא בחד צדיק נ"ב היינו יסוד דא"ק טיפת לובן

דזרע בגנתא בגניזו בטמירו נ"ב במ' הנעלמת בו שתיקנ' התהו עכ"ל ור"ל שכתב האר"י ז"ל בליקוטים וז"ל הנה ז' מלכים תיקונם לא היה עד שיצא מלך הח' הדר שהוא שם הוי"ה והוא יסוד דא"ק ומילה נתנה בשמיני והוליד טיפת לובן. ונק' חסד והטיל במ' שבו שיש בה טיפת אודם וכדין עלמין אתבסמו בזיווג יסוד במ' דא"ק וז"ס ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים שיתף רחמים בדין ואז נתקן האצילות עכ"ל ובזה תבין דברי הרח"ו ז"ל:

לסטרא אחרא נ"ב לינק מהגבורות

ואנהיר ביה ברבו דזרועא דא נ"ב היינו ע"י רוח' דשדי בה ועי"כ היא מעלה מ"ן ונזרעת

אסתלקו למלכו אחר' נ"ב מלך המשיח

ואסתלק סנפירוי נ"ב פי' שסברה הקליפה ע"י הנוגה לאחוז בגבורות ולא בחסדים כי כבר נתבטל יניקתם ביהי אור. ה"ג ואשתכך ביה חשך קדמאה ובטש על רישיה פי' גבורות הקשים הכו אותו על ראשו שאין הדין מתמתק אלא בשורשו.

בין ההוא נהירו דאור דא נ"ב ואז הקב"ה הבדיל בין מים למים ואז מנע ג"כ יניקתו מן הגבורות

ובין ההוא חשוכא פי' שהבדיל בין החושך שהם גבורות הקשים שמשם יניקתו ובין החסדים והגבורות הקדושות שנק' אור שגם הגבורות נק' אור.

ואתפרשו נונין לזנייהו אלין מאלין פי' נבדלו המלאכי' הקדושים מאותם שאינם קדושים.

דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים פי' בין מים קדושים למים שאינם קדושים וכדמסיק בסמוך.

נשיב רוחא בההוא נוקב' פי' נקב שעל ידו יונק חיותו כמ"של.

ומרפרפא לגבי עילא נ"ב לא היתה יכולה ללקוט והיו הנפילי' בארץ כל אינון עשבין הם הנשמות

עד דרוחא עילאה פי' הדר.

נפקין בעירין נ"ב שור הבר:

בר לזמנין דרוחא עילאה לא נשיב נ"ב פי' כשאין החסדים יורדים וממתקים בגבורות.

בההוא נוקבא דלעילא: פירוש בנקב שבראשו שעל ידו יונק חיותו

תב לאתריה נ"ב היינו שחוזר חס ושלום לקליפה ונהפך ממטה לנחש: