מקדש מלך על ספר הזהר ב:נג

מסטרא דשמאלא נ"ב מצד הגבורה לאה:

ואתדבק בימינא נ"ב בנצח:

בכל לבבך דא ימינא ושמאלא נ"ב לכלול הגבורה בחסד:

דא נפש דוד נ"ב לכלול המ' עמהם:

באתר דלית ביה שעורא נ"ב לכלול חגת"ם בחב"ד:

מאדך דא יעקב נ"ב מאד גי' מ"ה ת"ת ולפי שתחלה אמר שהמ' כלולה בח"ג לכך אמר מאדך לומר שכלולה ג"כ עם הת"ת הנקרא מאד:

הוא אהרן נ"ב חסד מצד נצח:

ומשה נ"ב גבורה מצד הוד

הוא משה נ"ב חסד נצח:

ואהרן נ"ב גבורה והוד עכ"ל ודבריו קשו אהדדי דתחלה בפסוק הוא אהרן ומשה אמר שאהרן בחסד ונצח ומשה בגבורה והוד. וכאן הוא משה ואהרן אמר להפך. אבל יובן במ"ש באוצ"ת הקשה הרב שבעל ההושענות סדר משה בנצח ואהרן בהוד ובמ"א אמרינן אהרן שהוא כהן בחסד ומשה שהוא לוי בגבורה ותירץ שמשה הוא מהחסדים של יסוד דאבא מצד ימין ויצאו דרך צד שמאל נמצא שהוא בנצח ולכן בעל ההושענות אמר משה בנצח אבל כיון שיצא מצד שמאל דרך הוד דזעיר ולכך הוא לוי בגבורה והוד ואהרן הוא מהחסדים דיסוד דאבא שבצד שמאל ויצא דרך ימין ולכך הוא כהן אבל שרשו הוא מהוד עכ"ל הרב. ובזה נבין דברי הרח"ו שפסוק הוא אהרן ומשה מדבר על יציאתם מגופא דזעיר. ופ' הוא משה ואהרן מדבר על שרש נשמתם. ונלע"ד שבזה יובן ע"ש רז"ל הלא אהרן אחיך הלוי ראוי היה משה להיות כהן ואהרן לוי וע"י שאמר שלח נא ביד תשלח היה להפך. וקש' אם משה נשמתו מהחסד ואהרן מהדין ולכך היה ראוי להיות משה כהן וכו' א"כ היאך חזר הדין וכו'. והתירוץ שתחלה רצה הקב"ה לעשות כפי שורש נשמתם ואחר החטא עשה כפי יציאתם:

והרמ"ז כתב וז"ל בכל לבבך ידוע שמן החזה דזעיר ולמטה נקרא עץ הדעת טו"ר ומשם שורש ב' היצרים הנתונים בשני חללי לבא. והשתא א"ש מ"ש אח"כ דא נפש דוד שהוא כתר דמ' וכדאמרי' בהושענות נחתם בכתר מלכותך ושם שם נתונ' בין תווני לבא:

ובכל מאדך לאכללא וכו' לאפוקי חטא אד"הר שהפריש עה"ד מעץ החיים עכ"ל הרמ"ז:

מה אהבתי תורתך נ"ב בלילה שעסק בתורה ת"ת. מאי כל היום היא שיחתי. פירו' וכי אפשר לדוד שלא יאכל ולא ישתה:

בג"כ כל היום היא שיחתי נ"ב ביום עוסק בדיני' והמ' היא שיחתי:

בלילה אשתדל בשירין נ"ב לכלול מ' בת"ת:

חיתו שדי נ"ב י"ב בקר

תנינייא רברבין נ"ב מט"ט וסנדל נק' תנינים: