מקדש מלך על ספר הזהר ב:תעז

ה"ג דכל עובדהא קודש והכי סלקא רזא דאדם וכו': פי' פרצופים הנקראים אדם מתעלים ע"י אדם התחתון:

בהמה מסטרא דבהמה פי' הניצוצות שבקליפות הנקרא בהמה מתבררים ע"י הקרבת הבהמה אדם ודאי. פירוש אדם שלמטה מקשר אדם שלמעלה:

ולבתר מן הבהמה וכו': פירוש ע"י הקרבת הבהמה מבררים הניצוצות:

עבד אדם ובהמה: פירוש פרצופים הנקראים אדם והקליפות הנקרא בהמה והא כתיב ועוף יעופף וכו': פירוש ומה תיקון נעשה ע"י העופות:

דא איהו ימינא וכו': פי' תורים מצד הימין ובני יונה הם מצד השמאל מלשון ולא תונו וכו' לפי שהגבורות דנים האדם. רוח הקודש נ"ב מ' שבבריאה. ושמאלא מעטר וזיין לתתא וכו': פי' גברי"אל שהוא שמאל מעטר לחיילות שתחתיו מצי' שמאל וכן מיכא"ל לצד ימין מסכנא לא יהיב חולקא וכו'. פי' ספרי קדמאי ס"ל שקרבן עני שהם תורים ובני יונה אינם נהנים ממנו התחתונים ולכך אר"ש אבל כולא לעילא ותתא וכו' שר"ל שהאמת הוא שנזונים בין העליונים בין התחתונים. אתקשר בקדש הקדשים וכו'. פירוש שעולים זו"ן בסוד מ"ן לאימא הנקרא ק"ק. עד היכן איהו סלקא פירוש כוונת הקרבן והתדבקות כהן ולוי וישראל עד איזה פרצוף מגעת. עד א"ס נ"ב הרמ"ל כתב דהא"ס נקרא לפעמים עולם הנאצלים שע"ג האצילות. לאצנעא בההיא צניעו וכו'. פי' א"ק שהוא נקרא א"ס בעצם כמ"ש הרב ז"ל. ולאו למיעבד סוף. פי' מ'. ולא למעבד ראש פי' אבא הנקרא ראש. כמה דאין קדמאה וכו'. פי' שאריך הוציא אבא וברתא הנקרא ראש וסוף אבל א"ק לא שייך בו זה מפני התעלמותו. נקודה עילאה. פי' אבא י דקיימא גו מחשבה. פי' שאבא יונק ממ"ס הנקרא מחשבה כמ"ש הרב. סוף דבר נ"ב בסוד ד' של יו"ד:

א"ס לאו רעותין פי' בא"ק הנקרא א"ס לא שייך בו שום רעותא מפני רוב התעלמותו. לאו נהורין נ"ב חסדים. לאו בוצינין נ"ב גבורות ור"ל לא שייך בו לא חסדים ולא גבורות כי הכל נעלם בדקות גדול. תליין לא תקיימא בהו. פי' החסדים והגבורות שבפרצופים שתחת הא"ס הם תליין לאתקיימא בהו בא"ק ובפרצופים הנעלמים שע"ג האצילות. אבל יהיו מתדבקים כדי לידע מהות'. אינם יכולים וז"ש ולא קיימין לאתדבקא. מאן דידעי ולא אותם בין הצדיקים היודעים סודות התורה אל אמתתם בין ידעי פי' שאינם יודעים אלא קצת. סתימאה דכל סתימין נקרא אין. פי' שאין לשום אדם בו השגה אלא נקרא אין כי אין מי שיבינהו. נקודה עילאה ועלמא דאתי פי' או"א לא ידעי בר ריחא. פי' שאינם משיגים רק ריח טוב לבד. ובס' ערוגת הבושם דף ח' על פ' לריח שמניך טובים. כתב וז"ל אמרו בזוהר שיר השירים לריח דא איהי נקודה עילאה דקיימא בסתימו מגו ההוא סתים דכל סתימין דלא אתיידע כלל והאי נקודה איהו ריח מהאי סתימא דכולא:

ופירוש הדבר שנקודה עילאה הוא חכמה ושורשו הוא מכתרא דאריך ושם הוא חסד דר"דלא ומשם הוא מקבל דרך הדיקנא ממזל הח' ונמצא הקיום שלו הוא בסתימו שהוא המזל הח'. והמזל הח' מקבל מחסד דר"דלא שהוא סתים דכל סתימין כי הוא בכתר דאריך. כי הכתר בעצמו הוא פנימיות דכל האצילות ונמצא שחכמה הוא סתים מאד והיאך הוא מגלה את אורותיו באצילות. הוא ע"י יסודו שנקרא נקודה בכל מקום ועל ידי בינה שמרוב זיווגו עמה מגלה אורותיו על ידה וז"ש והאי נקודה איהו ריח מהאי סתימא דכולא. ועל דרך שכתוב בזוהר בפ' צו וכד נקודה עילאה ועלמא דאתי אסתלקו לא ידעין בר ריחא וכו'. עוד שם ובגין האי ריח כל אינון שמנין ובוסמין כולהון נהירין ואיקרון טובים: ואי לאו לא איקרון טובים בגין דכד האי ריח עילאה עאל בסתימו לגו נחלי עמיקא ואמלי ליה כדקא יאות כולהו דרגין איקרון טובים. והוא כמ"ש כי האורות דחכמה עילאה מתגלית הארתם כמו הריח על ידי הבינה שבה האפרסמון והבשמים כנז"ל ונעשים בשמים ראש כשנכנסים בראש זעיר וז"ש הזוהר ואיקרון טובים שהם מוחין דזעיר. וכו' ע"ש שהאריך ולקצר אני צריך:

ותחלה כתב שם פי' אחר וז"ל כתב הרב זל"הה שהמלכות תמיד בקו האמצעי לפי ששם הארת מוח הדעת מגולה בכלות יסוד אימא בחזה ונתגלה הארת יסוד אבא והארת חו"ג דבינה. משא"כ ב' קוי ימין ושמאל הם סתומים וכו' ושיעור הכתוב לריח שמניך שהוא קו ימין דזעיר שהוא קו החכמה הנק' שמן וקו הבינה נקרא ג"כ שמ"ן כי שמן בא"ת ב"ש בי"ט גי' אה"יה שבבינה ומב' קוים הללו שהם השמנים אינה מקבלת מהם רק כמו ריח כמ"ש בזוהר בפ' צו מאי שהוא נעלם הוא כמאן דארח ריחא מפני סתימת' בקוים ואע"פכ הם טובים וכו' שמן דאבא תורק בשמך שהיא אימא וממנה תורק ג"כ בשמך שהיא מ' ע"י זעיר ונמשך לעלמות ז' נערותיה.

ולאו דא נייחא פי' דלא שייך שם נייחא.

ריחא דרעותא דכל הכי וכו' פירוש בחג"ת שהם סוד כהן לוי וישראל שם שייך ניחוח ורעותא: