מקדש מלך על ספר הזהר ב:תעו

מאתר דכל ברכאן נפקין פי' בינה לאתתקפא מרזא דלעילא. פי' מזעיר ה"ג איצטריך ההוא משכנא:

גו שמשא פי' זעיר.

פתח ואמר זאת תורת וכו' לשון זה בפ' צו דף רכ"ו ושם פי' אותו הרמ"ז ונכתוב בכאן מ"ש עליו הר"חו ז"ל. ה"ג אר"ש כתיב אדם ובהמה תושיע ה'. ופי' כמ"ש לקמן שהפרצופי' הנקראים אדם נתקנים ע"י כוונת האדם שהם כהן לוי וישראל. והניצוצים של הקליפות הנק' בהמה. מתבררים ע"י הקרבת הבהמה.

עולה סליקו וקשירו נ"ב שעולים ט' נקודותיה מן הבריאה

לעילא נ"ב שמתקשרת פב"פ בזעיר ואח"כ עולים שניהם ליסוד הבינה בסוד מ"ן כדי לקבל מוחים חדשים וז"ש הזוהר ודבוקא דיליה בגו עלמא דאתי.

איקרי עולה קדש קדשים פי' כמו שהבינה נקרא ק"ק גם המ' נקרא כן.

למיהוי חד בקישורא חדא בחידו נ"ב כל הד' פרצופים א"וא וז"ון.

ובגין דסלק' נ"ב מ'

לעילא נ"ב זעיר:

לעילא נ"ב אימא

רזא דכר ונוקבא נ"ב ת"ת ומ' עכ"ל ור"ל זאת מ' תורת זעיר העולה שעולים לבינה

דסלקא גו עלמא דאתי: פי' שעולים ז"ון בסוד מ"ן ליסוד דאימא ושיעור הכתוב זאת שהיא מ'. תורת שהוא זעיר הנק' תורה שבכתב העולה שעולים שניהם בסוד מ"ן לבינה. ה"ג דאיהו סטר שמאלא ור"ל שהבינה היא קו הגבורה. ה"ג דהאי תורה שבע"פ לא סלקא בחביבותא ונ"ב שניהם למ"ן.

אלא כד אתער סטרא דצפון נ"ב זרוע שמאל גבורה דזעיר

ואתעטרא בימינא נ"ב חסד דזעיר

ואתחברת באמצעיתא נ"ב ת"ת דזעיר

מרזא דקודש הקדשים נ"ב יסוד דאימא נקרא ק"ק כדאיתא בפ' אחרי מות

ודא מגו רזא דאדם נ"ב פי' זה הענין נעשה בסוד אדם התחתון

ברעו דכהנא נ"ב חסד כהן

ובצלותא נ"ב ישראל ת"ת

ובשירתא נ"ב לוי גבורה:

ה"ג והא אוקימנא דעולה ק"ק ונ"ב שמתקשרת באימא ברזא דרוח עילאה פי' בינה הנקרא רוח עילאה.

בגין דתלת רוחין וכו' פי' מלכות וזעיר ובינה וכדמפרש.

רוח תתאה נ"ב מ'

רוח דלגו וכו' נ"ב ת"ת

דאיקרי רוח חכמה ובינה נ"ב שהת"ת נמשך מחכמה ובינה

וכן איקרי רוח תתאה נ"ב ג"כ רוח חכמה ובינה לפי שגם היא נמשכת מא"וא. אבל הטעם שהת"ת. נקרא רוח כי הוא רוח האמתי כלול מאש ומים חסד וגבורה והוא כוללם וז"ש הזוהר אבל האי איקרי רוח דנפיק מגו שופר שהיא הבינה הנק' שופר כליל באשא ובמיא.

רוח עילאה נ"ב בינה

דביה קיימין כל רוחין קדישין נ"ב שעל ידו חיים. ובג"כ אהדרת עולה רוח ממש נ"ב כי עי"כ מ' עולה עד בינה הנק' רוח. וזהו פי' והעול' על רוחכם כי המ' עולה עד רוח העליון אימא עי"כ. וז"ס מי זאת עולה פירש פעולת העולה היא לקשר מי וזאת.

ולבתר מרזא דבהמה מסתפקי נ"ב פירש אבל אח"כ בסוד רזא דבהמה היינו ע"י הקרבת הבהמה היא פעולה אחרת שעי"כ היו לוקחים החיצונים חלקם. ועי"כ היו מוציאים הרוחנייות שגזלה הקליפה ומשיבים אותו ע"י עולה למקומו. כנזכר בשער פנימי וחיצון: בסוד ההיכלות. ואע"פי שבעולה אין ניצוץ לחיצונים בה כמ"ש לקמן. עכ"ז ע"י הקרבנות הבהמה היו נבררים הניצוצות:

לאתקשרא רוח אחרא וכו' נ"ב ניצוץ הקדושה שבלעה הקליפה זה היה עולה על ידי הקרבת החלבים ובעולה היה כולה כליל ולא היה בה ניצוץ לחיצונים:

ולאתנהרא מגו רעותא וכו' נ"ב כל שאר הקרבנות היו נהנים מהם החיצונים קצת ולכך נק' קדשים קלים:

בגין דלא מתעטרא פי' מ': לעילא פירוש לזעיר:

לעילא בקדש הקדשים פי' לבינה: ורוצה לומר שבשאר הקרבנות אין ז"ון עולים בסוד מ"ן ליסוד דאימא: