מקדש מלך על ספר הזהר ב:תעה

ה"ג והאי אחרא דאיהו תדיר במסאבו דא איהו רקיעא דקיימא עלייהו פי' הוא הרקיע שבין אצילות לבי"ע. א"נ רקיע שבין בריאה ליצירה כי החיות הם ביצירה והרקיע על ראשם:

בגו חד אוירא דבטש בהו פי' יסוד דנוקבא. וכן מוכח לקמן. ה"ג לא זקפין רישא.

בגין דההוא רוח החיה פי' הארת במ' הנק' חיה:

ובהנשא החיות וכו' פי' שהמ' מאירה בחיות.

וחיות באופנים ולכך כתיב כי רוח החיה באופנים כאלו הארת המ' גם באופנים.

ההוא אוירא פי' יסוד דנוקב' כמ"ש הרב שהיסוד נק' אוירא.

לאלין ד' פי' ארג"מן שתחת המ'.

לגבי זיהרא עילאה פי' זעיר.

ה"ג ולא זזי מן חיה דא דאיהו כורסייא וכו' דכתיב לא ידון רוחי וכו' בשגם גי' מש"ה ור"ל באדם הוא בשגם ושיעור הכתוב כמ"ש בפ' בראשית לא ידון וכו' בינה אומרת לא ידון רוחי שהם המוחין הבאים לזעיר שהוא באדם בשגם כדי להמשיך לעולם שהיא מ' לפי שהם בשר וכו'.

אלין כל שייפין דגופא פי' ארג"מן.

דכל אינון דקשרי יחודא וכו' פי' הצדיקים שעושים כוונות ויחודים על ידם עולה המ' להתייחד עם זעיר לגבי משה פי' זעיר:

ממקורא דחיי פי' יסוד הבינה.

רווחי ברכאן מאתר דמשה שרייא ביה פי' מבינה המשפעת למשה שהוא בחינת הזעיר ושיעור הכתוב ויברך אותם משה מהבינה שמשם הוא יונק: