מקדש מלך על ספר הזהר ב:תסז

ופלגא דיליה נ"ב נגד היסוד דידה עכ"ל ור"ל יסוד דמ' אמתים מתרין סטרין פי' אמתים רומזים לנ"ה וחצי רומז ליסוד דידה בלא עטרת היסוד דידה חד מההוא סטרא יתיר דקא נטיל. פי' מלבד שלוקחת מנ"ה דזעיר עוד לוקחת יותר מיסוד דזעיר שהוא בחי' אמה וז"ש חד מההוא סטרא יתיר דקא נטיל:

כגונא דימינא ושמאלא נ"ב וזהו אמה שהוא יסוד אמה כנגד חו"ג שני חצאים עכ"ל ור"ל שיסוד יש בו הארת חו"ג שהם ב' חצאים החצי של חסד וחצי של גבורה הם אמה וז"ש כגוונא וכו' ר"ל כמו חו"ג דזעיר כך יש ביסוד הארתם:

פלגא דיליה נ"ב עטרה עכ"ל ור"ל עטרת יסוד דידה נמצא ממה דאיהו קביל שאמר לעיל הם נ"ה כמ"ש הזוהר אח"כ.

ממה דאיהו נטיל דלעיל היינו יסוד דזעיר כמ"ש הזוהר אח"כ חד מההוא סטרא דקא נטיל נקט מלת נטיל: והיינו יסוד זעיר כמ"ש וממה דאית ביה דלעיל היינו יסוד ועטרה דידה שהם בחינתה. והיסוד דידה נמנה עם נ"ה דזעיר והם אמתים וחצי. ועטרה דידה נמנה עם יסוד דזעיר והם אמה וחצי דקומה ורוחב.

לא שרייא מלה נ"ב יסוד הזכר אלא על מלה נ"ב יסוד דנוקבא

מחפייא בדהבא נ"ב נגד גבורה שבה:

דמדיד בההוא שיעורא קדמאה פי' שם ב"ן המודד במשכן כמ"של:

ברזא דאורייתא פי' הארון שיש בו לוחות התורה:

כולהו במדידו דאמה פי' שם ב"ן הנקרא אמה כמ"ש לעיל:

דאיהו זרת יסוד הבינה הנקרא ג"כ חצי אמה ברזא דשש פי' שש קצוות דזעיר.

וקנה המדה בההוא מדידו דיחזקאל נ"ב חוזר לענין ראשון למה היה ביחזקאל קנה המדה:

בגין דההוא ביתא לאתקיימא באתרי' נ"ב נגד הבינה:

אבל לזמנא דאתי פי' לע"ל בימי המשיח אזי משחתא ההיא מה כתיב בה וכו' שתתעלה ירושלים לעילא לעילא:

ורחבה ונסבה למעלה ואעפ"י שרש"י פי' פ' זה על הצלעות עליונה ותיכונה ותחתונה כפשט הכתוב. הכא מפרשו על ירושלים שתתעלה למעלה למעלה:

דכתיב ובדמשק מנוחתו ופי' רש"י על פ' זה בזכריה שעתידה ירושלים שתתפשט עד דמשק דכתיב ודמשק מנוחתו. ואין מנוחתו אלא ירושלים שנאמר זאת מנוחתי עדי עד. ולזה נתכוון הזוהר במ"ש למהוי אתפשטותא דביתא בכל סטרין וכו'.

דכתיב ודמשק מנוחתו כלהו קיימין בהאי עלמא פי' במלכות ששם כל החשבונות ומ"ש ברזא דגוונא דלעילא פירוש שתהיה המ' כמו בינה:

ההוא רזא עילאה וכו' פי' יסוד דזעיר שהוא גניז וסתים אינם יודעים אותו אלא יראי ה'.

ומ"ש ואינון אתחזין לאינון רזין עילאין פירוש לסודות שהם ביסוד דזעיר

רזא דאיהו קיימא נ"ב יסוד דנוקבא עכ"ל ולפ"ז מ"ש בברית קיימא ר"ל יסוד דמ' קיומו ביסוד דזעיר ומ"ש רזא דאיהו קיימא שהוא יסוד דמלכות בברית קיימא שהוא יסוד דזעיר.

באתגליא למינדע פי' ובריתו שהיא מלכות להודיעם. אפילו לכללות ישראל ולא ליראיו לבד דאינון רזין דקיימין בדחילו וכו'. ושיעור הכתוב לפ"ז סוד ה' שהם סודות התורה ליריאיו דווקא אבל פשט התורה שנקרא ברית להודיעם לכל ישראל.

עטרא דשמא קדישא פי' שם ב"ן מ"ב סלקין באתווי לעילא לאצילות ונחתין לתתא בי"ע.

בארבע סטרי עלמא פירוש בד' מוחין דזעיר כי שם מ"ב ברישא דמלכא.

ולבתר נפקי אתוון וכו' פירוש אחר שנצטרפו האותיות כמ"ש לעיל נפקי אתוון וברו עלמא לעילא שהיא אצילות ותתא בי"ע וז"ש בעלמא דיחודא ובעלמא דפירודא ומ"ש לעיל לעיל' ותתא. חזר ופירש אותו:

טורי דפירודא נ"ב היכלות בריאה: