מקדש מלך על ספר הזהר ב:תמז

כחושבן מ"ב פי' פר ואיל היה מקרב בלעם בכל מזבח א"כ י"ד קרבנות בז' מזבחות וג"פ י"ד הם מ"ב. ויפן אחריו אחורי שכינתא ופירוש הכתוב ויפן אותו שהוא אחורי השכינה שהיא הס"א:

אקדים לון לההוא דהבא דיהבו לעגלא וכו' קשה אימתי הפרישו הזהב לנדבת המשכן הרי מ' יום שהיה משה בהר לא ירד עד שעשו העגל ומתי ירד לצוותם על נדבת המשכן. וי"ל שביום מ"ת אחר עשרת דברות צוהו הקב"ה על נדבת המשכן וירד וצוה לישראל והפרישו כל הזהב שהי' להם למשכן ועדיין לא התחילו לעשותו אלא הזמנוהו למשכן ובסוף מ' יום נעשה העגל וז"ש דהאי דהבא דמשכנא אקדים לון לההוא דהבא דיהבו לעגלא. ולפ"ז הפרשיות שלא כסדר כי פ' תרומה ותצוה היו ביום מ"ת וסמוך לו ויקהל משה וכו' ויבואו כל איש אשר נשאו לבו שהפרישו נדבת המשכן והיתה מונחת. ובפ' כי תשא בסוף המ'. ואח"כ עשיית המשכן שבסוף פ' ויקהל. זהו לפי מ"ש כאן. אבל בדף קצ"ה ע"א כתב הפך מזה ולפימ"ש הפרשיות הם כסדרן. שבפ' תרומה ותצוה נצטווה בהר ואמ"ל מאת כל איש אפילו מע"ר. ובפ' כי תשא היא בסוף המ' ולמחרת יו"הך נתרצה להם ואז ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ואמר להם קחו מאתכם דוקא ולא מע"ר:

סלקא דעתך דכד עבדו וכו' זה הפך מ"ש בפ' כי תשא שכוונת אהרן שא"ל פרקו כדי לעכבם עד שירד משה ולכך אמ"ל אשר באזני נשיכם. והרשעים ערב רב פרקו אשר באזניהם נמצא כי לא מפני שלא היה להם זהב עשו כך. ומה שאמר התם הוא כפי מה שאמר בפ' ויקהל. ה"ג וע"ד דהבא דארמותא לכפרא: