מקדש מלך על ספר הזהר ב:תיט

כדין אינון תרין סלקין פירש אחר שהרתיכין הנז' עשו פעולתם שאמר' לנשמה שלום בואך אזי מסתלקים האותיות למקומם משא"כ בשני האותיות האחרים כדבסמוך:

ה"ג תרין פתחין אחרנין ופי' פתח המערב ופתח הצפון:

מנהירו דאשא פירש מהארת הגבורות שברקיע מאירים בשני הפתחים ב' אורות וז"ש חד לשמאלא שהוא הצפון ואחד לאחורא שהוא המערב.

חד ג' פירש גבריאל

חד נ' פי' נוריא"ל כדבסמוך

אתוון קדמאי פירש מ' ר"ב הנ"זל רתיכא תניינא עיין מ"ש לעיל בשם הרב שד' חיות הקדש שבכאן הם חג"תם של אותו רקיע שהוא הדעת דבינה דבינה דמ' דעשייה. ואתוון מתהדרן לאתרייהו פירש קודם שעשו הרתיכין פעולתם הפך ב' אותיות הראשונות שלא עלו עד שעשו הרתיכין פעולתם:

כדין כל אינון אתוון נחתין פירש הד' אותיות כולם יורדים בשביל הרתיכין שרוצים לעלות בארבעתם לכך הד' אותיות יורדים לכבודם.

ההוא רקיעא פי' של הגן.

דהאי רקיעא אחרא פי' רקיע של כל העולם כולו.

לא נפיק לבר מגנתא פי' שמגלגל הרקיע כמו הריחים ולכ"א לא נפיק לבר מגנתא

כ"ב אתוון נ"ב כ"ב אתוון דיסוד

נטיף טלא נ"ב יה"ו דח"בד

מגו אתוון דרשימן פי' כ"ב אתוון שברקיע הנז' וע"ד

אינון נגדין עלא וכו' נ"ב ז"ש כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו

יערוף כמטר לקחי פי' לקחי שהם מלין דאורייתא גורמים שיערוף טפין כמטר מן כ"ב אותיות שברקיע. וכן נמי תזל כטל וכו' הכי פירושו וז"ש לעיל אינון מלין רשימין וכו' שהם מלי דאורייתא שהיה עוסק בהם בעה"ז והם רשימין בגנתא דעדן וסלקין עד ההוא רקיעא ונוטלם מכ"ב אותיות הנזכרות ט"ל כדי לזון מהם הנשמה.

קיימא פתחא חדא עיין מ"ש בשם הרב לעיל שהוא יסוד דדעת דבינה דבינה דמ' דעשייה

לקבל פתחא דהיכלא דלעילא פי' שפתח זה הוא בג"ע דארעא שהיא עשייה והוא נגד פתחא דהיכלא וכו' שהיא יצירה.

חד עמודא דנעיץ נ"ב הוא חוט השדרה הנמשך מיסוד שבדעת שהוא פתחא דאמצעיתא וזה העמוד יורד עד עץ החיים שהוא ת"ת ומשם לנהר שהוא יסוד ומשם לקרקע הגן שהוא מ'.

גו רקיעא בההוא פתחא וכו' פי' בפתח האמצעי שהוא יסוד דדעת שהוא הרקיע.

תלת גוונין דנהורא פי' הם חג"ת שבדעת שהוא הרקיע ומאירים אלו בג' גווני דבהאי קשת שהוא העמוד כי היסוד קשת איקר שכלול מחג"ת:

ה"ג בגנתא דעדן לתתא כדסלקא נשמתא. פי' לג"ע שלמעלה ששם מתלבשים הנשמות בלבוש הנעשה מהכוונה:

מאן דמתעטרא פי' מ' מתעטרת בכוונת התורה והתפלה: