מקדש מלך על ספר הזהר ב:תטז

לא איצטריכו לאכפיא לון פי' אינו צריך לפשוט אצבעות ידיו כדי להראות הפנים שלהם נגד הנר רק אחורי האצבעות דוקא:

ה"ג טמירין אינון ומטמירו איתנהרין פנימאין אינון וכו'. טעם ג' לשונות אלו נגד ג' כלים דזעיר שמקבלים מהבינה מג' כלים דידה כמ"ש הרב שבעיבור נתקנו כלים חיצונים דזעיר מכלים חיצונים דבינה. וליניקה אמצעיים דזעיר מאמצעיים דבינה ובגדלות פנימיים דזעיר מפנימיים דבינה:

איתעדי מניה ההוא לבושא יקירא כתב הרב בספר א"י כי ג' חשמלים דאד"הר שהם בבי"ע הם צפרנים העליונים שהיו על אד"הר ולא נשאר מהם רק ראש אצבעות שמהם יונק קליפת נוגה כמ"ש בפ' ויקהל ונקרא כתנות אור ואחר החטא חזר הקב"ה ועשה לו מלבוש מחשמל הסובב ג"ע. דעשיי' ואח"כ עשה לו מלבוש אחר מקליפת נוגה והם כתנות עור. וכנגד הלבוש דכתנות אור דג"ע הארץ היה כתוב בספרו של ר"מ כתנות אור עכ"ל וז"ש הזוהר כד חב אדם איתעדי מניה ההו' לבושא וכו' דהיינו לבוש החשמל שהיה לו:

אלביש ליה בלבושא אחרא פירש מהחשמל הסובב ג"ע דעשיה ולבוש אחר מקליפת נוגה כמ"ש הרב:

הוה מאינון לבושין מאינון רתיכין דאיקרון אחוריים פירש משלשה חשמלים דב"יע והם מקיפים וסובבים על בי"ע ולכך קראם אחוריים:

ה"ג כיון דחב ואיתעדו מניה אינון לבושין ואיתלבש בלבושין דחול ממילין בישין והיינו כמ"ש הרב ז"ל אלא אינון ראשי טופרין דאצבען פירש שלא נשאר מהלבוש הא' אלא הצפרנים של האצבעות שהם מהחשמל הראשון וקראם ראשי טופרין לפי שהלבוש האחד כולו נקרא צפרנים העליונים כמ"ש הרב וצפרני האצבעות שנשארו הם ראשי טופרין:

דטופרין הוא מה דאשתאר מאינון לבושין דנהורא קדמאה וכתב רבינו האר"י ז"ל שלא תטעה ח"ו שהצפרנים הם מצד הטומאה דא"כ מאי רבותיה דאד"הר שהיה לבוש בצפורן אלא שהם דינים קדושים ומצד שהם דין יש אחיזה לחיצונים לינק ומה שהוא על הבשר הוא קדושה גמורה ומה שיוצא חוץ לבשר משם יונקים החיצונים ולפיכך איסור גדול יש בהנחתם כי גורם לקליפה לינק מהקדושה של הבשר ע"י שורשם שהיא קליפה זכה של הצפורן הדבוקה בבשר עצמו. ומהר"חו ז"ל היה נוטל צפרניו כסדר ולא חש לדברי האבודרהם וכו' אכן אני נזהר שלא ליטול דיד ורגל ביום אחד כי כן אמרו במסכת נדה ארש"בי ה' דברים העושה אותן דמו בראשו וכו' גם יהא נזהר שלא לקוץ אותן על בגדיו ולקולטן שם כי הוא גורם רעה לעצמו. ואם אשה נדה תעשה ככה ביום טהרתה. לקוץ אותו על בגדיה מעולם לא תצא מידי דופיה של טומאתה. ותגרום להפיל ולדותיה ושומר נפשו יקבץ קציצה על הארץ ואחר שישרפם או יקברם יטול ידיו נטילה גמורה ואז ושאנן מפחד רעה

דסחרין לון לטופרין וכו' כתב הרב ז"ל שהאור המתפשט בידים ורגלים אינו מוצא מקום ליכנס ובוקע בסיומי האצבעות. ולכך הניח הקב"ה בסיומי האצבעות אותם הציפרנים כדי להגן על האור שלא ינקו ממנו החיצונים יותר מהצורך להם. כי בהכרח משם מקום יניקתם אלא הכוונה כדי שלא יינקו יותר מדאי ולכן מבחינת זו היו הלבושים של אד"הר בג"ע לשומר ומן החיצונים וכשנפשט מהם נשאר ערום ויירא ויתחבא מפני המזיקים. ומה שהוא נגד הבשר הוא תכלית הזיכוך. ומה שעודף מכנגד הבשר של האצבע צריך לחתוך אותם כי שם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית וז"ש בזוהר בפ' ויקהל ובג"כ לא ניבעי ליה לבר נש לרבאה אינון טופרי וכו' והוא מה שעודף מנגד הבשר עכ"ל באו"צח ובזה מובן לשון זה:

ובג"כ לא ליבעי ליה לאיניש לרבאה אינון טופרין דזוהמא דהא וכו' דלא יעבר וכו' כתבו המקובלים שמלבוש אד"הר היה צפורן ולא היה דבר רע יכול לקרב אליו וכיון שחטא נסתלק ממנו אותו לבש ולא נשתייר אלא מה שבראשי צפרנים והזוהמא סובבת בהם ולפי שאין להביא טומאה במקדש צריך כל אדם ליטול צפרניו בכל ע"ש ולפיכך לא יזרקם כי הם דינים שבהם שלימות העולם כי האלהים עשה שיראו מלפניו וע"כ השורפן שגורם שלהם ורחמים בעולם ומטיב לעצמו ולאחרים זו היא מדת חסידים וקוברם ג"כ צדיק שגם אם לא העביר הדין מן העולם לגמרי מ"מ הרים מכשול והשקט הדין. אבל לא כמו החסיד ששורפן ומעבירין מכל וכל וזורקן רשע שהוא גורם שימשך הדין בעולם ואמרו בגמ' שאם תעביר עליהם אשה תפיל ואולי זהו עונשה כי היא גרמה שיתפשט אד"הר ממלבושיו היקרים והיא סבה שמה שנשאר בם יהיה מקום אחיזה לזוהמא לפיכך היה עונשה בכך:

אסגי עליה קסטורא נ"ב פירש פסולת:

דהא לכולהו אחוריים סחרא ס"א פירש שהקליפה סובבת לינק מחיצוניות הקדושה:

ולא איצטריך ליה באתר דעלמא פירש אין אנו מניחין אותו לינק יותר מדאי. בין למעלה בין למטה:

לבושין אחרנין פירש מחשמל הסובב ג"ע דעשייה וז"ש מטרפי אילנין דגנתא דעדן דארעא:

מאינון אחוריים דגנתא דלעילא פירש שלבוש הא היה מג' חשמלים דבי"ע ונודע שג"ע של מעלה היא בריאה כמ"ש הרב ועשייה ויצירה הם בכלל בריאה:

דהא קיומא דאתר קדישא וכו' הדס איהו פי' שהד"ס הוא בחג"ת דזעיר ומזעיר באים הנשמות למ' בסוד ממני פרייך נמנא:

ודא איהו קיומא דנפשא פי' כשמתעלף האדם משיב נפשו בריח טוב כהדס. כגוונא דלעילא שח"גת שהוא ההדס מקיים המ' שנק' נפש: ה"ג מההוא ערטולא דאישתארת:

והדם איהו קיומא דנפשא פי' הדס התחתון מקיים נפש האדם כגוונא עילאה וכו' כמו הדס העליון שהם חג"ת שמקיים הנפש שהיא המ':

ההוא רוחא עילאה פירש נשמה יתירה שמשמחת נפש האדם.

כדין קיימא נפשא דב"ן וכו' פירוש ביום השבת שנהנית הנאה גדולה מנשמה יתירה אזי הוא כמו עונג שמתענג בעו"הב: