מקדש מלך על ספר הזהר ב:תטו

בר אשא חד דקדושא עילאה דאיתגלייא זהו מסקנא דתירוצא אקושיא שהקשה הזוהר לעיל אשא אמאי והאי אשא דעקידה דיצחק פירש הגבורות שבאו מהגבורה למ' וז"ש דאיתלהט' על גבי מדבחא שהיא מ'. והאי אשא פי' מ' דנפיק מההו' אשא. פי' גבור' אשא דסביל אשא. פי' מ' סובלת הגבורות כמ"ש בפ' תצוה: שאר אישין אחרנין נפקין פי' הע' שרים וכל הקליפות שכל א' ממונה בעו"הז ד' רתיכין נ"ב נר"גם:

מההוא אשא מברכא פי' מלכות: ה"ג לאכפייא ד' אצבען דידא דימינא: ואינון אצבען רמז וכו' פי' נר"גם נהורא דשרגא נ"ב נוקבא ה"ג ובגין דאינון דרגין לתתא והיינו ארג"מן:

דההוא נהורא פי' מ'. דדרגין עילאין. פירש חג"תם דזעיר: דשמא קדישא אתעטר בהו ואתקדש בהו. פי' שהמ' שהיא שמא קדישא מתעטרת ומתקדשת מהם:

מגו בוצינא עילאה פי' בינה: דרגין דלתתא פי' נר"גם:

דנהרין מגו בוצינא לעילא פי' מ' דאצילות שהיא עליונה על בי"ע. דאינון נהורין עילאין נ"ב חג"תם דזעיר. דקיימן בההוא אור קדמאה נ"ב חסד עילאה: ור"ל שהחסד הוא כולל כולם וממנו נשפעים. ה"ג ובג"כ מברכין וכו':

הואיל וקא נהרין מההוא אש וכו' פי' כיון שנרג"ם הארתם מהמ' הנקרא אש היה לנו לברך מאיר מאורי האש או נהיר מאורי האש שהכוונה שמאיר הקב"ה שהם נרג"ם מהמ' הנקרא אש ואמאי אמרינן בורא דמשמע דחשתא איתבריאו ותורץ אלא כיון וכו'. ור"ל שנר"גם בכל ליל שבת נכללים במ' ובמוצאי שבת מוציאתם בריה חדשה ולכך אמרינן בורא:

כיון דעאל שבתא כל וכו' כיון דנפק שבתא אפיק לון וכו' כדין אתברכא דאי שרגא וכו' בח"י דף קנ"א יתבונן לברך על הנר העליון בסוד ערכתי נר למשיחי כמ"ש בזוהר בפ' בלק דף ר"ד כי צריך תיקון לענין נר זה ומהו התקון לעשות אותו בסוד נ"ר הוא מ"ש בזוהר בפ' תרומה נר מצוה מה נר אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין והיא פתחא תרין דרועין דילה לגבייהו כמנין נ"ד ובהתברך על הנר יומשך עליה אור מלמעלה כמ"ש ראיתי והנה מנורת וגו' ז' וז' מוצקות וכו' ולכן מברך בורא מאורי האש להמשיך עליה מה' מיני אש עליונים כמ"ש בזוהר בפ' צו דף כ"ז חמש אשים הוו נחתין על קרבנא וכו' ודא בינה ה' מראות דילה מלכות בת יחידה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. ולכן מברך בורא מאורי האש היינו אש עליון ה' מיני אש שהם מאירים על נר זה של הכלה:

ולכן נמי נמשך ממנה אור להאיר לתחתונים כמ"ש שם בפ' דקהל:

והכא בעינן לאכפייא אצבען קמי שרגא בגין לאחזאה דרגין דלתתא מנהרין מגו דרגא לעילא ומהכא שלטין ונהרין מינה ואיקרון מאורי האש וכו' ולא אמרי מאיר וכו' כיון דנפק שבתא אפיק לון וכו'. אשר משם למדנו כי מה שמברכים בורא מאורי האש ואין אומרים מאיר להיות כי כן לכל אותם הבחי' שהם בעולמות בכל מוצאי שבת כאלו הם נבראים מתחלה והם מאירים מאש של השכינה. ולכן צריך להמשיך אליה מתחלה מאותם מאורי האש העליונה דאימא. ועי"כ בורא אותם דרגין דלתתא אש דשכינתא ומאיר עליהם:

וממ"ש אזדמנין ד' רתיכין ד' משריין וכו' בג"ד בעיין לאכפייא ד' אצבען ידא דימינא וכו': תשכיל שאין לכפות רק ד' אצבעות שהם רמז למרכבה עליונה:

ושם נאמר אצבען לגו וכו': ולא יראה כי אם אחורי האצבעות דוקא כמ"שה וראית את אחורי וכו':

אלא ההיא נקודה בלחודהא נ"ב כי ההיכלות הפנימות נכללות בגווה:

אינון דרגין עילאין: פי' חג"תם דזעיר הנ"זל:

בוצינא עילאה פי' בינה. ה"ג ואעיל לון בגווה. ופי' שבלילה הם עולים בסוד מ"ן לבינה כמ"ש הרב שבלילה בסוד השינה עולה נשמת הזעיר בסוד מ"ן לבינה. יוצר המאורות נ"ב דיצירה דכר עכ"ל ור"ל שבחג"תם שהוא דכורא אנו אומרים יוצר המאורות שהוא לשון זכר דיצירה דכר אבל בנר"גם שהם למטה בעלמא דנוקבא אנו אומרים בורא. שבריאה היא נוקבא והיצירה דכר. ואצבען להודייהו לגו: פירוש שהאצבעות שהם לגו הם רומזים לחג"תם מש"אכ טופרי' דאחורי אצבען הם נר"נם: