מקדש מלך על ספר הזהר ב:תיד

אשתלים גו ממנן אחרנין וכו' פי' ע"י עונג שעשו כל ישראל נשלם מעונג של מעלה אף על פי שזה התענה מפני החלום ולא התענג בשבת. מ"מ הממונה נשלם ע"י עונג שעשו אחרים:

שבעין שנין עילאין פי' ז"ק דזעיר. דאיתגזר מאינון ע' שנין וכו' עיין דברי האר"י ז"ל שהבאתי סוף פ' אמור כי שם הארכתי.

ביומא קדמאה דחול פי' אם יכול להתענות ואם אינו יכול יתענה למחר כמ"ש הש"ע:

לא חשיב לבני נשא פי' כיון שגזל בפרהסיא לא החשיב להק"בה ח"ו ולא לבני אדם לכך אינו משלם כפל. אבל הגנב מחשיב לב"א יותר מהקב"ה ח"ו לכך משלם כפל:

בע' עטרין פי' מלכות מתעטרת מהמוחין ולבושיהם שהם ע' אותיות כמ"של:

ושמא עילאה פי' זעיר

אישתלים בכל סטרין פי' קבל הארה מא"וא וגם מאריך.

דמעלי שבתא נ"ב נוקבא מל"ב שבילין ז"ל הרכ בס"הכ תכוין בויכולו כי יש בו ל"ה תיבין כנגד ל"ב נתיבות חכמה וג' היתרים הם שלשה שבועי שהם נה"י דזעיר שנעשו לה מוחין וזה בויכולו דעמידה אחר כך בויכלו שלאחר העמידה תכוין ג' שביעי הם חג"ת דזעיר שהאירו בנ"הי ומקבלת הארה מחג"ת ואינה עולה להם. ובויכלו דקידוש תכוין שמאירים בה חב"ד דזעיר והם ג' שביעי כי אז מאירים בנ"הי כי לעולם כל ז' הוא בנ"הי ודע כי חג"ת נקראים תפוחין וחב"ד נקראים קדישין עכ"ל הרב וז"ש הזוהר דהא אתקדש מל"ב שבילין. פי' שהמ' מקבלת מל"ב נתיבות חכמה ומ"ש ותלת דרגין דתפוחין קדישין. פי' הם נה"י דזעיר שנעשו לה מוחין והאירו בהם חג"ת וחב"ד הנק' תפוחין קדישין כמ"ש לעיל בשם הרב. ותלת דרגין דאיתכלילן בהו. פי' הם נה"י הנזכר. תלת דרגין דאינון שביעי שביעי שביעי הם נה"ו שאמרנו בשם הרב שיש בהם הארת חג"ת וחב"ד הנק' תפוחין קדישין:

רזא דעלמא עולאה פי' בונה. דעלמא תתאה. פי' מ'. דכל מהימנותא. פי' גבורה וכדמפרש הזוהר חד עלמא תתאה שהוא מ' וחד פחד יצחק שהיא גבורה וחד עלמא עילאה שהיא בינה: וטעם שקרא לגבורה מהימנותא לפי שעל ידי הרצועה של הגבורה מאמין האדם באלהותו וגדולתו יתברך.

סלקין לע' תיבין פי' והם כנגד המוחין ולבושיהם שהם ע' אותיות. דהאי יומא קאים לקדשא ליה. פי' יומא שהוא זעיר מקדש למ' שהיא הכוס. דאנן צריכין לקדשא ליה בהני מלי: פי' שבלילה אנו מקדישין לכוס שהיא מלכות ע"י הע' תיבין הנזכר. ויומא איהו קא מקדשא ליה. פירש אבל ביום השבת שהוא דכורא נגד הזעיר הוא מקדש למ' ולכך אין אנו אומרים אלא בפ"הג ולא יתיר:

וישראל בצלותין ובעותין פי' גם ישראל מקדשים למ' ע"י תפילתם. לאפרשא בין קודש להול. פי' כשאנו מברכים המבדיל בין קודש לחול. לממנן דלתתא. פי' הע' שרים והקליפות ששולטים בימי החול על העולם ובמעשה העולם וז"ש לשלטא על עלמא ובכל עובדין דעלמא. לאחזאה יהודא וכו'. פי' כשאנו אומרים המבדיל מיחדים הקדושה לבדה ומפרישים הע' שרים והקליפות לבדם שלא ינקו ממנה: