מקדש מלך על ספר הזהר ב:תיא

ובהו איתעברת כאתתא וכו' נ"ב פי' כי הטעמים והנקודות הם בע"ב וס"ג והתגין שהם מ"ה והב"ן שהם אותיות אחים ולא יתפרדו. אך ע"ב וס"ג אין גופם בו רק מוחין מהם. ובכל זווג מושך מחדש ע"ב וס"ג א"כ הטיפה כבר ניתנ' לנוקבא והם שמורים שם לו בו עכ"ל. ולכך הטעמים והנקודות אינם בס"ת אלא תגין ואותיות שהם בחינת זו"ן:

ז' קלין פי' נגד ז"ק זעיר:

חמש פי' נגד חג"ת נה"י דזעיר:

שית פי' נגד חג"ת נה"י דזעיר וז"ש וכולא רזא חדא:

מדרגא האויר קדמאה לתתא פי' מחסד עד הוד הם חמש וחסד נקרא אויר קדמאה:

בגין שמשא דנהיר נ"ב א"כ יהיה רביעי ומלכות המקבלת הגבורות עכ"ל והג' הם נה"י:

בשית דרגין פי' ו' היכלות דבריאה כמ"ש באוצ"ח על ענין שית דרגין לכרסייא ודרגא חד. פי' היכל ק"ק ששם אור מתנ"הי דמ' ונקרא כסא והמ' יורדת לשם ועליה הוא הזעיר שהוא הס"ת ונמצא בסידור הרב ז"ל וז"ל וצריך שתהיה התיבה שית דרגין בסוד ו"ק דמ' שבהם מתייחדים ו"ק דס"ת שהוא ת"ת והתיבה עצמה דרגא שביעאה עכ"ל. ור"ל שהתיבה הוא היכל ק"ק דידה שהוא כח"ב דידה:

ולית רשו לעמא ולא לאחרא למפתח פומיה באורייתא וכ"ש במלה אחרא אלא כולהו וכו' ואזני כל העם אל ספר התורה. פי' שכוונת העם היתה להמשיך סוד הטעמים שבחינתם מהאזן דא"ק שהם עיקר כל מיתת ז' תחתונות כאשר לא קבלו אור האזן: אבל ג' ראשונות קבלו אור האזן ולעומת זה אזני כל העם אל ספר התורה למשוך את אור האזן. ואסיר למקרי בס"ת בר חד בלחודוי וכו' כולא שתקין וכד קרי:

ח"י בדף קי"ב כתב בשם התוספות דפ"ק א"ב שצריך העולה לקרות עם הש"ץ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה אלא שצריך לקרות בלחישה שלא ישמיע לאזניו וכ"ש שיש לצבור שלא לקרות עם הש"ץ הפרשה כי אם לשמוע אותה מפי ש"ץ כמ"ש בזוהר ולית רשו לעמא וכו' נקוט מהא גודל העונש לקרוא עם הש"ץ דגריעותא אשתכח ברזא דמהימנותא ח"ו ומונע הרבי' מלשמוע מפי ש"ץ. וש"מ נמי גדול החיוב על ש"ץ שיהיה בקי בטעמי' שלא יצטרך אחר שיקרא עמו מתוך החומש אלא יסדר אינון מילין בקדמיתא בביתיה ובתיקונים דף קל"ט אינון שלוחיי' דציבורא צריכין כד קראן ס"ת דיחתכון אינון מילין ולא ימרון להון בהלעטה וכו'. ובפ' פנחס אמרו שעל זה נאמר אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך בה' מוצאות הפה. גם קריאת ההפטרה מצלת האב מדין גיהנם כי כן הובא במדרש הנעלם שאמר לו תנוח דעתך וכו". כי בשעה שאמר בני ההפטרה בקהל נושעתי מדין אש הקוצים ע"ש. וזהו כבוד אב ואם אף לאחר מיתה:

בקלופה ומוחא פי' שהתרגום הוא סוד אחורים וממנו יונקים הקליפות וזהו קליפה. ומוחא הוא לשון הקודש שהוא הפנימיות:

רזא דעלמא דא פי' נגד התרגום:

רזא דעלמא דאתי נגד לשון הקודש