מקדש מלך על ספר הזהר ב:תי

צלותא דשבתא דעמא קדישא ג' צלותין אשתכחו בהאי יומא לקבל ג' שבתי וכו' בח"י דף ס"ה הביאור שג' שבתות מפורסמות בעולם. שבת בראשית. שבת מתן תורה שבת העתיד לבוא. ולעומתן יסדו ג' תפלות. אתה קדשת רמז לשבת בראשית וכן משמעות ענינה תכלית מעשה שמים וארץ וכו'. ישמח משה בשחרית והוא כנגד מתן תורה וכמ"ש כליל תפארת בראשו נתת לו בעומדו לפניך על הר סיני וכו'. ובשחרית שבת ניתנה תורה כמ"ש פ' רע"ק. אתה אחד במנחה של שבת העתיד להיות ה' אחד ושמו אחד.

אברהם יגל וכו' כולם לעתיד לבוא ונתקן במנחה לעת ערב כי כן אנו מצפים והיה לעת ערב יהיה אור וכן נתקנו ג' סעודות בג' זמנים אלו לעומת אלין ג' שבתות:

תלת שבתין נ"ב בינה יסוד ומ':

ההוא צרורא דנשמתין פי' בינה: בג"כ

משתבחי בתושבחן וכו' כי תושבחא דנשמתא היינו שבח שאומרת הנשמה והיינו נשמת כל חי תברך את שמך ה' שאנו אומרים שהנשמה מברכת להקב"ה:

אלא בסטרא דנשמתא ורוח פי' שהנשמה ורוח הם השבחים ולא הזכיר נפש לפי שהיא בכלל הרוח:

תושבחתא דדרגא וכו' פי' אנו אומרים שבח זעיר שבניינו מהחסדים וממנו נהנים וניזונים הכל וז"ש רזא דנהורא דנהיר דמניה אתזנן וכו':

תושבחתא דעלמא דאתי פי' שאנו משבחים לבינה הנקרא עלמא דאתי.

דמתעטרן באבהן פי' חג"ת.

וברתיכא עילאה פירש בינה. שהיא כסא לא"וא שאותיות גדולות הם בבינה. וחג"ת עלו לבינה כמ"ש ונטלא בגדפהא לאבהן.

דיומא שביעאה פי' זעיר.

למלכא עילאה יוצר בראשית פי' בינה א"נ יומא שביעאה בינה למלכא עילאה יוצר

בראשית פי' אבא.

שתין רתיכין נ"ב כי אותיות אמצעיות ע"ב והם בחינת ו"ק והיינו ג"ר ועיין בפרשת תרומה:

רזא דכרסייא פי' מ'.

סילוקא דתתא ועילא פי' שבמוסף מ' עולה לאימא וזעיר לאבא.

דרגא דעיטרא דאבהן פי' ת"ת

עדבא דיליה פי' מ' וז"ש כד סליק כרסייא לגביה.

ה"ג חדוה דאורייתא דלעילא וכו' והיינו זעיר ומ"ש

דחדי באורייתא דלתתא פי' מ':

ברזא דס"ת ביומא דא וכו' וכל אינון טעמין ומסורת כולהו עאלין בגניזו ואתרשימו בגו כרסייא קדישא וכו' בעי לסלקא ז' גוברין וכו': בח"י דף קי"א ז"ל ואשר הוא מחכמי המדע יכוין בראייתו בס"ת כי הס"ת ה"ס זעיר ואין בו רק אותיות ואין בו טעמים ונקודות כי כל יש לו נתן לנוקבא הנקרא בית הכנסת ולא נשאר לו בלתי אם גוויתו בסוד וכל אשר לאיש יתן בעד נפ"שו היא הנוקבא נפש דוד. ובבחי' האותיות והתגין שבו יתבונן בקדושת מחשבתו כי האותיות הם סוד הכלים שנשברו וחוצה להם על ראשם להאיר להם עומדים האורות והם סוד התגין. ויאמר וזאת התורה אשר שם ה"ס יסוד אבא כנודע. וסוד ז' העולים בס"ת המה לעומת ז' תחתונות דעצמות דזעיר המלבישים הב' פרקים תחתונים דנ"הי דא"וא אשר עתה יאיר אל עבר פניהם מאור הגדול ז' תחתונות דאבא. שבחינת הכלים דזעיר עד פה עלו בסגולת הדר התפלה וישים עין שכלו עליהם איש על דגלו. הכהן חסד דזעיר שבו פ"ב דנצח דאבא הלוי גבורה דזעיר שבו פרק ב' דהוד דאבא. הישראל ת"ת דזעיר שבו פ"ב דיסוד דאבא וכתב הרב שהג' אורו יותר גדול מן האחרים יען שב' שלישים דפרק יסוד זה דאבא המה מאירים בגילוי רב יותר מאימא.

אמנם השנים אחרים אשר המה לעומת נ"ה דאבא המה עלמים ונגנזים בנ"ה דאימא וכן הרביעי שהוא נצח דזעיר שבו פ"ג דנצח דאבא. וכן החמישי שהוא הוד דזעיר שבו פרק ג' דהוד דאבא. ואולם השישי אורו יותר גדול מאד כי הוא סוד יסוד דזעיר כולו מגולה מיסוד אימא כנודע שיסוד אימא קצר מיסוד זעיר ואינו מגיע אפס עד ת"ת דזעיר. והשביעי הוא סוד עטרה דזעיר אע"פ שאורה מגולה להיותו בסוד נקבה היא גרועה מכולם כי על כן אמרו הכל עולים למנין ז' אפי' נשים כי הם סוד הז' הזה כמ"ש הרב ז"ל:

וכולא רמיזא בזוהר בפ' ויקהל ז"ל רזא דס"ת ביומא דא וכו' ש"מ תרתי: ש"מ שתכלית הראות בס"ת כל העם הוא להורות על היסוד כנזכר במאמר ולאחזאה בבי כנישת' דהא אתברכא כרסיא מרזא דתורה שבכתב וכו'. וש"מ טעם היות ז' לקבל ז' קלין וה"ס השבעה תחתונות דזעיר דאיקרון קלין כידוע:

דאינון פסוקי פי' הפסק שבין פ' לפרשה ובין פסוק לפסוק:

וכרסייא קדישא פי' מ' ה"ג כולהו עאלין בגניזו: