מקדש מלך על ספר הזהר ב:תט

לא אשתכח ביומא אחרא: פי' בימי החול אין זווג לישראל ורחל אלא בליל שבת וז"ש

בכל חדוה בלא ערבוביא אלא בגין דא דהיינו בליל שבת שאז זווג ישראל ורחל בגין דאינון נשמתין פי' למה בליל שבת יש זווג ישראל ורחל כדי ליתן אותם הנשמו' שהם מזווג עליון לת"ת ובזה נתרצה הקושיא דלעיל שפעם אומרים ותקם בעוד לילה וגו'. נקטא ביממא ויהבא בליליא ומשמע שאין זווג. והשתא אמר מר דזווגא אישתכח בהאי ליליא. והכל אמת שלגבי זווג ישראל ורחל אינו בחול דוקא בליל שבת. ומ"ש

ותו בכל ליליא וליליא זווגא אשתכח פי' שגם בחול אע"פ שאין שם זווג ישראל ורחל. יש שם זווג יעקב ולאה וז"ש זווגא אשתכח ודאי כמ"ש בספר הכוונת:

אבל בכל סטרין פי' מכל צד צריכין ת"ח לשמש בליל שבת דווקא א' מטעם הנז' שאז זווג ישראל ורחל. ב' מפני שאז יש באדם נשמה יתירה וז"ש מ"ט בגין דכל יומי דשבתא אית לון וכו':

וקב"ה כד עאל שבתא מעטר לכל חד וחד מישראל ובעי דינטרון לההיא עטרה וכו' בח"י דף ס"ב פי' כי בשבת יתוסף הרוח ונשמה מבחי' הלילה כל א' במקומו הראוי לו כי בהכנסת כלה הנפש לו תמלא כמ"ש בפ' ויקהל כד עאל שבתא וכו'. והוא תוספת הנפש יתירה שסודה מג' פרקין תתאין דצלם דאבא שהם בחינת נפש כנודע ובברכו תנוח עליהם הרוח.

נשוב מעתיקא קדישא פי' כמ"ש לעיל ששורש הרוח הוא מאריך וסוכת שלם פי' מ' א"נ בינה.

וכיון דכולהו מתבדרן: פי' אגב הליכתם מזיקים לאדם יחידי:

ואי הכי גריעותא וכו' פי' כיון שמזיקים לאדם יחיד א"כ גריעותא הוא לשבת ח"ו:

ובעי דינטרון ליה לההוא עטרה: פי' שצוונו הקב"ה לשמור נשמה יתירה שנא יצא החוצה בשביל שיש לה פגם ואדם זה שיצא בליל שבת הוא פשע בעצמו שלא שמר ההיא עטרה קדישא ולכך יתחזון ליה ויתרע מזליה:

סוכת שלום פי' מלכות א"נ בינה:

דעטרין שבעין פי' המוחין ולבושיהם שהם ד' הוי"ות וג' אהי"ה הם ע' אותיות כמ"ש הרב בכוונת הקדיש. יומא דשבת' חדוה איהו לכל וכו'.

ונקודה תתאה פי' המלכות שהיא בסוד נקודה נהרא לסלקא לעילא בשפירו דעטרין שבעין חולקין יתיר וסבא דכל סבין פי' ע"ק אתער וכו'. בח"י דף ע' ועטרין שבעין לה. כן הוא לשון הזוהר בפ' פנחס יומא דשבתא וכו'. וסוד ע' עטרין הם נמשכים מסוד ז' תתאין דעתיק יומין המתלבשים בז' תיקוני רישא דאריך. וכלפי זה אמר ועטרין ע' לה כמ"ש במאמר ונקודה תתאה נהרא לסלקא בשפירו דעטרין ע' וזה בא לה ממלכא דלעילא רישא דאריך שעכשיו יתעטר כולא בקדיש קדישין כמ"ש וסבא דכל סבין אתער:

וסבא דסבין איתער פירש אריך:

יומא דנשמתין איהו פירש שהנשמות מקבלים הארה מלמעלה:

דצרורא דנשמתין פירש בינה:

ורוחא יתירה עילאה קדישא פי' גם הרוח יתירה יש לה עונג מלמעלה: