מקדש מלך על ספר הזהר ב:תח

וע"ד כתיב כל שומר שבת מחללו כך גריס בזוהר מוגה והאמת אתו כי דריש מלת כל כמו את השבת שהם לרבות דתלת דרגי מהימנותא. פי' שהם נגד עתיקא וזעיר ומ':

מרוחא עילאה דעתיקא וכו' פי' כיון שהוא מאריך כל ששת ימי החול יונק משם:

וביומא דשבתא כיון וכו' פ' בתחלת הלילה שירד נתענג מסעודה ראשונה של שבת.

והאי דאמר וביומא וכו' ליל ויומו חד הוא:

מעילא מאריך ותתא מישראל: קדושן וברכאן נ"ב מחו"ב עכ"ל וכוונת הזוהר כשבאים מוחין למ' אזי נהנית רוח יתירה מהמוחין בין החלק שנשאר במל' בין החלק שיורד לישראל וז"ש איתפלג לעילא ונהיר דהיינו חלק הנשאר במ' ומ"ש ואיתפלג לתתא ונהיר היינו חלק שיורד לישראל.

ביני ובין בני ישראל פי' המ' אומרת שהרוח הזה הוא ביני ובין בני ישראל חציו לי וחציו להם.

מעינוגא עילאה קדישא פי' א"וא:

ואיתהני מזיווא עילאה: פי' אריך:

כל שאר יומין יהיב חילא לכולא פ' בששת ימי המעשה המ' מחלקת שפע לכל העולמות ולישראל.

וכדין ההוא נפש פי' נפש של חול.

יתירה בריבויא וכו' פי' יש לה יתרון:

אמר ודאי זווגא אישתכח בלילי' דא פי' בליל שבת הוא זווג ישראל ורחל משא"כ בלילות החול שאין בהם זווג ישראל ורחל: