מקדש מלך על ספר הזהר ב:ת
Mikdash Melekh on Zohar 2:400 · מקדש מלך על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →לגבי מלכא עילאה פי' יסוד דאבא דבגו יסוד דזעיר כמ"ש הרב ז"ל סמיכות גאולה לתפלה היינו שסומכים היסוד הנקרא גואל והארת יסוד אבא בתוכו. כדי להעלות התפלה שהיא המלכות מבריאה לאצילות ולכך צריכים אנו לעמוד מקמי מלכא עילאה שהוא יסוד דאבא דנפיק לקבלה עכ"ל ס' הכוונות. וז"ש הזוהר ואיהי נטילת גרמה לגבי מלכא עילאה שהוא יסוד דאבא שבכחו היא עולה לאצילות. ומ"ש כיון דמטו לגאל ישראל כדין מלכא קדישא וכו'. הוא יסוד דאבא הנזכר ומ"ש
ואנן מקמי מלכא בעינן לקיימא פי' הוא יסוד דאבא הנזכר ופעמים קורא אותו הזוהר מלכא עילאה ופעמים מלכא קדישא עילאה.
אושיט ימינה לגבה פירוש בברכת אבות:
ולבתר שמאליה פירש באתה גבור דשוי לה תחות רישה כמ"שה שמאלו תחת לראשי ואין להקשות דקרא כתיב שמאלו ואח"כ וימינו. ובתפלה אנו מקדימים הימין תחלה ואח"כ השמאל כבר תירץ הרב ז"ל בליקוטים שצריך התעוררות הימין תחלה. ועיין מ"שב וארא דף כ"ח:
אתחבקו תרוייהו פירש באתה קדוש.
באינון נשיקין פירש הם האמצעיות שהם סוד הנשיקין.
לתלתא אחרנין פי' רצה ומודים ושים שלום שהם סוד נה"י מורים על הזווג וז"ש לאתערא חדווא דטמירו דהא מאלין תלת אתברכא בדביקותא אחרא.
בחדווא גניזא דאלין תלת נ"ב כי שלשה ראשונות סוד החיבוק והאמצעיות סוד הנשיקין. והאחרונות סוד הזווג.
לממסר נפשיה פירש שמעלה נשמתו בסוד מ"ן בנפילת אפים
צרורא דחיי נ"ב צוררת אל חי שהיא היסוד בתוכה
ה"ג דאי בההיא שעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין וכו' וז"ל הרב בס"הכ סוד נפילת אפים תכוין להפיל עצמך מהאצילות עד העשייה ותכוין לברר מ"ן מן העשייה ותכוין להוריד נפשך שתלקט אותם ותעלם ליצירה. וע"י רוחו שהוא מיצירה יברר בירורין שביצירה ויעלם לבריאה וע"י נשמתו שהיא מבריאה יברר בירורים שבבריאה. וכל אלו הבירורים יעלם לאצילות ביסוד דנוקבא דזעיר. ויכוין להכניס נר"ן שלו עם אותם הבירורים בתוך יסוד הנוקבא ואז כשירדו מיין דכורין אז הקב"ה מוריד שפע גדול לנפש האדם הזה שגורם זה וז"ס הנזכר בזוהר כי האדם המכוין בנפילת אפים נוטל חלק ברכתו תחלה עכ"ל. וז"ש הזוהר דאיהי נקטא נפשין ורוחין שהם נפש ורוח דבי"ע ומעלה נפשו גם הוא שם. וכן לקמן אמר דאינון נפשין ורוחין ונשמתין דאיהי נקטא. ואף על פי שבמקום אחר אמר הרב ז"ל שהנפש עולה בנ"א והרוח באשרי ונשמה ביענך. תירץ הר"חו ז"ל שבנ"א מעלה נפש בבי"ע. ובאשרי רוח בבי"ע וביענך נשמה דבי"ע. ונפש דיצירה תקרא רוח ונפש דבריאה תקרא נשמה. נמצא שהכל אמת עכ"ל. ואין לפרש שהזוהר שאמר נר"ן הוא ע"י אשרי ויענך דזה אינו שהרי אינו מדבר רק בנפילת אפים:
לאתכללא מכל סטרין פירש ממ"ד וממ"ן וז"ש מלכא ומטרוניתא שר"ל שהמלך יש בו מ"ד: והמ' יש בה מ"ן וכשמתחברים זו"ן נותן לה גם המ"ד ונמצא שהיא כלולה ממ"ד ומ"ן.
מלעילא ומתתא פי' מ"ד ומ"ן אי נמי יש לפרש מ"ש מלכא ומטרוניתא ר"ל גם הזעיר נכלל ממ"ן ומ"ד כי כתב הרב ז"ל שהרוח שעולה במ' הוא מעורר מ"ד. ונפש מעוררת מ"ן ומלת לאכללא דלעיל קאי על מלכא ומטרוניתא:
בנשמתין מלעילא פירש נשמות שכבר מתו. ומה שכתב בנשמתין מתתא הם נשמות החיים שעולים בה בסוד מ"ן:
כגוונא דההוא שלם דלעילא פירש יסוד שהמשיך לה מ"ד כן נשמת הצדיק התחתון שהוא עולה בה בסוד מ"ן נקרא גם הוא שלם.