מקדש מלך על ספר הזהר ב:שעג

חד מחברנא גרסינן: ובגין דיתעדנון גרסינן איהו יומא תמינאה. פירוש מלכות שהיא ח' עם ז"ק דזעיר. ה"ג ולית שמיני אלא מגו שבעה. ור"ל המ' שהיא שמינית מקבלת מז"ק דזעיר: מ"ב קשה וכו'.

ולבתר רך פי' שהמלכות שירותה קשה וסופה רך כמ"ש לקמן דינא אחרא דתתא שהיא מ' שירות' קשה וסופה רך והנה מאמר זה קשה עם מ"ש בספר' דצניעותא וז"ל דינין דנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסופ' ותירץ הרב ז"ל בס"הכ מ"ש בזוהר יהי שם ה' מבורך רישיה קשה וסיפי' רך. כי ביום ר"ה ננסר ראש הזכר וראש הנקבה. והנקבה לוקחת כל דיני הזכר וז"ס מ"ב של מבורך כי שם מ"ב היא בראש ולכן רישיה קשה:

אבל סיפיה רך משום שכשמחממין אות' הדינים אזי הוי נוקבא דתקיף חילאה ואחר שמשלמת לפעול הדינים שלוקחת מן הזכר אח"כ אין עוד בה מה ליתן ולכן סופיה רך ובזה ידעת כי לשון זה אינו חולק עם ס' דצניעות' האומר להפך כי הנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסופא כי התם ה"ס הדינים בעצמם שהם נה"י של הזכר שהם מוחין שלה והם נייחין ברישא אך בסיפא נה"י שלה אינם נעשים מוחין והם תקיפין. אבל הכא אינו מדבר בדינים עצמם רק בבחינת שלוקחת מן הזכר שבת לה קשים ואח"כ כשאין עוד בה מה ליתן הם נייחין עכ"ל שם. ובאוצ"ח כתב מ"ש בפ' תצוה דינין דנוקבא קשים ברישא היינו משום שעקבי לאה הם בראש רחל והם דינים קשים עד מאד ולכך דינים דנוק' שהיא רחל תקיפין ברישא ונייחין בסופא לפי שאין שם עקבי לאה עכ"ל.

דינא עילאה פי' גבורה

דינא תתאה פ' מ'

ההוא תיבותא פי' היא מלכות שיכולה לסבול דיני הגבורה.

ה' למבול ישב: פי' שם הרחמים שהוא ה' נתעורר כשהיה המבול כדי שיהיה לעולם קצת קיום ע"י נח ובניו וזה הפך ממ"ש בפ' בראשית ה' למבול ישב כביכול ישב בלחודוי דאלמלא חשוכא לא אתידע נהורא. פי' שמהקליפות שהם חשך נבררים הבירורים שנקראים נהורא:

עד דאתכניש כל ההוא כופרא פי' מקבצים כל השקלים בארגז אחד ומברכים ישראל קודם המנין ואחר שמונין השקלים חוזרים ומברכים:

אלא דמרגלא דנהיר כוונתם אלוה שעושה המרגליות דנהיר שמשא עד לא יפוק: פי' כשהתחיל להאיר השמש בעובי הרקיע ועדין לא יצא גוף השמש לאויר העולם. אותו ממונה שעל השמש הוא קודם לצאת עד שלא תצא השמש והוא עומד בזהרורית שיש סביבות השמש ועובדים אותו בני אדם ואזי מוצאים אבנים טובות וזהב כי הוא ממונה עליו:

אלו כל בני עלמא וכו' פירש אם כולם היו עובדים לע"ז של עץ ואבן היו נרקבין מיד. אבל יש שעובדים גם כן לכוכבים יאבד של עץ ואבן יאמרו האחרים שלא נאבדו יש בהם ממש. ואם יאבד הכל נמצא מאבד עולמו מפני השוטים: