מקדש מלך על ספר הזהר ב:שלז

ואי לית זוהמא פי' אם לא היה אוכל התבשיל שמוליד הזוהמא בידים אלא היה אוכל פת חריבה אפ"ה צריך מים אחרונים ליתן חלק לס"א מההוא מאכל שנגעו בו ידיו ובשבת דלא אשתכח דינא למהוי נצח והוד וכו' אומר רצה וכו' דהא רצה ומודים אינון חסדי דוד. בח"י דף פ"ח כתב ר' מנחם עזריה זל"הה דניצוצות הקדושה נפלו בחטא אדה"ר אל תוך דומם צומח חי מדבר. ומזון הרוחני מאותן הנשמות ניצוצות הקדושה הוא מזון לנשמה. והגשמי לגוף. ובימות החול אין לנשמה יתירה שום הנאה. ונשמה דחול נהנית מניצוצי הקדושה אשר בתוך המאכל. אבל אינו יכול לתקן נשמת שבת בזה. אמנם בשבת יורדת הנשמה יתירה ממקו' עליון עולם האצילות ונהנית מעונג שבת ועם זה יש לה תוספת אור ונהנית מהמאכל מניצוצי הקדושה אשר בקרבו ומעלה אותם הניצוצו' למעל' לעולם העליון ואלה הניציצות עולות ע"י ברכת המזון שמברכים על המאכל בכוונה:

וכתב עוד שבב"ה דשבת יש תוספת טובה עוד מביתר הימים שבשאר הימים אמרו בזוהר שע"י בה"מ אתהני שכינת' מגו אילין מילין דסלקין מגו שבעה. דגרמין לעורר שפע על השכינה שבתחתוני': ובבה"מ דשבת ע"י הנשמה יתירה אשר בתוכנו שמברכת עמנו בה"מ יש לנשמה יתירה זו כח בברכותיה להוריד שפע מע"ק דכל עתיקין להמשיך השפע משם על השכינה וז"ס עונג שבת שהוא לעדן הנשמה יתירה שתעשה בעצמה מצוה רבה לכבוד השכינה דהיינו מצות בה"מ מצוה שאינה נוהגת בעליונים כלל. והעולם בכללו מתברך בזכותיה כל ו' ימי המעשה. לכן יתאמץ האדם בכוונתו להזכיר קדושת היום ברצה והחליצנו כי רבה היא מאד לעתור ולרצות שישלפנו ויחלצנו מהנהגת מטטר"ון השולט בימי החול ויהא עתה בשב' הנהגתינו ע"י הקב"ה כמ"ש בזוהר בפ' נח דף ע"ה בסוד וביום השבת יפתח. ובזוהר תרומה ביאר עוד בסודו ז"ל ובשבת דלא אשתכח דינא וכו':

רצה והחליצנו נ"ב רצה נצח והחליצנו הוד

ושים שלום דקאמרן בצלותא וכו' הטוב והמטיב וכו' פי' הטוב והמטיב היא כנגד שים שלום שהוא יסוד.

למשרי בההוא חופה רוח עילאה פי' זעיר שאבא אצל הכלה לתוך חופתה כדי להזדווג עמה.

דא סלקא בז' ברכאן פי' מ' מקבלת מז"ק דזעירי.

ודא סלקא בז' ברכאן פי' כלה התחתונה מברכים לה ז' ברכות

ירתא כלה מרוחא עילאה וכו' פי' מ' מקבלת מבינה ולכך אמר אתר דכל ברכאן נגדין מתמן והיא מבינה שממנה כל הברכות: