מקדש מלך על ספר הזהר ב:ג

אלא ודאי יחזקאל נביאה מהימנא וכו' פי' ובזה מתורצת גם קושיא קמייתא היה היה תרי זמני דר"ל שהיה מה שלא היה שאע"פי שאין ראוי לנביא לגלות מצפוני המלך. יחזקאל ברשות הקב"ה גילה לצורך שעה כל מה דחמא.

עם יעקב בהדי שכינתא נ"ב שהשכינה נק' יעקב כי אשה כבעלה:

על כנסת ישראל אתמר פי' על המ' שכונסת הארת ישראל בעלה וכן כתב הרח"ו ז"ל בפ' אמור:

מן ההוא עדונא עילאה נ"ב חכמה:

מן שמשא נ"ב זעיר:

נהורא ונציצו נ"ב חו"ג ע"כ ור"ל שביציאת מצרים קבלה המ' הארה מאבא הנק' לבנון לפי שבשאר הימים הגדלתה מהחו"ג שבזעיר ועתה נגדלה גדלות גדול ע"י אבא. וז"ש מן ההוא עדונא עילאה קא אתת וכו' דאשתלימת מן שמשא שר"ל כמו שנגדלת מזעיר בשאר הזמנים עתה נגדלה מאבא גדלות גדול. והטעם לפי שרצו ישראל לקבל התורה שהיא מיסוד אבא. לכן עתה קבל' המ' הארתה מאב' וז"ש אתי מלבנון תבואי בגין לקבלא בניך אורייתא: והרמ"ז כתב וז"ל אי יחזקאל נביאה מהימנא וכו' ידוע שבזמן שליטת הקליפות צריך להעלים סודות התורה אם לא כבזמן הרש"בי שגדלה מעלתו מאד וכעין זמננו זה שמצוה לגלותם לראוים כמ"ש הרח"ו ז"ל:

אלא ודאי וכו' ירצה דעדיף חיליה דיחזקאל לבל יירא מגלות הרזים בק"ל מכמה טעמים א' כמ"ש במכילתא והובא בילקוט היה שנדבר עמו בארץ. היה שנדבר בק"ל וכיון שכבר זכה לנבואה בארץ יש' היה כוחו יפה להשפיל הקליפות. שע"י שהיה בארץ ויצא ח"ל הלא בחי' נר"ן שהיתה בארץ אינה מסתלקת ממנו אלא מתלבשת בנר"ן דסנדל השולט בח"ל ועיין בס' חסד לאברהם וה"ס היתה למ"ס מט"ט סנדל ולכן בכח נר"ן דיצירה שהיה ליחזקאל לא פחד וז"ש נביאה מהימנא הוה פי' שכבר זכה לנבואה נאמנה וזהו היה היה ב"פ:

טעם ב' וכל מה דחמא במהימנותא איהו ויובן במ"ש בס' זוהר הרקיע פ' יתרו שהשגת יחזקאל היתה בנ"ה דיצירה ששם נתגלתה לו שכינה דבריאה. ונלע"ד שז"ש ותשאני רוח כי הוא עלה עד היצירה שהם בחי' הרוח אמנם גדלה השגתו משם להשיג דרך שם עד מ' דבריאה והיא נק' כבוד ה' וידוע ששבח ברוך כבוד ה' אומרים אותו האופנים וחיות הקודש שהם מעשיה ויצירה. ולפי שהשגתו דיחזקאל היתה עד מ' דבריאה לכן נשארו החיות ואופנים אחריו ואז שמע אותם אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ואז נבואתו היתה במקום מהימנותא לאפוקי עשיה שרובה רע וכיון שהיתה נבואתו ממקום הקודש גדול כחו להבריח החיצונים וז"ש היה היה שנודע דאימא מקננא בבריאה וזעיר ביצירה ומ' בעשייה. גם נודע שכמו שד' אותיות הוי"ה מאירות בד' עולמות כן הוא ממש בד' אותיות אהי"ה וא"כ בי"ע הם אותיות הי"ה ולפי שיש בהם ב' בחינות דהיינו אימא וזעיר ומ' דאצילות שהם סוד בי"ע דאצילות. וגם יש בחי' בי"ע עצמן שבהם מתלבשים בי"ע דאצילות לזה אמר היה היה. טעם ג' אמר וברשותא דקב"ה גלי כל מה דגלי ונקדים מה שידוע מסוד עקב ענוה שד' אלפי"ן מלואים מד' אהי"ה שייכי ללאה בסוד מדת ימי ונשארו לרחל ד"פ היה שמילואם עולה עק"ב והנה הם מאירים בכתר רחל שכנגד החזה ונודע מדרוש הנוקבא שבגלות בבל לא ירדה רחל עד למטה כמו שהוא עתה בעו"ה אלא שנתמעטה עד החזה ולכן היה עדין כח בקדושה להכניע החיצונים והיו נביאים בכח אור זעיר המאיר בכח"ב דנוקבא שסוד כתר שלה מסוד היה ולכן הורשה יחזקאל לגלות:

וכולא איצטריך פי' ג' טעמים שנאמרו כולם הוצרכו בין מבחי' יחזקאל שהיה נביא כבר ובין מבחינת נבואתו שהיה בסוד בי"ע. ובין מסוד האצילות שהיה עדיין כח בקדושה כנ"ל:

ואמר ר"ש וכו' נותן טעם למה הרשה ה' את נביאו לגלות אותה המראה ולמה באה לו מתחילה והוא לנחם לבם של ישראל שלא יתיאשו מן הרחמים: כד נחתו לבבל קב"ה וכל פמליא שלו אז ברוב האור שהאיר שם: איתפתחו שמיא ה"ס היצירה שהאירה בעשיה:

ושראת רוח קודשא היא מ' דבריאה וחמא כל מה דחמא פי' הגם שהיה בח"ל ראה כל מה שראה פעמים אחרות וזה היקש היה היה: וא"ל לישראל הא מאריכון הכא הוא אור זעיר ואין ספק אצלי שזכות היום גרם שהיה יום שבועות דכתיב במ"ת מן השמים דברתי עמכם וידוע שהר סיני הוא במקום חיות יסוד אימא. וארא וארא ג"פ א' על חיות שהם ביצירה. ב' על האופנים שהם בעשייה. ג' כעין חשמל וכו' הוא מראה דמות כבוד ה' על שהשיג משם למ' בריאה.

כיון דחמו שאמר להם סדרי המרכבה והתלבשות הקדושה חדו וכד שמעו וכו' פי' שידוע כשיש התגברות הקליפות אסור לגלות סודות פן ירבה אור בהן וידוע מ"ש הרב שיחזקאל משרש קין שהוא גבורה לכן כששמעו ישראל הדברים בגלוי ומפי יחזקאל ידעו שלא היתה תגבורת הדינין קשה לפיכך שמחו בסיעתא דמאריהון. בני ישראל וכו' הם אותם המלאכים הנז' בפ' בהעלותך שהם מרכבות יצירה. כדמשמע התם שקבעו אותו ענין על פ' ובלכת החיות. ולכן נק' בני ישראל שהוא זעיר המקנן ביצירה והם י"ב ראשים כנגד י"ב דגלים ע"כ תמצית דברי הרמ"ז. וגם כאן דברי הר"חו ז"ל שכתב על נפקין י"ב שבטין נ"ב י"ב גבולי אלכסון. מתוקים מדבש בהתכת כל המאמר כמין חומר. בשעתא דנפקו וכו' הרמ"ז כתב וז"ל מובן ענין זה בדרוש פסח והעומר ותמצית הסוד הוא שבליל פסח באו לזעיר מוחין עליונים מא"וא עילאין והכל בא ברגע א' והוא הנס הגדול של יציאת מצרי' שהאיר אור האצילות בכל העולמות עד שאמר בפ' בא שהיה הלילה מזהיר כתקופת תמוז. והנה לבנון סודו ביסודות או"א ל"ב נו"ן שנכנסים בדעת זעיר ושם מאירים כל הד' מוחין חו"ב הו"יה אה"יה. וחו"ג הו"יה אד"ני וארבעתם גי' מצ"ה עם ג' אותיותיה וגי' לבנו"ן ובגודל אורם נכנע הערף הוא פרעה וידוע שעיקר אור של יוצאי מצרים היה מיסוד אבא והוא הוא עדונא עילאה עדן העליון כי יסוד אימא נק' ג"ע ולכן תמצא שבפ' תפלין כתיב כי הקשה פרעה לשלחנו ס"ת יהה"ו שהם תפלין דאבא והיו אז ז"ון בשלימותם וע"כ קראה כלה ר"ל כלילת כל אור שלימתא. וידוע שבחי' או"א עילאין הם בסוד יו"ד י' אבא ו"ד אימא. ויש"ס ותבונה הם סוד ה' שיש י' בצדה של ה' כמ"ש בשער התפלין הרי יו"ד ה"י ועם יו"ד גי' כל"ה לכן על הים שבחו עזי וזמרת י"ה. וכל זה היה אז בחסד עליון אך אח"כ במ"ט ימי הספירה שאז ספרו ישראל כנז' במדרש והביאו הר"ן בשלהי פסחים אז חזרו להמשיך כל אותם האורות כמ"ש בסוד ספי' העומר ולעומת כן חזר ואמר אתי מלבנון בגין לקבלא וכו' ר"ל שבכח תיקוני של ישראל תיקנו זו"ן לקבל אורות או"א שמשם התורה שנק' חכמתכם ובינתכם:

ואזי תקבלי תקרובתא מובן במה שציין הרב ז"ל בכאן ובפר' בלק דקצ"ב ושם כתוב שס"מ אמר לשי"ת שיקח מאור כל חיל השמים ומשלו ויתן לישראל כדי שיקבלו התורה. וכן אמר רהב גם הוא: וזה פי' מוציא אסירים בכושרות הן ניצוצי אור שהיו אסירים בתוך החיצונים אך סוררים וכו' הם כל חילי החיצונים שסרבו בהם ובראש ס"ם רה"ב וזהו המנחה שקבלה השכינה בעבור בניה והיו מאז מוכנים יש' להיות בני חורין ממ"ה ומשיעבוד מלכיות ומן אותם האורות זכו לס"ר מלאכים שקשרו להם ב' כתרים כנגד נעשה ונשמע והקדימו נעשה שכנגד עשו כי ה' הקדים לדבר תחלה לס"מ ואח"כ עם רה"ב ור"ת שמותם ס"ר וכן כתיב וזרח משעיר וכו':

אתי מלבנון מן האי עידונא עילאה קא אתית כלה שלימת' כהאי סיהרא דאשתלימת מן שמשא בכל נהורא ונציצו וכו' בסע"ה דף מ"ב ע"א ז"ל סודו כי ת"ת ישראל משבח אותה לתכלית האהבה ואומר לה הלא שורשינו מיוחד בתכליתה יחוד בחכמה עילאה בסוד ו"ה דמילוי יו"ד דשם הוי"ה וכמו שפני זעיר הוא סהדותא דאו"א עילאין נרמוז בסוד לבנון שהוא סוד ל"ב נתיבות חכמה ונ' שערי בינה כמו כן אתה כוללת ל"ב נ"ח והן' ש"ב של לבנון ונרמז במלת כלה שהיא גי' ן' שערי בינה כ"ל מכלה. וה' מכלה במילוי גי' ט"ו ועם הג' מילואים שיש לאות ה' שסימנם יה"א עולה ל"א ועם הכללות גי' ל"ב נתי' חכמה וזה שהלבנון נרמז במלת כלה. ומ"ש לה אתי מלבנון כי כל כ"ב אתוון הנשרשים בך כולם באים מן י' דהוי"ה שהוא סוף מעשה במחשבה תחלה וזהו את"י. גם כלה כ"ף למ"ד ה"ה גי' קפ"ד אחוריים דשם ע"ב דחכמה: וס"ת את"י מלבנון כלה גי' אד"ני להורות שנעוץ סופו בתחילתו ולפי דברי הזוהר שאמר דכד דכור' אתא לאתחברא עמה איקרי כלה כידוע בכוונת תפילת י"ח כי משם ע"ב דיוד"ין מאבא עילאה משפיע ברחל נ"ה אורות כמנין כל"ה וטו"ב אורות נשארים ביסוד וז"ש אתי מלבנון שהוא שם ע"ב שהוא בחכמה הנק' לבנון וממנו נעשית כלה אתי מלבנון תבואי כביכול אומר לה המעלה גדולה שיש לנו שאנחנו מקבלים מפה דאריך הבל ואורות מקיפים להאיר אותנו כמ"ש בפ' י"ב משער אריך. והנה מבואר בשער הולדת או"א כי לעולם הטיפה יוצאת משם ע"ב והוא יו"ד ה"י וי"ו שהוא חב"ד. ומתלבשת בשם יו"ד ה"א ו"או. עוד בשם ב"ן יו"ד ה"ה ו"ו: והי"הו דב"ן גי' מ"ב והוא סוד מ"ב זווגים דחיך וגרון. והנה יה"ו דע"ב גי' ז"ן וי"הו דמ"ה גי' ט"ל. ושניהם גי' צ"ו ועם יה"ו דב"ן שגי' מ"ב כולם גי' ח"קל מנין לבנ"ון וכאשר יורד למלכות נעשית חקל תפוחין. וז"ש אתי מלבנון עליון שהוא פה דאריך. ולכן אמר תבואי. שהוא הבאה חדשה הבא מכ"תר עליון. והיא משלמת לחקל העליון שהוא יה"ו כנז"ל כי היא משלמת לכל ההוי"ות. וז"ש מן ההוא עדונא עילאה קא אתת כלה שלימתא כי היא שלימו דכולא: