מקדש מלך על ספר הזהר ב:א

והמשכילים יזהירו וכו' משום דקשיא ליה את יעקב אתו מבעי ליה ולכן מפרש בנ"י הם גבולי אלכסון שהם בני זעיר הנק' יש' שבאו עם השכינה הנק' יעקב וכדמסיק. לכן פתח בפ' והמשכילים ודרש בו דרשות אחרות. ולבסוף דרש בו ענין השייך לפרשה זו בדרך המדרש: אלין אינון דמסתכלי ברזא דחכמתא העוסקים בחכמת הקבלה:

נהרין ונצצין וכו' פי' שמקבלים הארה מהחסדים שנקרא אור ומהגבורות שהם ניצוצין וז"ש נהרין מצד החסדים ונצצין מצד הגבורות:

בזיוא דחכמתא עילאה פי' החו"ג הנז' הם של אבא הנק' חכמה עילאה לגבי יש"ס הנק' אבא סתם ולא עילאה:

כזוהר נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן נכתב בצדו היינו הארת יסוד הבינה בחו"ג שבו עכ"ל והתכת הכתוב והמשכילים בעלי הסוד יזהירו ויאירו מחו"ג של אבא כמו שמאירים מחו"ג של אימא. לפי שהארות אימא מגולים יותר משל אבא ומשיגים אותם בעלי הסוד. ואומר הכתוב שיקבלו ג"כ הארות אבא הסתומים כמו של אימא הנגלים:

רזא סתימא דאיקרי הרקיע פי' יסוד דאימא כמ"ש האר"י ז"ל שיסוד דאימא נק' רקיע:

ביה קיימין ככביא נ"ב החסדים:

ומזלי נ"ב הגבורות:

שמשא וסיהרא נ"ב זו"ן והכוונה שזעיר נבנה מהחסדים שביסוד אימא. ונוקביה מהגבורות אשר שם וז"ש ביה קיימין וכו' שקיומם והעמדתם מיסוד אימא. בוצינן דנהורא הם בי"ע שג"כ קיומם מיסוד הבינה. זוהר דאקרי רקיע נהיר בנהירו על גנתא: הארת יסוד הבינה מאיר בתוך גופא דזעיר הנק' גן: ענפוי חפיין נ"ב בסוד חשמ"ל:

דיוקנין וכו' דיוקנין הם הנשמות של צדיקים ואילנין הם המלאכים ובוסמין הם הפרצופים אי נמי אילנין הם חצוניות העולמות ובוסמין הם פנימיות העולמות:

במאנין דכשראן נ"ב קאי אדיוקנין הם המ"ן של כל אחד עכ"ל. כתב כן משום דקשיא ליה שאילנין ובוסמין אינם עולים בסוד מ"ן לכלי המקבל מ"ן שנק' מאנין דכשראן לכן כתב קאי אדיוקנין שהם נשמות הצדיקים שעולים בסוד מ"ן. חיות ברא הם המלאכים שנק' חיות ונקראים צפרי שמייא כולם יונקים ונהנים מהחשמל:

זוהר נ"ב ת"ת איבא דאילנא יהיב חיים לכולא. פי' שפע הזעיר הוא המחייה ומקיים כל העולמות:

קיומיה לעלם ולעלמי נ"ב עיבור ויניקה וגדלות עכ"ל. ר"ל שבשלשה אלה היה קיום לזעיר שבעיבור א' נתקשרו ונתלבשו חג"ת בנה"י וביניקה נתפשטו הו' קצוות ובגדלות באו הג' מוחין שהם חב"ד דזעיר בסוד תוספת. ואז נגמר פרצופו כמ"ש האר"י ז"ל. ס"א לא שרייא ביה. פי' שהמלכות רגליה יורדות מות שיש קצת יניקה לקליפות ממנה. אבל זעיר אין שום יניקה לחיצונים ממנו. זכאה חולקהון אינון דטעמין מניה קיימין אינון לעלם ולעלמי עלמין. ז"ל הרב בס' הליקוטים דע כי דוגמת מה שביארנו בזעיר כן הענין בצדיקים כי הם הולכים וגדלים ותחלה יש להם נשמה ומוחין מאלהים דעיבור ואח"כ מן הקטנות אח"כ מן הגדלות וכו' עכ"ל וז"ש קיימין אינון לעלם וכו' דהיינו שגם הצדיקים יש להם מוחין מעיבור ויניקה וגדלות. אי נמי יובן במ"ש הרב שעיבור הוא עשייה ונק' נפש. והיניקה נגד היצירה ונגד הרוח. והגדלות נגד הבריאה ונגד נשמה. נמצא שעיבור ויניקה וגדלות נגד נר"ן. ונר"ן של הצדיקים יש להם קיום גדול אחר המיתה הנפש בחצר מות והרוח בג"ע של מטה והנשמה בג"ע של מעלה וז"ש קיימין אינון וכו' שנר"ן שהם בחי' עיבור ויניקה וגדלות יש להם קיום והעמדה כל א' וא' בפ"ע. וחיים לעלמא דאתי כדרז"ל צדיקים אפי' במיתתם קרויים חיים. אבל כשנדקדק שלא אמר חיים בהאי עלמא בבי"ת נראה שיובן במ"ש הרב זלה"ה שנפש ורוח של הצדיק עולים בסוד מ"ן למ' הרוח מעורר מ"ד והנפש מעורר מ"ן. ונשמה וחיה של הצדיק עולים בסוד מ"ן לאימא הנשמה מעוררת מ"ן והחיה מעוררת מ"ד וע"י כל זה באים מוחין לזו"ן ומזדווגים ובאים מוחין לא"וא ומזדווגים וז"ש אילין איקרון חיים לעלמא דאתי. פי' שגם לא"וא גורמים חיים שהם המוחין שנק' חיים והזכיר עלמא דאתי שהיא הבינה ולא הזכיר אבא לפי שאבא גנוז בגו אימא בסוד וחכם בבינה. וחיים להאי עלמא הם זו"ן שנק' עולם והצדיקים גורמים להם חיים שהם המוחין. זוהר נ"ב יסוד אילנא דא פי' יסוד הנז'. זקפא לעילא לעילא. פי' היסוד עולה לת"ת לעילא ואח"כ עולה לדעת וזהו לעילא השנית. ת"ק פרסי הילוכיה נ"ב הם ה' חסדים עכ"ל ור"ל שה' חסדים נכללים בו ויש בו מקום לקבל כל חסד וחסד בפ"ע:

שתין רבוא איהו בפשיטותיה נ"ב בסוד ו"ק עכ"ל ור"ל שהיסוד כולל כל הו"ק כנודע:

חד זיהרא נ"ב מלכות:

זוהר נ"ב יסוד: כל גוונין קיימין ביה פי' החסדים והגבורות וגם הו"ק שהם הרבה גוונים כולם נכללים ביסוד:

לא מתיישבי בדוכתא אחרא בר בההוא אילנא פי' שגילוי החסדים והגבורות באמיתות אינו אלא ביסוד דזעיר לפי שיסוד דאימא נשלם בחזה דזעיר ומתגלים ביסוד החו"ג של יסוד דאימא: וגם יסוד דאבא מסתיים ביסוד דזעיר. ומגלה שם הארתו בעצם אבל כשהולכים מנקב החזה לבנות המ'. הארתם לבד היא שהולכת לבנות המ' ושרשם נשאר בזעיר וז"ש כד נפקי מניה לאתחזאה בגו זוהר דלא נהרא מתיישבן ולא מתיישבן לפי שגילוים האמיתי הוא בזעיר ולא במ'.

נפקו י"ב שבטין נ"ב י"ב גבולי אלכסון ע"כ ונקראים שבטים לפי שנשמת י"ב שבטי' הם מי"ב גבולי אלכסון הנז':

נחתו בהאי זוהר נ"ב מ' הה"ד ואלה שמות בני ישראל. פי' בני ישראל הם י"ב גבולי אלכסון שהם בני זעיר הנק' ישראל. הבאים מצרימה את יעקב היא השכינה שנק' יעקב כמ"ש הזוהר לקמן וז"ש כאן ואינון נחתו בהאי זוהר דלא נהרא לגו גלותא דמצרים:

והרמ"ז כתב וז"ל דיוקנין ואילנין וכו' כתב מהר"ר יעקב צמח ז"ל וז"ל פה מדבר אחר התיקון וזהו דיוקנין עשויים קוים. ובוסמין במאנין דכשראן ר"ל שהכלים הראשונים נשברו להפריד מהם הרע שהיה מעורב בהם טו"ר קליפה וקדושה ששבירתן היא טהרתן ולכן אז לא היה ביסום מצד הרע המעורב בהם ולא היו מאנין דכשראן אבל אחר הבירור שנעשו דיוקנין בקוים אז היה ביסום ונקראים כלים כשרים שכשנשברו נפרד המות מהם ונתקנו ונשארו כשרים. ואז זוהר יהיב חיים לכולא עכ"ל. ואמר והמשכילים וכו' שידוע שד' מעלות דפרד"ס הם בסוד אבי"ע והסוד הוא באצילות דתמן מקנן אבא ה"ס יו"ד של הוי"ה ועיקר הארתו הוא בסוד יסודו המתפשט בתוך האצילות עד יסוד זעיר. עכ"ל הרמ"ז: והנך רואה שלפי' זה שדיוקנין הם קוים לא יתכנו שאר תיבות המאמר: ואנו אין לנו אלא דברי הרח"ו ז"ל. שפי' דיוקנין הם המ"ן של כל אחד וא' שר"ל הנשמות ובזה פירוש כל המאמר כפתור ופרח ואב הוא דלא להוסיף עליה כי כל דבריו בקבלה מאיש אלהים קדוש האר"י זלה"ה: