מקדש מלך על ספר הזהר ב:רפח

ה"ג דכורא מאי

ואי נימא דסיהרא וכו' פי' תחלה הקשה דאפי' נאמר נחש דגרים מותא לעילא היינו דגרע נהורא דסיהרא קשה הניחא אתתא דכורא מאי שלמט' גרם נחש מות' לאדם וחוה וא"כ לעילא דכורא שהוא זעיר מאי. ולבסוף הקשה וא"נ וכו' שאפילו המ' לא גרע נהורא בשביל הנחש אלא בשביל שאמרה וכו' ומ"ש ונחש בכולא אתקין גריעו. פי' בנה עולם הטמא דהיינו אבי"ע דס"א:

אתעביד חד גופא רזא דאדם פי' הם דכורא ונוקבא דנוגה שנקראים אדם:

ואינון שייפי ממנן נ"ב סוד מלכים שמתו בבחי' נוגה עכ"ל ור"ל שהמלכים הם ניצוצות הקדושה שנשארו מהז' מלכים תוך דכורא ונוקבא דנוגה. ולפ"ז מ"ש הזהר דמקרבין לאשא ומתין ומהדרן כמלקדמין ר"ל שנבררים הניצוצות ונעשי' מלאכים ונבלעים בשכינה וזהו מיתתן ומתחדשים אחרים בכל יום כמ"ש הרב ביוצר משרתים וכו'. א"נ י"ל מ"ש שייפין ממנן הם הניצוצות שבנוגה והוא הטוב שבנוגה. ומ"ש דמקרבין לאשא וכו' הם ג' קליפות החיצונות כשמתערב הטוב דנוגה בהם אז נקרא מת וחוזרים ומבררים אותו וזהו ומהדרן כמלקדמין וכמ"ש בשם הרב בסמוך:

ודא בגין דאינון אתקריבו לגבי האי חויא פי' למה אנו צריכין לבררם בשביל דאתקריבו לגבי דהאי חויא שהם ג' קליפות החיצונות שיונקים מהם ע"י הנוגה.

ואיהו אדם קדמאה דאתפתא גו משכנא דהאי חויא ז"ל הרב בק"י אדם קדמאה דפ' תרומה הוא הטוב שבנוגה וכשמתערב ברע שהם ג' קליפות חיצוניות נעשה רע ומת כמיתת המלכים עכ"ל והיינו כמ"ש הרח"ו שהם המלכים שמתו בבחי' נוגה שהטוב שבנוגה הם ניצוצות הקדושה שנשארו בנוגה מהז' מלכים. וכתב הרב עוד בק"י א"נ אדם קדמאה וכו' הם ג' חשמלי"ם דבי"ע שהיו מלבושים לנר"ן דאד"הר ונפלו בקליפת נוגה עכ"ל. ור"ל ששלשה חשמלי"ם הנזכ' נפלו בנוגה ומהם יונקים ג' קליפות חיצוניות באמצעות הנוגה וכמ"ש בס' א"י על מ"ש הזוהר בפ' ויקהל דף ר"ג וז"ל בהאי נוגה מפתי נחש לאתתא לכטלא נהורא וכתב הרב שהם ג' חשמלי"ם שבנוגה והם נקרא נוגה. ע"ש באריכות. ולפ"ז משכנא דהאי חוויא לכל הפירושים הם ג' קליפות חצוניות אלא במ"ש אדם קדמאה הוא שיש ב' פירושים. והכל אמת כי ניצוצות הקדושה שנשארו בנוגה מהז' מלכים. וג' חשמלי"ם דאד"הר שהפיל בנוגה כולם אנו מבררים אותם ומהם נעשים מלאכים וכו' כמ"ש באוצ"ח:

בכל אתר דכר ונוקבא איהו פי' אפילו בנוגה יש בו זכר ונקבה שנקרא אדם כמו הקדושה שיש שם זכר ונקבה הנקרא אדם.

אבל אדם דאיהו קדישא פי' זו"ן דאצילות שנקרא אדם:

ועכ"ד בכולא מנע נהורא פי' אע"פי שבז"ון דאצילות אין מיתה ח"ו מ"מ מנע מהם האור כמ"ש הרב שנסתלקו מזעיר ג' ראשונות שהם חב"ד ומהמ' ט' ספירותיה ונשארה בסוד נקודה.

נוקבא דההוא אדם מת פי' נוקבא דנוגה וכן מ"ש ודכורא מת הוא דכורא דנוגה.

ושליט על ההוא אתר פי' ששבר הקליפה שיונקת מן המ' שהם ענבין אוכמין.

ואפילו באתר דא איקרי ענבים פי' שגם הזעיר נקרא ענבים אע"פי שעיקר שם ענבים הם במלכות והביא ראיה מפסוק כענבים במדבר מצאתי ישראל שהוא זעיר: ה"ג דאינון מעלות דרגין אמרו. ור"ל שמעלות הם דרגין שהם מ"ה שמבקשים טרף מדוד שהיא מ'.

תו שיר וכו' פי' מפרש מעלות הם בי"ע כד"א על עלמות שיר ופי' לדוד היינו שמשבחים לזעיר בשביל דוד שהיא מלכות:

לגבי מלכא עילאה דשלמא כולא דיליה נ"ב בינה:

ואעיל החתן לחופה בקדמיתא שלמה זווג לה למטרוניתא בזיווגא שלימא לעילא ואעיל החתן לחופה בקדמיתא ולבתר אעיל תרווייהו בהאי עלמא וזמין להו בחדוא דבי מקדשא דבנה בספר ע"ה ז"ל דף ל"ב ע"א ומבואר בשער מ"נ שהחופה דזו"ן היא בינה עילאה. ומלת חופה עם הכולל. גי' מא"ה לרמוז כי חופה היא ס' מ' דאפרסמון שהוא סוד בינה ותבונה ושאר אותיות אפריון לרמוז כי אפריון כלול בתוך הס"מ וכללות שניהם יחד נעשה מהם אפרסמון כי הי' החסר מאפרסמון לרמוז על אפריון הכלול בתוכו הוא סוד המלכות שהוא י' דאד"ני והס' מ' נעשה בסוד החופה וחופים על זו"ן וז"ש אפריון עשה לו לגרמיה כי היא עצמה נעשית חופה לזו"ן והיא המלך שהשלום שלו ולפיכך קיבלו שם מוחין גדולים כי כשהמוחין מתפשטים לזעיר למטה ע"י נה"י דבינה. אינו מתפשט רק הארת המוחין ממוחי דאו"א עצמן ומתפשטים למטה עד למוחי חו"ב דזעיר והוא דוגמת הענפים המתפשטים משרשים שלהם כמ"ש בשער הנסירה ובשער התפלין. משא"כ כשעלו זו"ן בחופה עילאה ושם קיבלו הארת המוחין דחו"ב עצמם לא הענפים בלבד. אלא אפילו השרשים עצמם דחו"ב שלהם. ולא הארה בעלמא וז"ש מעצי הלבנון. שהוא ל"ב נתיבות חכמה ונ"ון שערי בינה ומקבלים שם באימא עילאה מעצי לבנון מצמו ולא הארה בעלמא כמו למטה שהוא כמו ענפים. ובמלת לבנון נרמז ג"כ עליות זו"ן כי הל"ב הם פשוטים בלא מילוי. נו"ן שבאמצע הם זו"ן כי נ' כסופה הוא בסוד מלכות. ו' הוא זעיר ו' פשוטה בינה ולכן נקרא לבנון מפני שמלבין עונותיהם של ישראל בסוד בינה שהוא יוה"ך ולכן לבנון גי' חק"ל לרמוז שהוי"ה אד"ני נתעלו בסוד הוי"ה אהי"ה כי ד' שמות אלו גי' לבנו"ן. ומתוך דברים אלו תבין מ"ש הזוהר

אפריון דא תקונא דעלמא תתאה מעלמא עילאה ואפיק ארזי לבנון רברבין מהאי זיהרא עילאה ושוי רתיכוי על כ"ב אתוון רשימין ואתגלפו בעשר אמירן ואתיישבו הה"ד מעצי הלבנון. פי' הדבר כי ל"ב נתיבות חכמה מלבנון הוא כ"ב אתוון ועשר אמירן וזה כמ"ש גם אם תדייק במ"ש ואפיק ארזי לבנון רברבין מהאי זיהרא עילאה. הוא רומז ג"כ למ"ש שמתחלה למטה הם דוגמת ענפים שאין להם למטה רק הארת המוחין משא"כ למעלה שהם בסוד ארזי לבנון מההוא זיהרא עילאה שהוא עצמות המוחין. ואיתא בס' מאורי אור שארזי ה"ס ספי' דאבא. והוא כמ"ש שארזי לבנון הוא בסוד זיהרא עילאה שהוא מוחין דאבא במקומם ונמצא שמוחי דאו"א שהם חו"ב נרמז במלת לבנון. ומלת עצי נרמז בו סוד הדעת כי שם אה"וה שבדעת גי' י"ז ובכללות עשר גי' עצ"י עכ"ל: מ"ש בקדמיתא פי' לגבי מ"ש אח"כ ולבתר אעיל לתרווייהו בהאי עלמא דהיינו שאחר שזווג זו"ן למעלה בקדמיתא אח"כ הביאם לעו"הז: