מקדש מלך על ספר הזהר ב:רעא

באלין נשמתין קדישין דמתעטרין בהו פירש כיון שיש להם נשמות יתרות שהם קדושות בליל שבת לכך זווגם של ת"ח בליל שבת כדי להמשיך נשמות קדושות לבניהם מנשמות יתרו'

ואע"ג דהא אוקימא פי' במקום אחר נתן טעם למה זווג של ת"ח בליל שבת דוקא מפני שבחצות דליל שבת הוא זווג ישראל ורחל שהוא זווג המעולה שבכולם. ולכך מקשה דהכא אמרנו הטעם הוא בשביל שיש בליל שבת נשמות יתרות וכו' והתם אמרינן טעמא מפני שאז יש זווג ישראל ורחל.

ותירץ כולא חד פי' שכל הטעמים אמת וז"ש ובכל אתר דתשכח לחכימין בהאי מלה בסטרא דא ולזמנין בסטרא דא כולא חד הוא:

בשעתא דאתפליג וכו' פירש רצה לפרש הטעם השני שאמר במקום אחר לפי שבחצות דליל שבת הוא זווג ישראל ורחל וקב"ה בעי לאעלא בגנתא. יובן במ"ש הרב בס"הכ וז"ל בחצות דחול הוא זווג יעקב ולאה מן החזה ולמטה: ובליל שבת בחצות הראשון זווג יעקב ולאה מהחזה ולמטה כמו אחר חצות דחול. ורחל עולה להיכל הבינה להתגדל שם ע"י הבינה. ובחצות השני יורדת רחל ואז הוא זווג ישראל ורחל עכ"ל ובזה יובן מ"ש וקב"ה בעי לאעלא בגנתא דלעילא הוא זעיר המזדווג עם רחל וקראה גנתא דלעילא לפי שנגדלה מאימא הנק' גנתא דלעילא: א"נ קרא לרחל גנתא דלעילא לפי שהיא מעשר נקודות דעולם הנקודים. אבל לאה היא מאחוריים דמ' דאימא ביומי דחול קב"ה עאל בגנתא דעדן דלתתא. פי' בחצות דחול קב"ה שהוא יעקב מזדווג עם לאה וקראה גנתא דעדן דלתתא לפי שלא נגדלה מאימא כמו רחל. ובשבת קב"ה די ברזא דמקורא עילאה פירוש זעיר שיסוד דאימא הנק' מקורא עילאה הוא בתוכו. ומ"ש עאל בגנתא דלעילא היא רחל שנגדלה מאימא כמ"ש בגין דביומי דחול. פי' חוזר על מ"ש לעיל שנשמות יתרות באים לישראל ומפרש הענין היטב.

ומתמן אזדמנן רתיכא קדישא פי' לפי שמלאכים שבג"ע דלתתא העלו הנשמות עד הרקיע של הגן דוקא לכך באים ארג"מן שסובבים המ' ומעלים אותם לג"ע שלמעלה:

נשמתין אזלין וכו' פי' אזלין וסלקין קאי על הנשמות שבג"ע של מטה שעלו לג"ע שלמעלה ומ"ש נשמתין אתיין הם הנשמות שהיו בגיהנם שבאו לג"ע של מטה. ומ"ש ונשמתין נחתין הם נשמות יתירות שבאות לישראל. וכפל הזוהר אזלין וסלקין משום מ"ש נשמתין אתיין ונשמתין נחתין שהם שני בחינות:

כד אתהדרו ביומין דחול פי' ואין מקום מספיק לקבלם. ותירץ כמה אתמשכן וכו' וה"ג. ה"ג לעטרא לעמא קדישא.

נטיל ההיא נשמתא פי' נשמה של חול:

בפלגות ליליא דמעלי שבתא דחכימין מתערין לשמושא דילהון ההוא וכו' כגון רוח ה' אלהים עלי וכו': בח"י דף פ"ט בחצות הלילה של שבת קודש הזיווג יכין לבו במקראי קדש אלה שהם סוד אתערותא דחכימי לעורר הנפש לשרות עליו. רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח. בלכתם ילכו וכו' אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו וכו' ובקריאה זו יעלה למעלה עליונה עד שיהיה בסוד החתן ובת זוגו ואז יתקדש בזיווג השבת והנולד מן הזווג הקדוש הזה נותנים לו נשמה קדושה מן הזעיר לנוקביה ומנוקביה לשרפים ומשרפים לחיות הקודש ומחיות הקדש לאופנים ומשם לשכר פרי הבטן ולא יפגע בה שום שטן ופגע רע כי כולם טמונים בנוקבא דתהומא רבא ואז יתעורר לקיים עונתו בקדושה כמ"ש בזוהר תרומה בפלגות לילא דמעלי שבתא וכו' ממאמר זה נקח כי כל מי שלא נתכוון להמשיך על עצמו הנשמה והנפש היתירה בקריאת מקראי קדש אלה לא תמשך עליו הנשמה ולא נפש יתירה. ויקדש עצמו בעונתן של ת"ח מליל שבת לליל שבת כמ"ש בפ' אע"פי אכן אם הוא פוגם מו' ימי החול לערב קודש בחול. אז אין הפרש אצלו בעונ' ליל שבת לעונת ימי החול וכמה אזהרו' בזוהר על זה:

בפ' אחרי מות דף ע"ח ערות כלתך וכו' ובתיקונים דף צ"ג ובשבת וכו' ובג"ד ת"ח זווגייהו מלילי שבת וכו' דגרים דאתעביד קדש חול וכו' וטעם הדבר כי כיון שבימו' החול אין זווג דצדיק וצדק לפיכך כשהצדיק פה למטה מזדווג בחול גורם לצדיק העליון להשתעבד לאפקא נשמתין לחיצוני' והוא מעין פגם מוציא שז"ל. ומחלל אות שבת יום הז' היינו אות ברית וקבלתי מרבותי דעונש זה לאו דוקא במשמש לעיבור ונתעברה. אצא אף אם בלתי משמש לעיבור אסור. כי הנה אף שאינו מוליד בפועל. הוא מוליד בכח. ועביד בן לעילא בחיצונים דוגמת מוציא שז"ל ודיקא נמי דקתני ההוא בן דעביד. ולא קתני אי עביד בן ש"מ דפסיקא ליה דעביד בן. וכן מוכח מהרבה מקומות בזוהר שחומר איסור זה לת"ח הוא אף אם היא מעוברת ומינקת. כל זמן שאין זווג בדודים למעלה כמ"ש בפ' יתרו דף פ"ט כה אמר ה' לסריסים וכו' עד דהא אינון כבעירי דיאות וכו'. ראה והתבונן סוד הייחוד הקדוש הזה ראשו מגיע השמימה וכל זמן שאין צדי"ק בא"רץ פגול הוא לא ירצה לא שנא משמש לשם הריון או מעוברת או מינקת. כל זמן שאין היחוד למעלה. וכן פי' בזוהר בפ' נח השער הזה יהיה סגור האי קרא אית לאסתכלא ביה דאיהו רזא וכו' דא עתו דצדיק דאיהו ליל שבת וכו'. וכתבתי זה על כי ראיתי כתוב בשם הרב ז"ל וז"ל כל אזהרה דחול על הזיווג מע"ש לע"ש הוא במשמש לשם הריון. אמנם אם אשתו מעוברת או מניקה אין לחוש כ"כ והטע' כי כל עצמה של אזהרה זו אינה רק לבל ישפיע נשמות צדיק ורע לו רק נשמות השבת ואם כבר היא מעוברת או מניקה בטלה זאת הטענה עכ"ל. (וכן כתב במשנת חסידים דף מ"ט.)

ואני אומר דלאו מר בריה דרבינא רבינו הקדוש חתים עלה שהוא הפך מכמה מאמרי הזוהר הנזכר שלא לבד הטעם לבל ישפיע נשמות חיצוניות בחול. רק להיותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה ופנה למעלה לצורך הייחוד העליון כנזכר במאמרים הנז'. ואנכי ראיתי במכתב הקדש מהר"חו עצמו ז"ל כתב אמר לי מורי כי כל אזהרו' הזוהר על הזווג הם אף בלילי שבת וזה במשמש לשם הריון. אמנם אם אשתו מעוברת ומניקה אין לחוש עכ"ל והתלמידים התחכמו ללמוד משם אף לימי החול ומצאו און להם דברי התיקונים הנ"זל דקאמר ההוא בן דעביד עליה אתמר צדיק ורע לו וכו' דמשמע דדוקא במשמש לשם הריון וכבר כתבנו שאין הכוונה על הבנים הנולדים בפועל רק על הנולדים בכח אף אם לא תתעבר. ולא יתכן שדברי התיקונים יהיו הפך כמה מאמרי הזוהר וכמה מאמרי התיקונים עצמם:

ואמנם להתיר בליל טבילה או כשבא מן הדרך בימות החול יש להם שורש גדול בזוהר בראשי' דף מ"ט כל ב"ן בעי לאשתכחא דכר ונוקבא וכו' עד וכולהו טעמי כדקאמרן בחד דרגא סלקין עכ"ל: הנה כי שתיהן יש להם שורש למעלה וכולן שוו בשיעוריהן כזווגא דשבת כמ"ש וע"ד בעי לכוונא בחדוה דא כמה דבעי בחדוותא דשבתא וכו'. ושמענו מן החברים ה"י כי בליל שבועות אחר שקראו בבית הרב חיים וויטל ז"ל בא אותה הלילה חבר אחד ושאלו למה לא בא הלילה פלוני. והשיב הרח"ו אולי נזדמנה לו טבילה של מצוה והוא מטעם דברי הזוהר הנ"זל דטבילת מצוה מותרת בזמן איסור הזווג. ולא נאמרו כל השיעורין הללו אלא ליראי ה' אשר תמיד יראת ה' עליהם ויצרם מסור בידם להסיחו מדעתם וכו':

ומנהג הרב בליל טבילה להיות ניעור עד חצות ועוסק בתור' ואח"כ משמש מטתו וקורא ק"ש ויישן ויאחוז צדיק דרכו וסימניך יפה ת"ת עם דרך ארץ. ומי שכובש את יצרו בענין זה הוא הנקרא צדיק יסוד עולם ושמור מן המזיקין ומחיות רעות בכלי זיינו אשר עליו אתמחו גברא אתמחי קמיעה סי' לדבר כי עם אבני השדה ברי"תך וחית השדה השלמה לך. סוף דבר אין ניכר מעלת האדם וקדושתו ופרישותו אפס בהתקדש עצמו בענין האבר הקדוש הזה. והתועליות הנמשכות מזה גם שאר אזהרות הצריכים לקדושת הזווג בח"י דף צ' צ"א צ"ב ע"ש ובדף צ"ד כתב על זוהר ויצא כי בא השמש מאן דמייחד באתתיה צריך בליליא למכבי שרגא וכו' וכתב מהר"חו דאיסור זה נוהג אף אם אשתו מעוברת עכ"ז יהיו בניו נכפים ואמר כי עכ"פ אותם שאירע להם דבר זה אפילו בזקנותם תבוא להם הכפייה אם לא בא להם בבחרותם. ושומר נפשו וכו' יזהר גם מלשמש מטתו בגילוי הגוף כמ"ש בזוהר ויצא הנז'. וכתב הרוקח סי' שי"ז המשמש לאור הלבנה או לאור השמש הו"ל בנים מצורעים ומוכי שחין. וכתב בספר חסידים סי' צ"א שמי שאינו יכול להזדקק לאשתו רפואתו לאכול עדשים מבוטלים בלא מלח. ושם נאמר כי התקנה לאכול שום בע"ש היינו דווקא שומים צלוים שמרבים הזרע:

אבל שומים חיים מבטלים התאוה והסימנים שמסר יעקב לרחל שתאחז בהן רגלו הימני ואח"כ בוהן ידו הימני ואח"כ תנוך אזנו הימני וסדרם מהתחתון לעליון סימניך עולה עמו ואינה יורדת. והזוכה לאשה כשרה ירגילה שהתשמש יבא ע"י התעוררותה שתאחז בהן רגל בעלה ובהן ידו ותנוך אזנו הימני. ויתקדש בזווגו במחשבה בדיבור ובמעשה: