מקדש מלך על ספר הזהר ב:רע

וכלהו מתעטרין בנשמתין חגת"ן כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה ולומר ברכו את ה' המבורך וכו' והוא בחי' תוספת הרוח שסודו מח"גת דכלם דאימא והמה נקראין נשמתין על שמה כנודע ובופרוש סוכת שלום עלינו תנוח תוספת הנשמה כמ"ש בזוהר בראשית דף מ"ח ע"א.

צלותא דמעלי שבתא דהא אתאחדת כרסיא יקירא קדישא ברזא דאחד וכו' ואתפרשא מס"א וכו' ואתעטרת בכמה עטרין למלכא קדישא בח"י דף ס"ד בעמיד' דערבית דשבת אז עלתה הכלה ונתפרש' מהקליפ' כמ"ש בזוהר תרומה ז"ל צלותא דמעלי שבתא וכו' משם יתבאר תרתי לטיבותא דאתפרש' מס"א:

ועוד דאתעטרת בכמה עטרין ועל כן כדי להורות על שלימות זה הנמצא בה ואמר ויכלו השמים וכו' והוא לשון שכלול וכו' כי הכלה היא עתה בערך שנשתכללה בזמן הבריאה דכתיב ויביאה אל האדם דקשיט לה בכ"ד קישוטין כמספר ויביאה וכו' ולעומת זה תקנו ז' ברכות כי לעולם הכלה מתברכת בז' ברכות בסוד ויבנהו ז' שנים כמ"ש בזוהר דכ"י בז' סליקת. ורבינו הקדוש האר"י ז"ל כתב טעם למה שתקנו ג' תפלות משונות בשבת אתה קדשת הם הקדושין של הכלה שנתן לה החתן בסוד ז' ברכות. ואז היה נקנית לבעלה ואסורה לחיצונים: וג"פ ויכלו הם ג' עדים. ישמח משה הם סבלונות. תקנת שבת סוד מאכל ומשתה. אתה אחד הוא יחוד חתן וכלה: וע"כ בלילה אנו אומרים וינוחו בה ככלה בבית אביה שעיקר השמחה בה. ובשחרית אומרים בו ככלה בבית חמיה שעיקר השמחה בו ובמנחה אומרים בם כי אז שניהם עיקר. ביחודא שלים: ה"ג ואתדחקת בהו אתר קדישא.

ממקורא דחיי פי' יסוד הבינה.

ובגין דאיהו מקורא ברזא דאת קיימא פירש בשביל שיסוד דאימא הנק' מקורא דחיי משפיע ביסוד דזעיר ולכך קרינן ליסוד דזעיר המבורך. וז"ל הרב בסידור ברוך יסוד דאימא. ה' ת"ת שהוא זעיר. המברך יסוד זעיר. לעולם מ'. ועד יסוד דידה ובזה מובן לשון זה: