מקדש מלך על ספר הזהר ב:רנה

עד יומא שתיתא' נל"עד שאעפ"י שאמר לעיל בכל סדורא וסדורא ואפיק ההוא אפריון חד דיוקנא וכו' היינו בכח אבל בפועל לא הוציאה המ' כל מה שגנוז בה עד יום ז' שהוא בחי' היסוד וכן אר"זל כולם היו בפתח הקרקע עד יום ו':

אף הכי איהו אתתקן פי' שגם היסוד נתקן.

דאיהו שבת נ"ב בינה נייחא דכולא תיאובת' וכו' כפל ג' לשונות אלו לפי שנ' כלים יש במ' חיצוניים אמצעים פנימיים. ובעיבור א'. באים מוחין מכלים החיצונים דאימא לכלים החיצונים דזעיר ומשם לכלים החיצונים דמ' וביניקה באים מאמצעים דאימא לאמצעיים דזעיר משם לאמצעיים דמ'. ובגדלות מכלים הפנימיים דבינה לכלים הפנימיים דזעיר ומשם לכלים הפנימיים דמ' א"נ לפי שיסוד דנוקבא יש בו כלי המ"ן ועוד שם ב"ן המעלה מ"ן ועוד המ"ן עצמם שהם הבירורים לכן אמר ג' לשונות.

ה"ג זכי בכולא זכי למיתב בנייחא בצלא דק"בה גו ההוא אפריון פי' בצל הזעיר שהוא בתוך המ':

בצלא אחרא פירש גם הו"ק דזעיר שבתוך המ' ימשיכו עלינו הארת הבינה שהיא צלא אחרא. דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא. הטעם לפי שעסק התורה הוא בזעיר ואין שם שליטת החיצונים ולכך זכי ביה בלא אגרא. אבל עובדא הוא במ' ורגליה יורדות מות ולכך צריך לשבר הס"א בקנין המצוה:

לך אמר לבי כתב הרב טעם שהמ' נק' לב לפי שיוצאת כנגד הלב דזעיר ה"ג בחדווא ברעותא דלבא:

זכאה בעי למרדף בתר חייבא בח"י דף קל"א עוז הדר המוכיחים לרבים בזוהר תרומה זכאה בעי וכו' עד כמאן דרדיף בתר חיין והתועלת לאביו דאדכר בגיניה לטב. והוא הפעולה עצמה אשר תפעל כשהבן מחדש איזה חידוש בשבת אשר קבלנו מרבינו האר"י זל"הה שמעטרים בגינו את אביו באותו עולם ואסמכיה אקרא דכתיב כבד את אביך זכור את יום השבת איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. ואולם בסגולת הודיע לעם חוקי ה'. מעתה לא יצטרך לחדש דבר. כי בו יבנה נפש לקברו וכו' וב"זח פ' לך לך ביארו עוד עוצם שכרו א"ר אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם המחזיר חבירו בתשובה וכו' עד אשר מגן צרך בידך אלו הרשעים שזכיתם בתשובה ועשית את נשמתם הנה הוא שוה לו ית' מה הוא עביד נפשאן וכו' ואשתזיב מן דינא כמ"ש בפ' בלק דף ר"ב לא תשחית את עצה דא ת"ח דיהיב עיטא לתתא וכו'. ובתנא דבי אליהו יודע היה אהרן וכו'. ורבינו האר"י ז"ל הגיד מעלתו וז"ל הנה הנשמות מאחר שהם מטוב ורע ולפעמים חלק הטוב שבאדם ניתן אל רשע א' ולכן תמצא לפעמים רשעים שעושים קצת מצות בתיקונם כמו הצדיקים. ובשאר ענייני' הם רשעים גמורים וכן לפעמים בהפך שיהיה צדיק גמור ויהיו בו קצת עבירות שאינו יכול להפרד מהם. וזה לסיבת חלק הרע שבו המתאוה לאותה בחינה שיש אל הטומאה ואל העבירה ההיא וכל זה הוא כפי תערובת הנשמות שקנת טוב של צדיק מתערב ברשע. וקצת הרע של הרשע נתערב בצדיק: ואם הצדיק מוכיח את הרשע והוא אינו שומע לדבריו אז הם נבררים שהטוב של הרשע יתחבר אל הטוב שבצדיק והרע שבצדיק יתחבר אל הרע שברשע. וז"ס ואתה כי הזהרת רשע וכו' הוא רשע בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת. כלומר בעונו לבד שהוא הרע ולא עם הטוב שהיה בו. כי הטוב חלף הלך לו. ואתה את נפשך הצלת שהיה בה חלק הרע הפרשתו ממך מלשון ויצל אלהים. וכתב עוד שהנשמות שהם משורש אחד לא די להם מה שסובלים עונשים זה על זה. כי אף אם תקנו בזמנם כל הצריך להם אינם נק' שלימים ומתוקנים עד יתוקן גם פגם אותו שבשורשיהון. ובפ' ג' דתמיד אר"ש ב"ן אר"י כל המוכיח חבירו לש"ש זוכה למקומו של הקב"ה שנ' וכו' וחיוב זה מוטל על כל מי שיש ספוק בידו להוכיח וכמ"ש הרמ"בם פ"ד מה' תשובה. ובתנא דבי אליהו שכל דמים שנשפכים בישראל נשפכים על ידו. ובזוהר רות דף ו' דיינא אית ליה למרדף למינדע עובדי מתא ואי לאו איהו אתפס בחובייהו ולא יימא וכו'. תנן בעקבות משיחא חוצפא וכו' ואין תוכחה. ופי"רשי שאין לך אדם שיוכל להוכיח שכולם נכשלים בחטא ויאמר לו טול קורה וזו היא חכמת המסכן מתו"מט בזוייה לא חכמתו של רבי עקיבא כשהיה עני כי תוכחת היוצאה מהלב תכנס בלב. ואשר לא יצאה כי אם מהפה לא תעבור האזן: לכן התקוששו ואח"כ וקושו. כי הנביא קרא למוכיח דובר תמים כמ"שה שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו: ועיקר דרשותיו ללמד משפטי הדינים ולהודיע עונשי החטאים יום המיתה וגיהנם וכו' כדרש ר"מ תלתא שמעתתא הוא דינים תלתא אגדתא פשטים תלתא מתלי דרכי מוסר כמשלי שלמה כמ"ש בסתרי תורה בפ' לך לך וירדוף עד דן רדיף אבתרייהו ואודע לון דינא דההוא עלמא וכו'. ובפרט עונש מחללי שבת כמ"ש בזוהר תרומה דף ק"ן ובז"ח דף ס"ו תוספת עונשם באופן אחר ושקול שבת ככל התורה. וכל מאן דמקני לקב"ה לא יכיל מלאכא דמותא לשלטאה עליה: ובזוהר בפ' כי תזריע דף מ"ו עונש המונע תוכחת. ושכר המוכיח בדיני שבת שומר שבת כמקיים כל התורה.

יתיר משבחא אחרא פי' משבח הראשון שאמר דבעי למרדף בתר זכאה

בתריסר ה"ג ונ"ב י"ב שערים יש ברקיע נגד י"ב שבטים

באידרא עילאה נ"ב יסוד דנוקבא

תלת סטרין גוונין נ"ב תלת טפין דסג"ול עכ"ל ובאוצ"ח כתב הרב שתלת טיפין דסג"ול הם טיפת נה"י דזעיר ואינון להטי גו שלהובא חדא הוא רוחא דשבק בגווה שהוא שם ב"ן והם ה' גבורות הראשונות שביסוד דנוקבא.

נפקא מסטרא דדרום פי' כי שרש ההוא רוחא הוא מן הדכורא שנקר' ימינא.

חד סליק לעיל' פי' נצח. וחד נחית לתתא הוד כנודע שנ"ה הם שני הקרנים והא' גבוהה מן השנית כמ"ש הרב ז"ל:

וחד דאתחזי וגניז פי' יסוד שהוא גניז ביסוד דנוקבא.

ועאל בההוא שלהובא פי' בתוך הכלי של מ"ן שהוא שם ב"ן:

דעבדי טוב נ"ב יסוד

והטוב בעיניך עשיתי פי' יסוד הנק' טוב היה מחברו עם המ' שנק' עין וז"ש דסמיך גאולה לתפלה שהם יסוד ומ'.

ברחימו וכו' הוא בסוד שמאלו תחת לראשי שחימום הגבורות מעוררים האהבה כמ"ש הרב ז"ל. חביבו היינו וימינו תחבקני שהחסדים מוסיפים חבה ביותר. בחדוה ה"ס המזווג וסימניך שמחת עונה. ברעות' הם נשיקין שבתוך הזווג כ"ש לקמן בנשיקין דרעות' א"נ נגד ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שמתקבצים כולם ביסוד בשעת הזווג.

ובוצינין נ"ב הנקבות

נהרין ומתלהטין נ"ב במ"ן ה"ג וקיימא מלה בחבורא דבאידרא כוין עביד שמושא נ"ב הכנסת העטרה

ההוא נהר פי' יסוד דזעיר:

באידרא דא פי' ביסוד דנוקבא: