מקדש מלך על ספר הזהר ב:רנד

רזא דברית פי' יסוד דזעיר שמקבל הכל ונותנו למ' שית סטרין דנפקי מאת ס' כתב הרב טעם שנק' ס' לפי שהבינה היא נגד ו' ראשונות דאבא שהוא י' דשמא קדישא ומכה י' שהיא באבא בששה ראשונות דאימא ונעשים ופ"י הם ס': ד' סטרין דעלמא הם ד' מוחין דזעיר כמ"ש לעיל.

דעקר לון קב"ה פי' עיקר לון מאבא ושתלם באימא

סדורא קדמאה נ"ב כל זה מדבר בעולם הבריאה שנעשו ע"י הקצוות דאצילות ע"י יסוד דזעיר בשימושו בנוקבח ולפי זה סדורא קדמאה הוא חסד דבריאה ולכן אמר אתנגיד מסטרא דימינא שהוא חסד דאצילות שנמשך ממנו חסד דבריאה ע"י שהאיר חסד דאצילות ביסוד ויסוד במ' ויצא חסד דבריאה וכן סדורא תניינא היא גבורה דבריאה שנמשך מגבורה דאצילות וכן כולם:

חד דיוקנא פירש חסד דבריאה:

מהו ויהי אור הו"לל ויהי כן דההוא אור נ"ב כי התורה שלנו מדברת בעולם הבריאה.

פרישו דמייא בנגידו דאשא וכו' פי' נפרשו החסדים מכח המשכת הגבורות כי הם הפכיים זה מזה ולכך נפרדו איש מעל אחיו.

המים אשר מתחת לרקיע פי' הי"ג שהם במ' תחת יסוד דזעיר שנק' רקיע. ומ"ש ובין המים אשר מעל לרקיע הם ה' חסדים שמתפשטים בזעיר להגדילו והם למעלה מיסוד. ואשתאר דיוקניה תמן לא כתב הזוהר זה אלא בת"ת לפי שת"ת ומ' הם אחדות א':

עד יומא חמישאה נ"ב נ"ה תרי פלגי גופא דאפיק האי אפריון ההוא שמושא דנהירו דעל ביה ביומא רביעאה מכאן משמע שביום ד' בעצמו האיר הנצח ביסוד והיסוד נתנו למ' ולפי זה מ"ש ולא עביד שמושא עד יומא חמישאה היינו לומר גמר השמוש הוא ביום ה' שהוציאה המ' הארת הנצח שבתוכה:

חד משיכו דרחישו דמייא: לפי שהחסדים הנק' מים וגם הגבורות שנק' גבורות גשמים הם מתפשטים מחסד עד הוד כנודע לכן אמר בהוד משיכו דרחישו דמייא: