מקדש מלך על ספר הזהר ב:כב

דאתיא מסטרא דשמאלא נ"ב כי בניינה מהגבורות:

ויקח את בת לוי דא נשמתא פי' לוי הוא מ' ונקרא לוי לפי שבניינה מהגבורות ובת היא הנשמה:

וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא הכי איקרי נ"ב נקרא לילה:

דא עמרם נ"ב בלשון השאלה עמרם הוא מלשון עמר נקי כי הוא בחי' אבא דיניק ממזל הח':

דא יוכבד נ"ב גי' מ"ב אימא עילאה:

ותרא אותו נ"ב אותו אות שלו:

בזיהרא עילאה עד ג' ירחים נ"ב כי ניסן אייר סיון הם חג"ת:

תיבת גמא נ"ב גמא עם הכולל מ"ה והוא הלוחות זעיר דלא הוו פקודי דאורייתא חומרי למעבד עד דעאלו ישראל לארעא שאז נתחייבו אפילו במצות התלויות בארץ משא"כ במדבר שלא נתחייבו רק במצות שהן חובת הגוף:

על שפת היאור על מימרא וכו' אחר זה שייך מ"ש בסוף די"ב ע"א ותתצב אחותו דא הוא חכמה והוא סיום הרמז שהתחיל בו הזוהר ומ"ש לעיל ד"א וילך איש דא קב"ה עד על כל שאר נביאי עלמא הוא סתרי תורה והביאו הזוהר בתוך הרמז ולכך בהגהות הרח"ו עשה לו מסגרת בפני עצמו והתחיל לפרשו:

דא קב"ה נ"ב ת"ת מבית לוי:

דא קב"ה נ"ב בינה:

ולא מתפרשן לעלמין נ"ב ולכן נקרא לוי חכמה על שם שהוא מלווה תמיד בזוגתו. ונלע"ד ג"כ לוי גי' מ"ו מילוי ע"ב שהוא בחכמה. ה"ג מבית לוי דאשרי לויתן כל חידו בעלמא ונכתב על לויתן חכמה ועל בעלמא בינה:

אתר דנהירו נ"ב מ' ור"ל שהקב"ה הוא אבא וקאי על לוי שמלווה תמיד בזוגתו ובת היא מ' שאבא יסד ברתא וז"ש דא קב"ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר דהיינו אבא שממנו מאירה המ' הנקרא סיהרא אבל אין לפרש דא קב"ה היא מ' דא"כ מאי אתר דנהירו דסיהרא נהיר והרח"ו ז"ל לא הגיה על קב"ה מ' כמו שהגיה על קב"ה ראשון זעיר ועל השני בינה רק על דסיהרא נהיר הגיה מ':

והרמ"ז כתב וז"ל מאי כי טוב הוא דהול"ל ותראהו דריש אותו לשון אות המילה ולר"י אותו מורה עצם הפועל וידוע שמשה ביסוד דאו"א פק"ד קס"א גי' מש"ה וכן הוי"ה אהי"ה גי' כ"י טו"ב:

דאתיליד מהול כי הנולדים קודם לו היו מצד טו"ר והיתה הערלה דבוקה בהם וכארז"ל שלא היו מצרים מניחין את ישראל שימולו מפני ששורש הערוה היה עדיין אחוז ביסוד עד שבא משה המושרש שם וכן א"ל שד"י גי' מש"ה ולכן היה פגמו גדול במעט התרשלות במילת בנו:

נהירו דשכינתא ה"ס אור הגנוז כנודע אצלנו שהאור קודם התפשטותו נקרא טוב והוא בהיותו עדיין ביסוד הבינה שהוא השכינה העליונה המאירה במשה שהוא סוד הדעת דאיהו אהו"ה גי' טו"ב:

וכולא הוה פי' בין למעלה בדעת בין למטה ביסוד כמבואר בסוד מש"ה שהיה שלים וכולל אור החסדים המכוסים וגם אור המגולים בלי הפסק:

מאי קא מיירי מה הכוונה להודיענו זה גם לא אמר ג' חדשים הלא רמז הוא והענין שידוע שאורות חג"ת הם מכוסים ומשה שרשו בדעת ששם שורש התורה מ"ע ומל"ת חו"ג ומשם עד מקום גלוי החסדים ג' מדות ולכן היה צפון ג' ירחים ולפי שאותו המקום המכוסה שייך ליסוד אימא ששם סוד העיבור לכן נקרא בשם ירחים. והרמ"ז המופלא הוא לגבי משה היה ראוי שיתגלו האורות מן הדעת ולמטה. אבל לגבי מציאות העולם הוצרך להתאחר ג' חדשים עד נתינת התורה כי מז' דאדר שבו נולד משה וז' דניסן וז' דאייר וז' דסיון הם ג':

תורה על ידוי שסודה בת"ת זעיר עכ"ל הרמ"ז: