מקדש מלך על ספר הזהר ב:קצה

דהא נפקת מרשו דס"א פי' שיצ"הר היה שולט באדם בהיותו פחות מבן י"ג ומי"ג והלאה יצא מרשות ס"א ולכך אחר י"ג שבאה הנשמה לאדם נפקת מרשו דס"א שעתה אינו שולט באדם כמקודם ומ"ש דאזדמנת ליה. קאי על הס"א וכן מ"ש ינוקא דקאי ברשו דערלה. א"נ יובן במ"ש האר"י ז"ל בליקוטים וז"ל מתשעה שנים ויום א' אזי הזעיר עולה בסוד מ"ן אל הבינה כמו התינוק התחתון שעולה נשמת הצדיק בסוד מ"ן אל המ' מי"ג שנים ויום א' וטעם ההפרש שביניהם כי זה עולה מט' שנים ויום אחד וזה עולה מי"ג ויום א' הוא כי הלא זעיר אחר שנשלמו לו ט' שנים ויום א' שראוי לביאה כבר הוא ראוי לעלות ואז פוגע תכף במקום המילה העליונ' שהם נה"י דא"וא ונעשים לו מוחין אך תינוק התחתון כשמתחיל לעלות מט' שנים ויום א' פוגע בערלה שהם הקליפות ולכן ג' שנים עומד כנגד שני ערלה ונשלמו לו י"ב ויום א' ושנת י"ג פריו קדש הלולים ומי"ג שנה ויום אחד אז עולה בסוד מ"ן למ' עכ"ל. ובזה מובן מ"ש דקאי ברשו דערלה.

תנינן בכל יומא ויומא וכו' ושיעור הכתוב כך הוא ואם לבנו יעדנה שהיא הנשמה הבאה לצדיק זה הנק' בנו מי"ג והלאה מהו עושה לו כמשפט הבנות דהיינו כמו שהיה עושה לו בהיות הצדי' זה פחות מבן י"ג דהוה מתבר לס"א ולכן הקב"ה היה מקשט נשמתו בגן עדן כך עתה מבן י"ג ואילך אע"פ שנשבר כח יצה"ר אפ"ה מקשט לה כמו שהיה עושה לה בתחלה:

מגו אילנא דחיי נ"ב יסוד זעיר:

דאזלין מתמן פי' זו"ן. הם קב"ה וכנסת ישראל הנז'.

ההוא סטרא דטוב אתגבר ואסתלק לעילא פי' הניצוצות שבקליפת נוגה מתבררים בכח תורת הצדיק ועולים בסוד מ"ן למ' ובאי' להם מוחין מאו"א וז"ש וקב"ה וכנסת ישראל מתעטרן בההוא טוב. ה' אלהי כ"ב א"וא:

דא שירותא דמהימנותא פי' או"א נקראי' שניהם ראשית.

סליקו דמחשבה פי' אבא:

דעלמא דאתי פי' בינה: גדלת כ"ב חסד:

בדי ערבות נ"ב נ"ה:

אילנא דחיי נ"ב ת"ת:

ענפא מרירא נ"ב ס"מ: