מקדש מלך על ספר הזהר ב:קצו

הכא אתכליל שמאלא נ"ב שמים אש ומים כלולים בת"ת:

נהר דנפיק מעדן פי' יסוד דאימא וכתב הרב שמחסדים וגבורות שביסוד אימא נתקנו נה"י דזעיר בסוד ומבינה נביאים וז"ש הזוהר ואשתרשו ביה במימוי אינון תרי בדי ערבות שהם נה"י ולכך הביא ראיה מפ' ועל יובל ישלח שרשיו ונודע כי יובל הוא יסוד אימא ושיעור הכתוב ועל יובל שהוא יסוד דאימא ישלח זעיר שרשיו שהם נה"י שלו.

אלין עבים נ"ב פי' כי זה ע"ב דחסד וזה ע"ב דגבורה דהיינו האחוריים ונקראים שניהם עבים:

כולהו פרחין מגו גנתא דעדן פי' ג"ע דלתתא וכן מוכח לקמן בדף צ"ט ע"ב שנשמו' הגרים הם יוצאים מג"ע שלמעה.

לאן אתר תייבין פי' בא הסבא לשלול שלא נאמר שחוזרים למקום שמשם יצאו דהיינו ג"ע של מטה.

ומתלבשן בהו וסלקין פי' ביני ביני דהיינו באויר שבין ג"ע של מטה לג"ע של מעלה אבל בג"ע שלמעלה מפשיטין אותם כמ"ש הזוהר בסמוך.

ונחתו גו גנתא בלבושא דא פירש בג"ע שלמטה:

אתהנין מריחא דקא אריחו מגו לבושיהון אלין פי' שנשמות הגרים כבר באו בעה"ז ונשמות אלו של ישראל שעדין לא באו לעול' הזה יש להם הנאה מנשמות הגרים שכבר עשו מצות ומ"ט והכירו וידעו ענייני העולם הזה: