מקדש מלך על ספר הזהר ב:קצד

בחורבן בי מקדשא נ"ב עפר נק' נחש והארץ היתה משועבדת לו ובחרבן חזר לשלוט עליה

ומתפשטן וסלקין לעילא פי' בג"ע של מטה הם מתלבשים בנשמות הגרים וכשעולים לג"ע של מעלה נפשטים מאותו הלבוש וסלקי לג"ע של מעלה וכמ"ש בזוהר דף צ"ח ע"ב וכד סלקין לעילא מתפשטן מניה וטעם שהביא הסבא פ' וישוב העפר וכו' לפי שרצה לפרש הכתוב אחר שישוב העפר על הארץ כשהיה דהיינו אחר המיתה. אזי בשבתות וימים טובים והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה דהיינו שעולה הרוח למקום הנשמה שהנשמה היא צרורה בצרור החיים שהיא המ' שנק' אלהים. ודרש בו דרשה אחרת תחלה ואח"כ חזר לעניינו כדרך המדרש וכולהו בעלמ' דאתי ואתמשכן מתמן יובן בהקדים מ"ש האר"י ז"ל בסה"כ וז"ל דע כי שני אכילות הם בא"וא שנ' אכלו ריעים. אכילה א' עתיק המתלבש בגולגולתא דאריך נמשך ממנו שפע עד פה דאריך ומשם יוצא לחוץ לפי שאינו יכול לסובלו בתוכו ומשם לדיקנא דאריך ומשם לפה דא"וא ומקיף עליהם. ומשם שואבים ג"ר דא"וא: אכילה שנית נמשך השפע ממוחא סתימאה דאריך לפה דאריך לגרון דאריך שהוא כתר דא"וא ונמשך עד פה דא"וא ונכנס בגרונם עד ו"ק דפנימיות א"וא ומזה ניזונים ו"ק דפנימיות או"א וז"ס ה' קולות דפנימיות שהמ' ניזונית מהם ביו"הך:

ושני שתיות בז"ון שנ' שתו ושכרו דודים א' לג"ר דז"ון שהוא ממוחא דאריך כדלעיל. שנית ממוח בינה דאימא שהוא שם אהי"ה דיו"דין לפי שהוי"ה בנקודת אלהים היא הבינה. ויו"ד חכמה שלה אהי"ה דיו"דין וה' בינה שלה אהי"ה דיו"דין ג"כ. ו' ו"ק שלה אהי"ה דאל"פין. ה' האחרונה אהי"ה דהה"ין מ' שלה. ונמשך השפע מאהי"ה השני בינה דאימא ונתלבש בחסד דאבא ונמשך עד חסד דאימא ומתלבש בו לפי שהחסד אינו מתעבה ומשתנה לכך השפע מתלבש בו ומשם ניזונים ו"ק דז"ון:

והנה אה"יה דיו"דין שהוא מוח בינה דאימא וחסד דאבא שהוא הוי"ה דע"ב יש בהם ז' יו"דין וב' גדפי דא' דאהי"ה הנזכר הם מ"ן שהוא סוד האכילה שאכלו ישראל במדבר והוא מאכל מלאכי השרת כי אע"פי שהוא שתייה השנית נק' ג"כ אכילה נמצא כי האכילה נמשכת מאה"יה דיו"דין והוי"ה דע"ב ויש בהם ז' יו"דין ושרשם מהוי"ה בניקוד אלהים שהוא ז' יוד"ין ג"כ וז"ס מ"ש בסבא שארה הוא הוי"ה בניקוד אלהים הנמשך מעלמא דאתי וכיון שמזון נמשך מבינה שהיא אלהים לכך נרמז אלהים במזון הזה. ש' אלהים דיוד"ין א' כללות אלהים ר' אלהים בריבוע ה' חמש אותיות אלהים. וגם עונתה הוא כזה ג"כ כי ענתה חסר והזווג אינו כמו המזון שנמשך מאה"יה ומע"ב לבד אבל טיפת הזווג נמשך מע"ב ומכל ד' אהי"ה הנזכר:

והנה ז' יוד"ין דאה"יה ודע"ב הם ע' דענתה וג' אה"יה הנשארים הם תנ"ה דענתה והנה טיפת הזווג נמשך מנ"הי שה"ס תרי ביעי ואמה ונ"ה נק' צבאות ואמה הוא הוי"ה והם הוי"ה צבאות לרמוז שטיפת הזווג נמשכת מנ"הי דאימא אל זעיר ונ"הי דאימא הם ג' מילואי אהי"ה שהם תנ"ה ומתחברים עמהם אהי"ה דיו"דין והוי"ה דע"ב שהם ע' דענתה ונמשכים שם ונעשים גם הם הוי"ה צבאות שהם כמנין ענתה והנה כשם שיש עונה באו"א כך יש עונה בז"ון לכן שני ענתה גי' תשמיש עכ"ל הרב: ובמקום אחר כתב האר"י ז"כ וז"ל אכתר"יאל בכתר. י"ה באבא הוי"ה צבאות באימא כי שם סוד עונה בסוד צבאות כנזכר בסבא ע"כ שארה כסותה ועונתה עונה טמירא בסוד שם צבאות עכ"ל ובזה מובן מאמר זה:

סתימין עילאין דאילנא דחיי נ"ב יסוד דזעיר. דביה עונה טמירא פירש ביסוד דאימא כמ"ש בשם הרב וז"ש דמתמן נפקת:

וכלדא בעדונא וכו' פי' כל ג' אלה שארה כסותה עונתה הם מהבינה.

טינרא דעלמא סמיך עליה פי' הרמ"ק ז"ל הוא רש"בי יומא דתלגא הוא רע"ק שהיתה זקנו לבנה כשלג ורש"בי ורב ייבא סבא היו תלמידים דר' עקיבא: פולין לנ"ב גוונין פירש שהיו מפלפלין בשם ב"ן עכ"ל הרמ"ק: והרח"ו ז"ל בהגהותיו בפ' פקודי דף רס"ח ע"א כתב יומא דתלגא היא בינה וא"כ הכי פירושה כשתלכו לרש"בי אמרו לו דידכר יומא דתלגא דהיינו פלפול שהיו עושים בשם ב"ן שביסוד דאימא כמו שאמר הרב בליקוטים: