מקדש מלך על ספר הזהר ב:קפג

קיימין כל מקורין דשייפי גופא פי' שביסוד נכללים כל הו"ק ולכך נק' כל שכולל כולם. ובר"מ יומא דנייחא דעלמא גרסינן ול"ג דוכרא ואית ספרים דגרסי דוכרנא:

מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכא ליה ומאן דאדכר לשבת צריך לקדשא ליה גרסינן וכן נמצא בזוהר מוגה ור"ל ומאן דאדכר למלכא שהוא זעיר אצטריך לברכא ליה דהיינו להמשיך לו ג' מוחין מא"וא. ומאן דאדכר לשבת ג"כ צריך לקדשא ליה בקידוש הלילה ובקידוש היום ולקדש עצמו בטבילה וברחיצה בחמין כר"י בר אלעאי: זכור לדכורא ז"א. שמור איהו לנוקבא מ'.

יום השבת רזא דכל מהימנותא פי' שביום השבת אנו מקבלים שפע מכל הספירות הנק' רזא דכל מהימנותא וז"ש דתלייא מרישא עילאה שהוא א"א עד סופא דכל דרגין שהיא מ':

תלת דרגין אינון פי' בינה וז"א ומ'. וז"ש שבת עילאה שהיא בינה. שבת דיומא שהוא זעיר. שבת דליליא שהיא מ'. ונל"עד שענין זה לא קאי על שלש סעודות של שבת שהג' סעודות הם עתיקא קדישא שהוא א"א וז"א ומ'. כמ"של דף פ"ח אלא הכא קאי על ג' תפלות של יום השבת שהם רומזים לשלש שבתות הנז' וכן מוכח מויקהל דף ר"ה וז"ל ג' צלותין אשתכחו בהאי יומא לקבל ג' שבתי ונ"ב בינה יסוד מלכות. וז"א הנז' הכא היינו יסוד הנז' התם דגוף וברית חד הוא:

וכל חד כד איהי שלטא פירוש כל א' מג' ספירות הנזכרות כששולטת מזמנת לספירות שהם חברותיה וכדמפרש כד אתי ליליא וכו'.

ומ"ש ואתעמר בהדיה פי' כי ז"א מתלבש במ':

שבת עילאה אתמשך עליה פי' בינה מתלבשת בזעיר וכולם בהיכל המ'. וז"ש וכולהו גניזין בהיכלא דליליא:

סעודתא דליליא חמור כדביממא פי' אע"ג דתניא כבוד יום עדיף מכבוד לילה ובש"ע סי' רע"א קידוש הלילה עדיף מקידוש היום. אבל כבוד היום עדיף מכבוד לילה. עכ"ז צריך ליזהר בסעודת לילה כמו בסעודת היום וחמור כדביממא:

כד אתי יממא הוא זעיר. דרגא עילאה פי' בינה. ודרגא תתאה מ' וז"ש דא דאנהיר ליה היא בינה.

ודא דאתנהיר מניה מלכות. תורה שבכתב. פי' נגד בינה כמ"ש בפרשת ויקהל דף א' אמר שם כתב היא בינה. ותורה הוא אבא שבתוך הבינה וזהו תורה שבכתב והיינו שבת עילאה דלעיל שהיא בינה ואבא כלול עמה. ונביאים הם נה"י דז"א נמצא שרומזים לז"א. וכתובים הם במ'. א"כ ג' דרגין הנז' הם תנ"ך:

תרין מרגלין אינון פי' בינה ומ' וכן מוכח בסוף המאמר לקמן:

וחד סיכתא פי' זעיר שהוא יתד המבריח בין בינה ומלכות וסיכתא לשון יתד מלשון יתדות המשכן ותרגומו סכי משכנא: בהדייהו פי' זעיר המחובר עם בינה ועם מ'.

בגווייהו פי' שזעיר מדורו בהיכל הבינה וגם כשעולה בסוד מ"ן הוא בתוך הבינה ונה"י דידיה הם בתוך המ' בסוד מוחין וז"ש בגווייהו.

ומ"ש דקאים בין האי ובין האי פי' שמבריח בין בינה ובין מ' כי קצה העליון בינה. וקצה התחתון מ' ושמים הוא ביניהם.

מרגלא עילאה פי' בינה:

לית ביה גוון פי' מפני שנעלמת אין ניכר בה שום גוון לא חוור ולא סומק ולא ירוק

לית ביה חיזו באתגלייא פי' הארות המתראים בה אין שום א' מהם נגלה: והנה נכתב ע"ג לית ביה גוון אהי"ה יה"ו ונל"עד שהוא ט"ס ואין שם מקומה אלא על מ"ש הזוהר בסמוך נהרין ז' אתוון שם שייך לומר אה"יה יה"ו.

גליפין בלטין כפל הדברים כי כתב הרב שאהי"ה יה"ו הם חג"ת נהי"ם. כי אה"י הם חג"ת. יה"ו הם נה"י ה' אחרונה דאהי"ה היא מ'. ולפי שהיא אחורי הת"ת: לכך היא סמוכה ליו"ד דאה"יה שהוא ת"ת ולכ"א גליפין נגד החסד שהוא א' דאהי"ה כי החסד יומא דאזיל עם כולהו ועל ידו נחקקו כמ"של בתוספתא דף ס"ח לכך אמר גליפין. בלטין נגד גבורה בסוד טובה תוכחת מגולה. ונצצין נגד הת"ת שהוא מאיר הרבה לפי שיסוד דאימא נתגלה בתוכו ובקעין בקיעין נגד נ"ה שבהם חסדים המגולים: וקסטירין נגד יסוד שיש בו כמה מיני הארות. ונהרין נגד מ' שהיא מקבלת מכולם. וז"ש ונהרין כל חד וחד:

אינון תרין שמהן הם אה"יה יה"ו שיש בהם ז' אותיות:

מחקקין בההוא מרגלא פי' חקיקתם מאימא הנקרא מרגלא:

וביומא דשבת נצצין מצד הגבורות ונהרין מצד החסדים:

ופתחין פתחין הנה יסוד ומ' דאימא נקראים ציון וירושלים כמו של מלכות כמ"ש הרב בכמה דוכתי וז' אתוון אלו יוצאים מהבינה ופותחים יסוד ומ' דידה ויוצאים. וז"ש ופתחין פתחין ונפקי ושלטי:

מתנצצי אתוון פי' האותיות מגלים הארתם:

ובנציצו דילהון עאלין דא בדא כתב הרב בס"הכ א' דאה"יה שהוא חסד מכה ביו"ד די"הו שהוא נצח ואזי יוצאים ב' שמות יהו"ה בניקוד צבאות מחסד. ואל מנצח. וכן ה' דאה"יה מכה בה' דיה"ו והם גבורה והוד ויוצאים מהם ב' שמות יהו"ה בניקוד אלהים בגבורה ואלהים בהוד. וכן יו"ד דאהי"ה מכה באות ו' דיה"ו שהם ת"ת ויסוד ויוצאים מהם שני שמות מצפ"ץ אחד בת"ת ואחד ביסוד. ואות ה' אחרונה דאהי"ה היא במלכות ויש בה י"ה אד"ני. ואלו הז' שמות הנזכרים נקרא ז' שמהן דמרגלאן עכ"ל:

ונבוא אל הביאור מ"ש וכד עאלין דא בדא נהרין וכו' פי' חסד ונצח שהם שני אותיות ראשונות דאה"יה וי"הו שהם א' יו"ד. חסד הוא חוור ונצח לפי שהוא דין קצת ונקרא לבר מגופא כי נ"ה כולם לבר מגופא לכך קרי גוון סומק. וכן גבורה והוד ג"כ שהם ב' ההי"ן דאה"יה יה"ו גבורה מתוקה קצת יותר מהוד שהוא דין קשה בסוד כל היום דוה הוד הפוך. ולכן נחרב בה"מ באלף החמישי שבו היה עיקר השמד והגלות. וכן ת"ת ויסוד שהם יו"ד דאהי"ה ואות ו' די"הו ת"ת נוטה לצד החסד ויסוד נוטה לצד הדין כנודע ולכן ת"ת גוון חוור ויסוד גוון סומק. ומאינון תרין גוונין אתעבידו תרין שמהן. כמ"ש הרב שמכל ב' אותיות יוצאים ב' שמות עד דסלקין אתוון נ"ב של אהי"ה יה"ו:

לשבע שמהן הם ז' שמהן דמרגלאן הנ"זל.

אלף נפיק ונציץ ועאל באות ו' נל"עד שצ"ל באות יו"ד לפי דברי הרב הנ"זל ולפי מ"ש המגיה בסמוך על מ"ש הזוהר ואינון תרין שמהן חד איקרי יהו"ק. נ"ב חסד.

וחד איקרי אל נ"ב נצח עכ"ל. ונצח הוא יו"ד די"הו. וכן מ"ש לקמן ואינון תרין שמהן חד איקרי יהו"ק רזא דאלהים. נ"ב גבורה: והיינו הוי"ה בניקוד אלהים שהיא בגבורה כמ"של בשם הרב.

וחד איקרי אלהים נ"ב הוד. ומ"ש יו"ד עאל ביו"ד ונהרין ונצצין כחדא עד אינון יהו"ק יהו"ק מצפ"ץ מצפ"ן. נ"ב ת"ת ויסוד עכ"ל. לפי זה גם בכאן צ"ל יו"ד עאל בו' שהם ת"ת ויסוד כנודע לפי דברי הרב המגיה שאמר יהו"ק יהו"ק הם ת"ת ויסוד. וגם על מ"ש הזוהר ענפין סלקין מהאי סטר ומהאי סטר ואינון חד סרי ענפין. נ"ב נ"ל פשוט כי מאחר שת"ת ויסוד נקראים מצפ"ץ והם קו אמצעי מאירים לענפין שבצדדים שגבורה וחסד נחשבים להו"יה א' ד' אתוון. ואל אלהים ז' אתוון הרי י"א וזרועות ושוקים נקר' ענפי הגוף עכ"ל. מכל זה מוכח שדברי הרב המגיה סובבים על ההקדמה שאמרנו בשם הרב ז"ל שחסד ונצח הם מכים זה בזה והם הוי"ה בניקוד צבאות ואל. ולפי זה צ"ל א' באות יו"ד וכן גבורה והוד מכים זה בזה והם ב' הה"ין דאהי"ה יה"ו. וכן ת"ת ויסוד מכים זה בזה והם יו"ד דאהי"ה ואות ו' דיה"ו ולפי זה צ"ל יו"ד עאל באות ו' כמ"של. ודע כי יש דרך אחרת ג"כ בס"הכ בשם הרב וז"ל וצריך שתחשוב איך יוצאים ז' שמות מז' אותיות אלו כנז' בר"מ פרשת יתרו על פ' זכור את יום השבת ותכוין בז' שמות היוצאים מהם וסידורם כך הוא. א' של אהי"ה היא חסד ויורדת עד ה' אחרונה של אהי"ה שהיא מ' ואז עולה ו' די"הו באות ה' זו אחרונה של אהי"ה והוא סוד היסוד ויוצאים ב' שמות יהו"ק בניקוד צבאות ושם אל אח"כ יורדת ה' ראשונה של אה"יה באות ה' אחרונה והיא הגבורה ואז עולה ה' די"הו בה' אחרונה זו של אהי"ה והוא סוד ההוד ויוצאים ב' שמות הוי"ה בניקוד אלהי"ם ואלהים. ואח"כ יורדת יו"ד של אהי"ה בה' אחרונה של אהי"ה ועולה יו"ד די"הו שם ואז יוצאים משם שני שמות מצ"פץ שהם ת"ת ונצח כי כבר ידעת כי בחינה חיצונה דת"ת הוא הוי"ה ובחינת הפנימית של נצח הוא הוי"ה ג"כ. וכ"ז בז"א ואלו השני שמות הם ב' מצ"פץ הנזכר עכ"ל:

ולפי זה נפרש דברי הזוהר על דרך זה השני שכתב הרב ובלי שום טעות:

א' נפיק וכו' באות ו' שהם חסד ויסוד ויוצאים מהם הוי"ה בניקוד צבאו"ת ו"אל שלפי דרך זה אל זה הוא ביסוד. וב' הה"ין הם גבורה והוד ויוצאים מהם יה"וה בניקוד אלהי"ם ואלהים. שאלו לא ישתנו לכל הפירושים ומ"ש יו"ד עאל ביו"ד הם ת"ת ונצח ויוצאים מהם ב' שמות מצ"פן מצ"פץ. שלפי דרך זה מצ"פץ בנצחי ולפי זה מ"ש לעיל גוון חיור הוא חסד. וגוון סומק הוא יסוד לפי שנוטה לצד הגבורות. וכן בגבורה והוד הם חוור וסומק כמ"ש בפי' הא' שאלו לא ישתנו לכל הפירושים. ות"ת ג"כ הוא חיור לפי שנוטה לצד החסד. ונצח גוון סומק לפי שהוא לבר מגופא. ועוד בהדי הוצא לקי כרבא:

ולפי דרך זה מ"ש

ואינון חד סרי ענפין פירוש לפי שקו האמצעי הוא ת"ת ונצח אע"פי שהנצח הוא קו ימין. כיון שהוא דין לגבי ת"ת כמ"של גוון סומק ושמאלא אתכליל בימינא. א"כ באלו הוא קו האמצעי כיון שנכלל בת"ת והענפים הם גבורה והוד. וכן חסד ויסוד אע"פי שיסוד הוא בקו האמצעי. כיון שהוא דין נכלל בחסד וכאלו הוא ימין ולכך שניהם חסד ויסוד נקרא ענפין. וא"כ שני הו"יות דחסד וגבורה נחשבים לד' אתוון כמ"ש הרב המגיה. ושם אלהים שבהוד ואל שביסוד הם ז' אתוון הרי הכל י"א אתוון וז"ש ואינון חד סרי ענפין: והנה בקבלת שבת כתב הרב שאה"יה יה"ו הוא מ"ב דבריאה ואה"יה יה"ו וז' מרגילאן הם בז"ת דבריא' כמ"ש הרב ז"ל. ועכ"ז נראה מדברי הרב שגם באצילות הם ג"כ שהרי בכוונת התפלות כתב הרב שיכוין בכל תפלה בג' ראשונות אה"י ובשמות היוצאים מהם ובג' אחרונות רצה ומודים ושים שלום שהם נה"י יכוין ביה"ו. ובברכה אמצעית יכוין במ' דהיינו ה' אחרונה דאה"יה ובשם י"ה אדנ"י. ולכ"א הזוהר כאן שמבינה מתנוצצים הם. והם בז' תחתונות דאצילות שהם חג"ת נהי"ם:

וז"ל הרב בס"הכ ענין אהי"ה יה"ו צריך לכוין בכל ז' ברכות של כל תפלה ותפלה ודע כי כפי עליית ת"ת ומ' דרך המדריגות כמו שהודעתיך כן אלו האותיות הנזכרות צריך לכוין בהם כפי המדריגות אשר עלו שם בבחינת אלו עצמם שהם למטה הרי בהדיא שגם למעלה יש אהי"ה יה"ו וז' שמות מרגילאן: אי נמי י"ל שדברי ר"מ דהכא והשמות שהזכיר מדבר בבריאה לפי שמבינה יוצאים ומתנוצצים אורות אלו לבריאה. וז"ל הרב בס"הכ תכוין לקבל שפע מן האלף עולמות היוצאים ונוצצים מן הבינה ואלו האלף הם סוד ז' מרגילאן שהם סוד ז' שמות הרמוזים בבריאה באהי"ה י"הו שהם סוד שבת כנודע כי הם תת"מט ועם הכוונות שכונת בטבילת ע"ש בשם אה"יה יה"ו שהם סוד המקוה והוא גי' קנ"א עם תתמ"ט של עתה הרי אלף עכ"ל. ואין בידי להכריע אם המאמר הזה מדבר באצילות או בבריאה: ומ"ש ברזא דתליסר מכילן דרחמי פירושו במ"ש הרב ששני פאות דא"א הם מצפ"ץ ומהם באה הארה לי"ג תיקוני דיקנא דאריך הנק' י"ג מכילן דרחמי.

ואלין תרין אתוון כד מתחבקן דא בדא וכד וכו' נ"ב קו האמצעי מתגבר ועולה עכ"ל והיינו יו"ד דאהי"ה ואות ו' דיה"ו שהם ת"ת ויסוד לפי דרך הראשון שכתבנו. ולפי דרך השני הם שני יו"דין דאה"יה יה"ו שהם ת"ת ונצח. ומ"ש ונהרן ונצצן על כולא באינון חד סרי ענפין " הם ב' הוי"ות ושם אלהים ושם אל לכל הפירושים הנזכר לעיל: