מקדש מלך על ספר הזהר ב:קפד

ה' דאשתאר וכו' גרסינן והיינו מ' כמ"של

כיון דאלין שלטי נפק ההוא מרגלא וכו' פי' היא בינה כמ"של

ואתיישב שמא אחרא תחותיה ואיהו י"ה פי' נתיישב שם אחר עם אד"ני ופי' תחותיה במקומו והם י"ה אד"ני שבמ'. ונלע"ד שלפי שהמ' נהירו דתרין מוחין גליפן בה כמ"ש באידרא שהם חו"ב שלה. אבל הדעת שלה ירד בין הכתפים שלה לכך אין בה רק שם י"ה שהם חו"ב שלה. ועיין. בכוונת הקטורת על פ' בד בבד יהיה.

ואשתאר ההוא מרגלא עילאה ביה פי' בינה מאירה במ':

ומתעטר ההוא נציצו דנציץ בהאי שמא פי' האורות שנתנוצצו מן הבינה מאירים במ' וז"ש בה שמא.

לבתר דבטש בהני שמהן גרסינן שבעין ענפין פי' כל שם יש בו עשר ספירות הם ע' והם שם ע"ב כי השני כוללי' לא חשיב להו כמ"ש הזוהר ויקהל דף ר"ב ע"ב.

ואתעביד רתיכא פירש זעיר שהוא כסא לבינה:

ושלטא בעטרוי מלכא בכורסייא ביומא דא פירוש שהבינה מתעטרת מא"א ויושבת על ז"א שהוא כסא דידה כי מלכא הוא בינה וכרסייא הוא זעיר:

ואינון תרין אתוון סלקין ונחתין ונהרין ומתעטרין בכ"ב אתוון כללא דאורייתא גרסינן וכן הוא בזוהר הנזכר ונע"ג תרין אתוון ש"ת ור"ל שש"ת שהם סוף כ"ב אתוון מתעטרין בכ"ב אותיות.

ואח"כ בטשי בתרין אתוון קדמאי ונ"ב א"ב.

ומ"ש וסלקי לחד לשית שבטין וכו' פירש שש"ת כל א' ישבה ו' תיבות ביוצר דשבת שבח יתנו כל אלו וכו'. והם נגד י"ב גבולי אלכסון שבז"א וז"ש ואלין אינון י"ב שבטין דישראל עילאה. תו אלין תרין אתוון. הם א"ב. ומלת קדמאי דלעיל שבדרך אמת כאן מקומה:

וסלקי חד בחמש דרגין פי' א"ב הנז' הם ה' תיבות ביוצר דשבת:

ואינון עשר אמירן פירש יו"ד שבא"ב הנז' הם נגד יו"ד אמירן:

לשכללא לכ"ב אתוון פירש י' וי"ב הנז' הם כ"ב.

י"ב שבטין בתרין אתוון קדמאין פירוש הם בש"ת מכח שהכו בתרין אתוון קדמאי כמ"ש לעיל ועשר אמירן בתרין אתוון דסופא גרסינן. ור"ל שעשרה הם בא"ב בכח שהכו בתרין אתוון דסופא הא כ"ב אתוון דסופא דאורייתא. פי' שהכ"ב אותיות כולם נכללים בש"ת שהוא סופא דאורייתא.

מרגילא עילאה פירוש בינה. בהאי כרסייא דע"ב. פירש ז"א שיש בו שם ע"ב:.

ונהרין כ"ב אתוון פירש כ"ב אתוון הנ"זל והיא כ"ב אתוון דבינה כמ"ש בפרשת תרומה דף קל"ב ע"א.

מרגלא תתאה פי' מלכות.

דהוה בחשוכא פירש שיש בה דינים

מסתכל בההוא נהירו פירוש מסתכלת באור הבינה בכח אותיות אדנ"י שהמלכות נרשמה בהם: ו"ש בחילא דתוקפא דאינון אתוון דאתרשים בהון דאיקרון אד"ני:

וכדין אתנהיר וסליק ההוא נהורא פי' האור שבמלכות עולה ומקבל כ"ב אותיות שבבינה וז"ש ונטל כל אינון כ"ב אתוון עילאין.

ונהיר נהירו וכו' פירוש מקבל ג"כ מהאור שנתנוצץ לע"ב עיבר הנ"זל

ומ"ש ונהיר נהירו כאלו אמר ונהיר מנהירו וכו' לאינון אתוון בהדה כדין מרגלא עילאה גרסינן ופי' כיון שהמלכות מקבלת כ"ב אתוון של בינה אזי בינה נמשכת עמהם ונדבקה בינה עם מ'.

ודא איהו רזא דתושבחתא נ"ב אל אדון. והיינו כמ"של.

דא איהו סיכתא פי' חג"ת נה"י שהם אה"י יה"ו. הם שבין מרגלא למרגלא שהם בינה ומ': וחג"ת נה"י אלו לדרך הראשון דלעיל הם באצילות. ולדרך השני הם בבריאה. ומלכות היא ה' דאה"יה.

רזא דשמא קדישא מ"ב אתוון פירש אהי"ה יה"ו גי' מ"ב כמ"ש הרב.

וברזא דשמא קדישא דע"ב אתוון וכו' פירוש ע"ב שמות שיש בז"א כמ"של נפקי מנייהו ע' ענפין מאהי"ה יה"ו. והם שם ע"ב כי שני כוללים לא חשיב כנ"זל.

וכולא האי והאי איקרי שבת פירוש. מ"ב וע"ב הנזכר הוא סוד השבת. כמ"ש הרב ז"ל בכל תפלה והקדישין יכוין באה"יה יה"ו שבהם רמוזים מ"ב וע"ב כמ"של. ג' דרגין אינון דכולהו איקרון נשבת. שבת עילאה שבת דיומא שבת דליליא וכו' וכל חד כד שלטא נטיל לחברוי וזמין להו בההוא שולטנא דיליה וכו' כיון דהאי אתיא שבת עילאה אתמשך עליה וכולהו גניזין בהיכלא וכו' בח"י דף ס"ח מורי כתב שצריך בכל סעודה לזמן שלשתם יחד ובעל הסעודה בראש כולם בלילי' יאמר דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין וז"א וע"ק אתיין לסעדא בהדה ובשחרית אתקינו וכו'. דא היא סעודתא דע"ק וחקל תפוחין וז"א אתיין וכו'. ובמנחה דא סעודתא דזעיר אנפין וע"ק וחקל תפוחין אתיין לסעדא בהדיה. וסמוכות שלו ממ"ש בפרשת יתרו ג' דרגין וכו':

דנקיט כל שייפי דעלמא עילאה פירוש יסוד כולל כל הו"ק דזעיר הנקרא עלמא עילאה כנודע.

ולתתא איהי שכחה פירוש במ' יש קצת יניקה לס"א ולכך יש שם שכחה כי השכחה היא מצד הקליפה.

ותמן אגליף רזא דשמא קדישא יה"ו פי' ביסוד נחקקים חג"ת שנק' יה"ו כמ"ש הרב בכוונת הלולב: