מקדש מלך על ספר הזהר ב:קעה

מהו ברכה שמא קדישא פי' מה היא כוונת ברוך אתה וכי אפשר לברך להקב"ה אלא בגין דמניה וכו' ר"ל שמתעלה זעיר ונמשך ממנו שפע לכל העולמות.

ביומא שביעאה תליין פירוש בינה. ובג"כ מאן דאיהו בדרגא דמהימנותא בעי לסדרא פתוריה וכו' וברכאן לא אשתכחו על פתורא ריקניא וע"כ וכו' חזר עוד לקמיה ואמר ובג"כ בעי לסדרא פתוריה ג' וכו' ולא ישתכח פתורא ריקניא ותשרי ברכתא וכו'. בח"י דף פ"ח כתב ממאמר זה דקדקתי שיש לסדר ערך לחם חדש מליל שבת אחר הסעודה על השלחן וכל יום השבת כולו. שאחר שביאר ערך השלחן לצורך הלילה. חזר עוד ואמר ובג"כ וכו'. חדא לעיקר כבוד השבת שהוא ההכנה מבערב לסעודה. וחדא לאחר הסעודה כדי להשאיר ברכה עליו כל שאר יומי שבתא. ויהיה זה התעוררות לשלחן העליון להסתפח בנחלת ה' לחם מן השמים להשפיע לתחתונים בשאר הימים. וכל המסדר שלחנו בזה הענין השלחן העליון ישפיע עליו מלחם השמים וכל שלחן שהיא ריקנית בשבת לאתחול עליו ברכה שלא תחול ברכה על דבר ריקן כמ"ש הזוהר. ובשבת לא חשו חכמים משום העורכים לגד שלחן. כי יש במה לתלות טעם לדבר ולמ"ש הלבוש לית דחש לה. גם הט"ז בי"ד סי' קע"א השיג עליו בדברים של טעם. המסכימים למאמרי הזוהר:

בעי לסדרא פתוריה לעיל בפ' בשלח דף ס"ג כתב מעין לשון זה וכתב עליו בס' אור יש' מ"ש הזוהר בפ' בשלח בעי לסדרא פתוריה בליליא דשבתא היינו אחר סעודת הלילה ולזה כיון הט"ז בי"ד סימן קע"ח על מ"ש רמ"א שם יש מקומות שנוהגים לערוך שלחן ולשום עליו מיני מאכל בלילה שלמחר מלין התינוק ויש בזה איסור משום העורכים לגד שלחן וכתב הלבוש שמטעם זה יש לאסור המנהג שנוהגים לערוך שלחן בליל שבת בפת שלם כל הלילה שנתפשט מחוק העורכים לגד שלחן ולא נהירא לענ"ד דדוקא בלילה שקודם המילה שעושים כן למול התינוק יש בו שייכות העורכים לגד שהוא מזל. מש"אכ בליל שבת שמניחים לחם משנה הוא בשביל כבוד שבת שכבדו ה' בלחם משנה ואין בזה משום מזל ואין בו איסור כלל. ונל"עד יפה כיון הט"ז הגם שבסידור הא"רי ז"ל כתב תניח השלחן במקומה בליל שבת ומפה פרוסה עליו ויניח בכוס של ברכת המזון מעט יין ותניחה על השלחן להשאיר ברכה מליל שבת. גם פתיתין על השלחן ולא פת שלם משום העורכים לגד שלחן כמ"ש בב"י עכ"ל הסידור אבל לפי משמעות הזוהר דקאמר לסדרא פתוריה משמע כדברי הט"ז ואליו תשמעון הלא מביא משאת בנימן בתשובה שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף א' וס' הזוהר בכף ב' מכריע את כולם. עכ"ל הרב בעל ס' אור ישראל. ונל"עד שדברי הרב הם עיקר כדעת הלבוש וב"י. ודברי הזוהר בפ' בשלח אינו הפך דברי האר"י ז"ל כי נוכל לפרש דבריו מ"ש לסדרא פתוריה היינו בפתיתין ומפה פרוסה ולא פת שלם. ואף על פי שבפ' יתרו אמר ועל כן בעי לסדרא פתוריה בליליא בנהמא ומזונא התם מיירי בסעודת הלילה כדמוכח מסוף הלשון שאמר ובגין כך בעי לסדרא פתוריה תלת זמני מכד עייל שבתא. ולהכי הרב אור ישראל עצמו לא הביא ראיה מפרשת יתרו רק מפ' בשלח ודוק. וכן כתב מורינו שהעיקר כדברי הסידור אמנם יש מי שפירש שלצאת ידי כל הסברות בתחלת סעודתו יניח פת הרבה. כל מה שיש לו לג' סעודות כדי שיברך בר"המ על כל הפת הנשאר על השלחן. ואין חשש משום העורכים לגד. מאחר שאין עורכים אותו מחדש אלא שייורי ברכה.

א"ל ר"א לאבוי אילין סעודתי היך מתקנן א"ל ליליא דשבתא וכו' בסעודתא ג' דא היא סעודתא דזעיר וכו' בח"י דף ס"ז טעם שנז' בפסוק והרכבתיך על במותי ארץ שהוא סוד סעודת הלילה אחר אז תתענג על ה' סוד סעודת שחרית לרמוז כי הכלה מקבלת שפע מן הע"ק קודם שתשפיע עלינו. ופי' הכתוב הוא כך אז בלילה הכלה תתענג בע"ק שהוא על ה' ושוב תשפיע לנו. ובכן כתיב והרכבתיך על במותי ארץ. והסדר הנכון הוא המסודר כאן בפ' יתרו. ומה שכתב בפ' האזינו חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא וחד סעודתא דע"ק:

ענין הסעודות הוא מונה ולאו סדר הסעודות קא חשיב רק חד וכו' שנה ולא פירש בסדר זמנים כמו בפ' יתרו ושם דיבר בקדשו בסדר המדות מלמטה למעלה כדרכו בכמה מקומות ובפרק י"ז אבאר אמיתתן של דברים כמ"ש מרן האר"י ז"ל ההוא אמר סעודה א' חק"ל תפוחין ובסעודה ההיא היא האוכלת. וסעודה ב' דעתיקא קדישא. ובסעודה ההיא הזעיר אנפין הוא האוכל. וסעודה ג' דזעיר אנפין ובסעודה ההיא ע"ק הוא האוכל. אשר לעומת סוד האוכלים הוא הסדר אשר סידר הרש"בי בפ' האזינו סדר הסעודות ואמר חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא קדישא וחד סעודתא דע"ק. וסדר השנוי בפ' יתרו סעודה א' חקל תפוחין וב' ע"ק וג' זעיר אנפין. דיבר על בעל הסעודה ההיא מי הוא העיקר בה להזמין את האחרים אתו ובכן נאמנו מאד דברי הרש"בי בשתי המקומות וסרו תלונות המפרשים: