מקדש מלך על ספר הזהר ב:קד

אלי דייקא בעתיקא תלייא כולא עיין מ"ש הרמ"ז ז"ל. ותאנא בספרא דצניעותא אלי דייקא וכו'. אלי דייקא בעתיקא תלייא כולא וכו'. בספר ערוגת הבושם דף י"ג על פסוק לסוסתי כתב וזה לשונו ליתן טעם שלפי דברי הזוהר השכינה נק' ג"כ בחינת סוס והוא המ"ן שלה ולפיכך היתה מראה השכינה להמצריים כדמות סוסיא נוקבא לפי שבחינת מ"ן לבד הוא בחינת דינים ששם אדנ"י הוא דין וכשהוא בריבועו הוא דין גדול ולפיכך בו עשתה שפטים על הים. והנה גם בזעיר יש שם סו"ס שהוא גי' שם ע"ב ושם מ"ה עם י' אותיותיו כי אימא רוכבת על זעיר כמבואר בסוד אל מלך יושב על "כסא "רחמים "ומתנהג "בחסידות ר"ת כרו"ב שכל ספירה נעשית לעילתה הגבוה ממנה דוגמת סוס לרוכב כמבואר בזוהר ובתיקונים. וידוע כי בקי"ס היה זווג אך שאינו גמור. וגם הזיווג הזה היה מהתעוררות עתיקא שהיה מאיר בו כי לולא זה לא היה מזדווג בדינים דקטנות וכמבואר בזוהר מה תצעק בעתיק' תלייא מלתא דבר אל בני ישראל ויסעו ר"ל שיתפשט נצח הוד דעתיקא הנקראים בני ישראל בזעיר אנפין ואז יזדווג עם המ' אף כשהי' מלאה דינים עדין מכח השפעת עתיקא שהוא השם ע"ב ושם מ"ה עם י' אותיותיו שהוא זעיר שמקבל השפעתו ושני שמות אלו גי' קכ"ו עם הכולל והוא הבחינת סו"ס דאימא עילאה המתפשטת בפנימיות זעיר כי השפעת עתיק' בזעיר וזעיר בנוקביה ע"י כן היתה קריעת ים סוף ע"י היסוד דזעיר. וזה פי' הזוהר ומדרשים מה ראה ארונו של יוסף ראה כי יוסף שבכאן הוא השפעת עתיק' ביסוד זעיר. שנחשב אצל השפעת עתיק' כארון שהוא חיצוניותו של יוסף יסוד דעתיק' קדישא. ולפיכך מרחמי דעתיקא קדישא העביר על מדת הדין שקטרגה ואמרה הללו עע"ז וכו' כי באמת פסל מיכה עבר בים וברחמי עת"ק שהוא תכלית הרחמים היה עושה עמהם לפנים משורת הדין וניצולו. ומבחינת דינים דמלכות שהוא הס"וס דנוקבא שהוא מ"ן שלה מכחו נטבעו המצריים בים. וכמבואר סוד זה בזמן המבול וז"ל הזוהר בפ' נח:

ומאן אינון מיין עילאין בינה ומיין תתאין מ' ה' עילאה וה' תתאה וכד אינון מחבלין אסתלק ו' דהוא דכר ואשתאר ה"ה בה"ה מיין במיין. רק בזמן המבול נתחברו השני מ"ן דבינה ודמלכות ולפיכך היה מבול על כל העולם. אבל בקי"ס שהיה צורך להציל ישראל לעבור דרך ים היה מביא רחמי דעתיקא קדישא והיה קורע את כל הדינים ולפיכך היה נס מפורסם כי לעולם המ"ן מכלה את כל העולם וכאן מכח השפעת עתיקא ניצולו ישראל וכו'. ובאמת הקליפה של מצרים היא הכתר של הקליפה התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו והיה אוחז באריך דאצילות וכדי להמיתו ולהעבירו היה משפיע מרחמי דעתיקא קדישא ששם לא יש שבירה כי עתיקא הוא מה' ראשונות דכתר דשם ב"ן ששם לא היה שום פגם ולפיכך השפיל לקליפת מצרים וכו' ובאמת על הם השפיע זעיר במלכות כל הע"ב שמות דויסע ויבא ויט שהוא בא ג"כ מעתיקא קדישא וכו' ע"ש:

חד איילתא עיין בס"הכ דרוש קריעת ים סוף כי שם מפורש סוד זה מ"ש בו האר"י ז"ל ונרמז בספר משנת חסידים דף ק"ו ע"ב פרק ב' משנה ג': ובספר חמדת ימים בסדר ליל שביעי של פסח דף ס"ג ע"ב:

תאנא בס' דצניעותא אלי דייקא בעתיקא תלייא כולא ובג"כ קשיא קמיה קודשא בריך הוא כלא כק"יס וכו' מ"ט בגין דק"יס בעתיקא תלייא עכ"ל בס' ח"י בדף ס"ג כתב ולסוד הנכתם הזה נכתב ונחתם בר"ת "מה "תצעק "אלי אמ"ת כמ"ש בזוהר דאמת תלייא בעתיקא ועל כי היה הקטרוג רב בשמים ממעל על כל עדת ישראל ויסגור ה' בעדם והוא יענם מה תצעק אלי כי המקום אשר אליו קראו ישראל בתפלתם בעת ההיא הוא היה אל מקום המשפט בחינה כוללת דינא ורחמי. ע"כ אמר אליו דבר אל בני ישראל ויסעו ויסעו לעיל כי בפעם הזאת יעתירו לזעיר בעתיקא קדישא. כי הוא כסא של חסד עליון ורחמים פשוטים ונתן לכם רחמים ועל כן הוצרך גילוי האור הגדול להאיר עליהם ברחמים לעתות בים צרה. ואולם למשכילים בחכמה יש בסודה תעלומות חכמה והארה זו המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים. פנה למעלה בסתר עליון ועין המשכיל בסוד אילת אהבים תשכילנו כי סגר ה' בעד רחמה צר"ה כמבכירה שלטי הגבו"רים סביב לה. וכאי"ל תערוג על אפיקי מי"ם. וכח אין ללידה מפני אויב. והנה ד"ם הבר"ית כבוד אהי"ה בתוכו מעיל קט"ן תעשה לו אמו: ובצל שד"י יתלונן: דרך נח"ש עלי צור ומכסה עתי"ק הן יפרש עליו אורו ושם חביון עוזו. ונער קט"ן נודע בה לאישה: והוא נחש ינחש בה. את מקורה הערה ויפתח את רחמה ובטרם תחיל ילדה ויגרש מפניה אויב ויאמר השמט: ועל סוד הנעלם הזה נחתם נס קריעת ים סוף סופא דכל דרגין כנודע: ודי לנו במקום שאמרו לקצר ופורץ גדר ישכנו נח"ש ועל כי סוד הארה הגדולה הזאת עובר עלינו תמיד בעצם יום ז' של פסח. יאר לנו עם ברוכי ה' עכ"ל.

ואשתלים ידא דאתכליל ביה בימינא פי' עתה בים סוף נשלמו ה' אצבעות שהם ה"ג שנכללו ביד ימין שהם החסדים לפי שבמצרים היו עשר מכות באצבע א' שהיא גבורה א' כמ"ש כמה לקו באצבע עשר מכות ועל הים לקו ן' מכות נגד ה' גבורות. לא אתקיף לבא דפרעה אלא שמא דא כתב הרב בליקוטים שפרעה יניקתו מן הקטנות שהם שמות אלהים וכשבאין מוחין דגדלות שהם הוי"ה דוחין מוחין דקטנות למטה ואזי מתבטלת יניקת פרעה ומצרים ולכך שם הוי"ה היה מחזיק לבו:

רב עתה פי' כמ"ש רז"ל טול הרב שבהם שהוא אבישי בן צרויה אלמא שהצדיקים נתפשים בעון הדור

איוב מלה אמר ולא אגמר מלה פי' איוב אמר ת"ם ורשע הוא מכלה ולא פי' הטעם שהצדיקים נתפשים בעון הדור:

הה"ד תם ורשע וכו' פי' תם הוא איוב כדמפרש ר"ח: