מקדש מלך על ספר הזהר ב:ק

ומ"ש אינון אבנין בתר ע"ב דרגין אתבקעו ואתנקיבו אבני פי' הגבורות של אימא הנק' אבנים אחר שבאו ע"ב מיני מים מאבא אליה אז יגלו הארתם וז"ש אתבקעו ואתנקיבו אבני. ואע"פי שכבר אמר לעיל אבנין נקיבין ומהו שאמר ואתנקיבו אבני דמשמע השתא הוא דאתנקיבו אינ' קושיא שע"י ריבוי האור היוצא ומתגלה מהם נתרחב הנקב כמו שכתב הרב ביסוד דאימא שעל ידי ריבוי האור היוצא ממנו נתרחב וכו':

תחות צרורא דהוו חקיקן נל"עד הוא יסוד דאבא שבו כלולים כל האורות ומשם חקיקת' בסוד כולם בחכמה עשית וז"ש תחות צרורא דהוו חקיקן שמשם חקיקתם. ואי גרסינן דאיהו חקיק היינו הך שאבא הוא חקק כל האורות.

ואתכנפו דרגין ואתעבידו וכו' פי' ע"ב דרגין הנז' שהם ע"ב מיני מים שהם טיפת אבא נתקבצו כולם בתוך אימא בע"ב גשרים שבה כמ"של בשם הרב:

לבתר אתפלגו ואתעבידו תרין דרגין: פי' אחר שניתנו באימא ע"ב מיני מים הנז' אזי נחלקו המים הנז' חצי אל ז"א וחצי אל מלכות כמ"של בשם הרב וז"ש לבתר אתפלגו ואתעבידו תרין דרגין שהם ז"ון:

פלגותא מיא אגלידו פי' חצי המים נגלדו במקומם בתוך ז"א והחצי של צורך המ' צריכין לירד ליסוד דז"א ומשם עולי' בסוד אור חוזר ויוצאים דרך נקב שבחזה למלכות כמ"ש באוצ"ח שכל הארת המ' בין ה' חסדים בין ה' גבורות כולם יורדים ליסוד ז"א. ועולים בסוד אור חוזר למ' וז"ש פלגותא אשתקעו דהיינו שירדו ליסוד דז"א. וז"ש אלין סליקו הם דז"א:

ואלין נחתו הם של מלכות וז"ש מהכא שרא עלמא לאתפלגא פי' הנה ז"ון שניהם נקראים עולם ז"א בסוד עולם חסד יבנה. ומ' בסוד מן העולם ועד העולם. לכך אמר מהכא שרא עלמא לאתפלגא דהיינו שנחלקו זו"ן וננסרו. צרורא אחרא אית לעילא. הוא יסוד דאימא שהוא מהחזה ולמעלה דז"א.

והוא גליפא בע"ב תחומין פי' הם ע"ב גשרים שבאימא שכל א' הוא תחום בפני עצמו וצנור בפני עצמו:

דגושפנקא תקיפא פי' אימא נקראת עזקא כמ"ש הרב בדרוש א"ר פרק ששי ומפני שדינין מתערין מינה אמר דגושפנקא תקיפא.

ובהו שקיען גלגלוי דימא פי' שביסוד דאימא ששם הם ע"ב גשרים. שם ג"כ הגבורות דידה שהם נקראים גלי הים כי ים היא מ' והגלים הם הגבורות כנודע ואע"פי שע"ב גשרים הם בחינת גבורות ג"כ וא"כ מאי קאמר ובהו שקיען גלגלוי דימא שהם גבו' ג"כ. אינה קושיא שהרב' מיני גבורות יש ואותם שנמשכים למלכות נקראים גלי הים:

כד נטלין אתפלגו לד' זויין פי' כשיוצאים הגבורות מיסוד דאימא מתפלגים ומתפשטים בחג"ת נ"ה והם ב' גבורות גבור' בנצח וגבורה בהוד וז"ש פלגו חדא סליק ופלגו חדא נחית כי נצח והוד הם בחינת ריחים זה למעלה מזה כמ"ש הרב פלגו חדא לסטר צפון וכו' הם ב' גבורות המתפשטים א' בגבורה וא' בחסד וזהו לד' זיווין דקאמר תחלה וטעם שלא הזכיר גבורות דת"ת לפי ששם יסוד דאימא והניח גבו' שם בת"ת. ומפני שהם לצורך המלכות כמ"ש גלגלוי דימא לכך התחיל בגבורות דנ"ה שהם כנגד המלכות ששם מקומ' כנודע ולכך נמי הקדים סטר צפון לסטר דרום לפי שהמ' בניינ' מהגבורה:

כד מתחברן כחדא גומרין דלהטין קיימין וכו' פי' כשנתחברו הגבו' כולם ביסוד. כי כתב הרב באוצ"ח שגם הגבו' נתפשטו לחג"ת נ"ה דז"א וכללותם הוא שירד ליסוד וז"ש כד מתחברן וכו'. פי' כשנתחברו כללות הה' גבורות ביסוד יוצאים משם דרך נקב שבחז' דז"א לדעת דנוקבא לפי שבדעת דנוקבא אין שם אלא הגבורות לבד וז"ש קיימין בלהט שננא דחרבא דמתהפכא שהיא המלכות הנקרא להט החרב המתהפכת.

חד קיימא נ"ב יסוד ז"א: נעיץ בגו ימא בתוך המ' הנק' ים:

דרגא שליחא דאפרכא עילאה פי' יסוד הנזכר הוא דרגא שליחא שהוא שליח של הבינ' הנקרא אפרכא עילא' לשון ממשלה לפי שכל הארות הבינה נותנתם ליסוד והוא שליח המחלק השפע למ' ולבי"ע.

סליק בההוא קיימא נ"ב דעת עכ"ל והכוונה שיסוד הנזכר עולה בסוד הדעת וז"ש לעילא לעילא דהיינו שעולה לעילא לת"ת לעילא לדעת לפי שהוא קו האמצעי ולכך אינו עולה אלא דרך קו האמצעי. למרחיק. פי' שגם יונק מחכמה דז"א הנק' מרחוק ומכ"ש מהבינה דז"א נמצא שמקבל מחב"ד דז"א כולם. ואי גרסינן אשתכלל ר"ל שכלול היסוד דז"א הוא מחכמ' דז"א הנקרא מרחוק:

קטורא דארבין דשאטין בימא נ"ב קשר הנשמות עכ"ל. ור"ל הנשמות כולם קשרים ביסוד שהם באים למלכות הנק' ים.

מאן חמי גלגלין דסלקין ונחתין פי' הם הגבורות שבמ':

ורוחא דנשיב בהו הם החסדים הבאים משם מ"ה הנקרא רוח כדי למתקם:

ונוני ימא וכו' פי' הנשמות הנק' ארבין אחר שיצאו מהמ' המלאכים מוליכים הנשמות בכל סטר עלמא דהיינו הנשמות הבאים מבני אדם שהם בדרום העולם ובצפון וכו' והמלאכים נקראים נוני ימא:

ההוא דרגא פי' יסוד הנזכר כד נחית מההוא קיימי. נלע"ד דגרסינן כד נחית מההוא קיימא. ור"ל יסוד כשיורד מהדעת הנק' קיימא:

אלף מימיניה וכו' פי' הנה היסוד דז"א יש בו חו"ג שביסוד דאבא ויסוד דאבא בתוך יסור זעיר וזהו אלף מימיני' שאבא קרא ימין:

ואלף משמאליה שיש ביסוד ג"כ ה"ג דאימא והארת ה' חסדים דאימא הם אלף אחרים. ואימא נקראת שמאלא לגבי אבא:

הוה תב ויתיב באתריה פירוש כשיורד מהדעת אזי מתיישב במקומו:

כמלכא בכורסייא ההוא דרגא פי' כמלך היושב על הכסא. בין (כן) יסוד יושב על המל' הנק' כסא:

דכד שאט' ימא וכו' פי' כשהמ' מחלקת שפע לארגמ"ן הנק' ד' סטרי עלמא בכח היסוד היא מחלקת וז"ש עמיה נפקת ביה תבת דהיינו ע"י היסוד יוצאת ליתן שפע ועל ידו חוזרת למקומה:

הוא תב בקיומא דמלכא פי' יסוד הנזכר ישובו ע"י הדעת הנז' הנקרא קיימא דמלכא כי ז"א הוא מלכא והדעת שלו שהוא נשמתו נקראת קיומא דמלכא. ולכ"א הוא תב בקיומא דמלכא:

מאן מארי דעיינין פי' הם הצדיקים שמסתכלים בעיניהם לאפוקי בני ארם האחרים דשינתא בחוריהון והצדיקים זוקפים עיניהם לעילא לעילא עד הדעת:

מאריהון דגדפין וכו' דאנפין פי' המלאכים שיש בהם בחינות בחינות ונקראים מאריהון דגדפין ואחרים נקראים מארי דאנפין כולם חפיין לון ליסוד ומ' הנזכר מפני החיצונים שלא יסתכלו בהם:

עד דנטיל במטלנוי פי' עד שנוסעת המ' לדחות הקליפות כמ"ש ויסע מלאך האלהים להפרע משונאיהם של ישראל שהם הקליפות. ואז ישראל ניצולים מאויביהם:

נחלין הם ה' חסדים ומבועין הם ה' גבורות לפי שה' גבורות עולים בסוד מ"ן דמיון מבועין שנובעים מתתא לעילא. א"נ נחלין הם הארת הו"ק ומבועין הם החו"ג.

אל מקום שהנחלים הולכים פי' יסוד לעילא לעיל' פי' ביסוד דאבא ואימא שהו' לעילא מהמ' ולעילא מזעיר. אז תתענג על ה' נ"ב היינו א"וא: מארי דאנפין עילאין ז' בחינות מנה הזוהר כאן ונראה לפי שיונקים מז' היכלות דנוקבא לכך הם ז'.

בשתין אנפין נ"ב ששים שרפים שיש בהיכל הזכות עד כאן לשונו ולפי זה ס' אנפין הם ס' מלאכים ולא פנים ממש. ה"ג קמה נפקין וקמה עיילין: