מקדש מלך על ספר הזהר א:ח

ר"ש פתח ואשים דברי הנה הביא פסוק בראשית ולכאור' לא פירש בו כלום אבל הכוונה למאי דמסיק שהקב"ה לא ברא העולם בתורה עד דאסתכל בה זמנ' ותרין וכו' וסיים בפי' פסוק בראשית עביד רקיעא היינו חדוש ע"ד הסוד כדלקמן:

תנן בהאי שעתא וכו' מכאן מדבר בחידוש ע"ד הפשט מדקאמר אח"כ ומלה דחכמתא קמיה דקב"ה נודע כי מלפני ה' היא בינה ולפני ה' היא מלכות ונמצא כי קמי קב"ה הוא מלכו' ופי' שעולה זה החידוש בסוד מ"ן למלכו' וקב"ה שהוא ז"א נטיל ההיא מלה ונשיק לה פי' ממשיך עלי' הארה מזווג נשיקין שהוא זווג חיך וגרון ע"י הלשון ע"ד שאמרו חז"ל כל דבור שיוצא מפה הקב"ה נברא ממנו מלאך ופי' הרב שע"י זווג חיך וגרון הנקר' זווג נשיקין נברא מלאך: (ועיין במ"ח דכ"ט ע"ב פ"א פיסקא ה' מיני הנשיקין שיוצאים מהם המלאכים) גם כאן כיון שמחדש החידוש ע"י חיך וגרון שלו. לכן גורם זווג דנשיקין בחיך וגרון דזעיר. ומזה הזווג נמשכת הארה אל החידוש ההוא להשלימו ולהאירו וז"ש ונטיל ההיא מלה ונשיק לה ירצה ממשיך עליה הארה מזווג דנשיקין:

ולכן פתח ואשים דברי בפיך דייק בפיך שהם סוד זווג דנשיקין הנעשה בפה וז"ש לקמן מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ כי הכוונה שהדיבור יוצא ע"י חיך וגרון החיך הוא חכמ' וגרון בינה ומזדווגים ע"י הלשון שהו' דעת ואתעבידו שמים וארץ כמד"א בדבר ה' שמי' נעשו אוף הכי אנת שע"י חיך וגרון של האדם מוציא החידוש מפיו:

ועטרין לה בע' עטרין פירוש מאירים לה מז"ת דזעיר נמצא דההיא מלה מאיר לה מן ג"ר שנקראים נשיקין ומעטר לה בע' עטרין שהם ז"ת דזעיר נמצא שמקבלת הארה מעשר ספירות כולם:

גליפין מצד אבא ומחקקן מצד אימא. כי הו"ק גליפתם מאבא וחקיקתם שהוא דבר ממשיי מאימ' אי נמי בע' עטרין הנה ה' חסדים הם וכללותם ביסוד וכללות כללותם במלכות הם ז' בחינות וכל א' כלולה מעשר הם ע' עטרין כי החו"ג נקראי' עטרין בזוהר:

ומלה דחכמתא הוא חידוש ע"ד הסוד: על רישא דצדיק חי עלמין פי' החידוש של הפשט עולה קמי קב"ה שהיא המ' אבל חידוש של הסוד סלקא ויתבא ברישא דצדיק שהיא עטרת היסוד דזעיר כמ"ש הזוהר ברכות לראש צדיק ור"ל שהיא מעוררת הזווג דז"ון בישיבתה בעטרת היסוד מעוררת אותו להוריד טיפת המוחין עד היסוד בו להזדווג עם המ'. ושטא בע' אלף עלמין הם ז' קצוות דאריך שהם בחינת אלפי' כמ"ש הרב ז"ל שהאלפים באריך והמאות באו"א:

וסליקת לגבי ע"י פי' מעלה מ"ן לגבי ע"י שאחר שעלתה לז"ק דאריך עלתה גם לעתיק וטעם שלא הזכיר עלייתה לאו"א מפני שהדיקנ' דאריך חופפת עליהם ובכלל אריך הם כמו שכתב בס' אוצ"ח. וכל מילין דע"י מלין דחכמתא אינון. פי' כל הדרושים שיש בע"י הם סודו' גדולים ונעלמי' יותר מדרושי אריך ואו"א. אי נמי מלין דע"י התורה שעוסק בה ע"י הם סודות עליונים כי הספירות עוסקים בחכמת הקבלה כמ"ש הזוהר בדף ח' יום ליום יביע אומר יומא ליומא וכו' אתחברת באינון מלין דע"י פי' מתחברת עמהם ונוטלת הארה מהם ועאלת בי"ח עלמין וכו' פי' נכנסה ביסוד דאימא שנק' ח"י לעורר מ"ן: מליאן ושלימי' פי' אם חסר איזה דבר לאותו חידוש הקב"ה משלימו ומליאן מאותם הארות שקבלו בש"ע אלף עטרין הם ש"ע נהורין שבפנים דאריך ושרשם משני אל מליאים דדיקנ' כמ"ש לעיל ור"ל לאחר שניתקן החידוש בסוד אור פנימי ממשיכין לו ש"ע נהורין בסוד אור מקיף עכ"ל מורינו ז"ל:

ואתעבידא רקיעא חדא פשט הענין נראה שנעשה ממנה אור מקיף לזעיר. וז"ל הזוהר בדף ט' עבדי משיחא אינון מלין מדורי עילאי ומדורי תתאי מאלין אתעבידו רקיעין ומאלין ארץ וכו' עד ורהיט גו מגדלא חדא אחרא עכ"ל פשט הלשון רקיעין הם אור מקיף לזעיר:

והארצות ג"כ אור מקיף לנוקביה מ' אבל מורינו ז"ל הקשה על זה מדקאמר הזוהר עבדי משיחא אינון מלין וכתב הרב ז"ל קו המדה הם נה"י דאימא שמודדין ז"א מכאן ועד כאן היא חכמה וכן כל י"ס דז"א ובנה"י דאימא מתלבשים המוחין דזעיר ונכנסים בזעיר א"כ משמע שהחידושים נעשים נרתיק אל המוחין ואע"פ שכתב הרב כי אחוריים דאו"א שביררו זו"ן הם נרתיק המוחין אפשר שהחידושים יתחברו עם האחורים שביררו זו"ן ויהיו נרתיק המוחין דזעיר ואח"כ יתלבשו בנה"י דאימא ונכנסים בזעיר וז"ש עבדי משיחא אינון מלין ומדורי עילאי הם ו"ק דזעיר שנתקנו ומדורי תתאי הם ו"ק של המלכות שניתקנו. ומ"ש שם בדף ט' ההוא שמשא קדישא שוי מדוריה ומשכניה בהו פי' שמשא הם המוחין עצמם דז"א ומתלבשים תוך החידושים כמ"ש וז"ש שוי מדוריה ומשכניה בהו:

ומ"ש אח"כ נפיק מנייהו ורהיט גו מגדלא וכו' פי' טיפת המוחין יוצאת מתוך אותם הרקיעין ויורדת ליסוד דז"א ומשם למלכות הנקראת מגדלא אחרא:

ולשמש הם המוחין עצמם שם אהל בהם עשה המאציל ב"ה אהל שהוא נרתיק מאותם הרקיעים עכ"ל מורינו ז"ל:

ופשט הזוהר נראה כמו שכתבנו שהרקיעים נעשו אור מקיף לזעיר וארצות הם מקיף למלכות וא"ש ההוא שמשא קדישא שהוא זעיר כפירושו בכ"מ בזוהר וכן מ"ש אח"כ נפיק מנייהו ורהיט גו מגדלא אחרא וכו' אלמא שהז"א תוך הרקיעים שהם אור מקיף. והאי דקאמר עבדי משיחא אינון מלין אפשר שגם הרקיעים מאירים בזעיר בסוד אור פנימי כי אור מקיף גדול מאור פנימי וצריך אליו ולכן אמר בהו עבדי משיחא ולעולם הם בחינת אור מקיף:

ונשאר לנו ליישב לשון זה עם מ"ש הזוהר בפ' קדושים שכאן אמר שבחידוש הסוד נבראים רקיעים ובשל הפשט ארצות. ושם לא הזכיר ארצות ורקיעים כלל. גם בעונש מי שמחדש חידושים שאינם אמת כאן הפליג בעונשו ושם לא הפליג כ"כ רק אמר לית דמתחבר בההיא מלה וכולא דחיין לה וכו' ולתרץ זה נאמר דהתם בפ' קדושים מדבר במי שעיונו נקי וזך ומבין הדברים על אמתתן כמ"ש מאן דאזיל באורייתא בארח מישור ולכן לא הפליג גם בשבחו כ"כ כי לא חידש שום דבר מדעתו. אמנם כאן מדבר במי שמחדש חידושים מדעתו: ובעונש שאמר שם דחיין לה לבר כי לא חידש שום הקדמה של שקר מדעתו ולא הורה הוראה שאינה אמת. אלא לימוד שלימדו רבו לא היה יפה או עיונו בדברי חכמים אינו אמת ולכן אותו הלימוד דחיין לה לבר כיון שלא חידש שום דבר מדעתו: אבל הכא עונשו מרובה אם החידוש הוא שקר או הורה הוראה של שקר ולכן הורג כמה נפשות כיון שעשה מעשה דכתיב כי רבים חללים הפילה ואוקמוה בתלמיד שלא הגיע להוראה ומורה: