מקדש מלך על ספר הזהר א:ז

למתיבתא דרקיעא כתוב בז"ח מתיבתא דרקיעא הוא ישיבה של מט"ט ומתיבתא עילאה הוא ישיבה של הקב"ה וכן כתב הרח"ו ז"ל בהגהתו בפ' שלח לך: תקיף בכולא תורה ויראה וחסידות: קם ר"ח אבל רשב"י לא קם כי ר' חייא היה תלמידו: עילאין טמירין סתימין הם הצדיקים שכבר מתו והם גנוזים בג"ע פקחי עינא שהחיים החומר שלהם מונע השגתם וטח מראות עיניהם אבל אלו פקיחי עינא: דמשטטן פי' נשמות הצדיקים אחר המיתה משוטטים בעה"ז כנודע מהזוהר דמיכין אלו החיים שבע"הז כישנים מתעצלים בעבודתו ית' חשוכא מהפכן לנהורא לילה ליום ישימו באור התורה דלא אברי לילה אלא לגירסא א"נ המאמרים העמוקים וחשוכן מחוסר הבנה. מאירים אותם בפירושם: מרירא למתיק' הדין שהוא מר ממתקים אותו: מאר"י דגדפין הוא מט"ט: שכיבת לעפרא כתב האר"י ז"ל הבריאה היא עפר אשר יהי' בקרקע המשכן כי מ' דאצילות נק' משכן והבריאה נקרא קרקע המשכן ועפר הם המלכים שנפלו שם ואנו מבררים אותם בכל יום ומ' דאצילות יורדת לבריאה ללקט הניצוצות בסוד ותגל מרגלותיו ותשכב וזהו דשכיבת לעפרא: בש"ץ רקיעין פי' הרח"ו בהגהותיו שהוא מנין שמים או שכינה ע"ה:

ואוריד דמעין וכו' בהגהות הרח"ו פרשת שמות פי' תרין דמעין הם נצח והוד דזעיר שהם מתלבשים בתוך מ' דאצילות להמתק שם וכתב הרב כי כשיוצאים מהמ' הם דיני' גמורים בסוד הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וכשהם בתוך המ' נעשו מוחין אליה ואז מתמתקים וז"ס דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופה ובריש פ' ויקהל כתב הרח"ו בהגהתו שם תרין דמעין הם ש"ך ופ"ר בים החכמה דהיינו מלכות דחכמה כי ש"ך ופ"ר מתמתקי' במ' דחכמ' עכ"ל ופי' זה מוכח מאידר' רבא שאמר שם אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא ימא דחכמתא עילאה עכ"ל: והר"י מאראג"י ז"ל פי' דמעין הם נ"ה דאימא שהם מתלבשים בתרין עיינין דזעיר ומתמתקים במלכות דאבא שהוא ביסוד דזעיר ויורדי' הארות דנ"ה דאימא להתמתק במלכות דאבא שביסוד זעיר עכ"ל:

קאים ההוא ממנה דימא פי' מאותם הדמעות הוא יונק ועל ידם הוא קאים:

בגין דכל צדיקייא וכו' פי' כל הצדיקי' שהם ראשי הישיבות והלומדים שיש שם בג"ע רשומים שם וידועים ישיבה פלונית וראש ישיבה שבה: וטעם שהקדי' ענין זה לפי שאמר משיח לר"ש ואנא לא אתינא למחתם וכו' לכך הקדים הזוהר שכל ישיבה וישיבה ידועים שם וחותם משיח תורתם לכן א"ל לא אתינא למחתם וכו':

ובש"ע נהורין כתב האר"י ז"ל הם ב' פעמים אל במילוא' דאריך שבפיאות אריך ומשם מתפשטים ש"ע נהורין בפנים דאריך כי ב"פ אל מלא גי' ש"ע אי נמי כי ב' הוי"ות דחוורתי דצד פנים דאריך הם מתפשטים בפנים דאריך. וכל הוי"ה יש בה פשוט ומלא ומלוי המלוי גי' מ"ב. והם מ"ב דע"ב כי ההויות הם דיודי"ן וכל הוי"ה יש בה י"ס והנה שער המ"ב אינו מהמנין כי הוא נעלם והוא נגד הכתר שאינו עולה בחשבון. והנה ט' פעמים מ"א הם ש"ע עם הכולל כמבואר בליקוטים בדרוש קן לפור: (ונרמז במ"ח דף ט' עמוד ב' פיסקא ו' וז"ל וכיצד מתפשטי' למנין זה אחד ממ"ב אלו ה"ס הכתר סוד שער עליון מחמשים שערי בינה הכולל את כולם: ומ"א אחרים הם סוד המ"ט שערים אחרים המתחלקים בט' ספירות האחרות. שכל ספירה כלולה מכל המ"א. וט' פעמים מ"א עם אחד האמור הכולל את כולם הוא מספר ש"ע עכ"ל וע"ש) דלכך אמר כאן סלקא בש"ע נהורין כי תורתו של רשב"י ע"ה היתה עולם עד פנים דאריך לקבל הארה משם ונעשה ייחוד גדול שם:

וכל נהורא וכו' פי' היה ממשיך ע"י תורתו הארה מאריך לז"ון שבהם תרי"ג מצות כי מ"ע בדכורא ומל"ת בנוקב': אפרסמונא דכייא פי' אותם החדושים של רשב"י היו עולים בסוד מ"ן ליסוד דאימ' לגרום זווג או"א ובזה גם החידושים היו מקבלים הארה משם וז"ש ואסתחיין וכו' רקיעין נלע"ד שהם ו"ק דזעיר: ימא רבא מ' דאצילות לויתן הוא יסוד דזעיר דבריאה וכן כתב הרח"ו ז"ל בהגהותיו פ' שלח לך. מאן יהיב הכא ב"נ וכו' כתב בס' חסד לאברהם כי העושה ייחוד זה שרואה הצדיקים בחיים חייתו בג"ע יש קטרוג עליו. ב"מ ולכך אמר משיח יתכניש הוא ובנוי. לולא הרשב"י ז"ל שא"ל זמנא יתייהב ליה: וכן שמואל במס' ברכות כי עשה ייחוד זה וא"ל אביו דלעגל קא אתיא:

והרמ"ז כתב שר"ח למעלה גזר אומר דר"ש לא יתבלי בעפרא ונימוקו עמו שהרי בילוי הבשר תיקון לאדם כדי שיתעכל הרע שיש בו מקליפת נוגה הנק' לבושא דזוהמא כמ"ש בפ' שלח לך דף קס"ה וק"ע. אבל זה הוא למי שנמשך בעה"ז להנאות הבשר. משא"כ רשב"י ע"ה שסגף וקבר עצמו בחייו במערה כמ"ש במס' שבת ועוד שהוא היה בסוד החסדים כמ"ש בריש אדרא רבא אנן בחביבותא וכו' וידוע שמענו הוא חלק הרע בנשרשים בחסדים. וק"ו במי שהוש יסוד החסדים כרשב"י ע"ה ועל כן קראו ר"ח למעלה עמודא דעלמ'. היינו צדיק יסוד עולם הנקר' חי ולזה לא היה צריך עיכול אלא שנהפך גופו למלאך רוחני ולכן גמר בלבו לראותו להתאמת בסברתו וסיגף עצמו במ' תעניו' בחושבו שיראהו בג"ע דעשייה וכנגד ד' מדות שהחסדים נגלים בהם תנה"י ששם קומת רחל שהיא סוד ג"ע התחתון. אבל הודיעוהו שמעלת רשב"י גדולה מזה ושעדין לא היה רשאי לראותו. עוד התענה מ' יום כנגד תנה"י דיצירה. ואז אחזיאו לי' בחיזיוא שהיא המדרגה הנקר' מראה וכמ"ש בפ' וישב דקפ"ג ע"א ופי' בו הרב ז"ל שהוא בנה"י דיצירה וראה שהוא ובנו היו עוסקים באותו הסוד שגילה לו ר' יוסי וחמא כמה גדפין רברבין עילאין ידוע כי שם מ"ב דאבגית"ץ הוא בסוד עליית נפש דעשייה להתקשר במ' דיצירה ככתוב אצלנו בכוונת התפיל' וכל שם מז' שמות הוא בסוד כנף כמד"א שש כנפים לאחד ולא יתכן לקרות בשם כנפים גדולות רק לבחינת כנפים אחרות מעולות מהם כגון מ"ב דשם מ"ה: אי נמי אורות יסוד אימא המאירים ביציר' בבחינת כללות העולמות כמו שאנו מכוונים בפסוק חק נתן ולא ס"ת קנ"א שאז אנו בסוד ת"ת דיצירה שבו מסתיים יסוד אימא: ושם הוא חק ממש דהיינו הארת ס"ג במ"ה כמ"ש הרב על פ' כי חק לישראל הוא והנה שם אהי"ה דההי"ן סודו כנף וגם אהי"ה בהכא' כזה אפ"א הפ"ה יפ"י הפ"ה וכת' הרב בספר א"י שהכנפים הם בח"ג ששם החסדים הסתומים ורוצים לעלות אל שרשיהם אל הדעת ועל ידי כן מתנועעים ומתעלים למעלה בסוד הגבורות שהן הן אורות המתפשטות ונעשות כנפים ולהיות שרשב"י היה בח"ג דיצירה ועכשיו היה עולה למעלה לכן נתעלה ע"י ח"ג הם אלין גדפין רברבין:

ייעול ר"ח אין ספק שכניסת ר"ח אצלם היתה ביאה ממש ולא דמיון בחלום וכן נראה ממ"ש משיח לר"ש מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא והוא מעין מ"ש בפר' י"ג דמרכבת יחזקאל בפסו' ויבא משה בתוך הענן דאתפרש משה מההוא גופא קדמאה שהוא גוף מעה"ד טו"ר והיה מתלבש בסוד החשמל בהקיץ וכדוגמא זו היתה עליית ר"ח:

זכאה וכו' שביררו כל ניצוצותיהם מקליפת נוגה ונזדכך חומרם ור"ח הוה כסיף ויתיב לרגלוי דר"ש ידוע שרשב"י וחברי האידרא היו בסוד פרצוף החסדים כמ"ש הרב ז"ל ורשב"י הוא הדעת המאיר בכולם (ומ"ש לעיל שרש"בי הוא יסוד החסדים פי' כי יסוד מייחד עם שרשו שהוא הדעת): ור"ח הוא בסוד היסוד לכן ישב בין רגליו של רשב"י ירמוז למקום שרשו וא"ל לא תזקף רישך להסתכל נגד הדעת בסוד הלולב כי אינך כדאי להתייחד עם הדעת עד אחר פטירתך: ולא נהירא לע"ד מ"ש מהרמ"ק זלה"ה בפי' עילאין טמירין וכו' דהיינו כח ההשגחה והם ז' עיני ה' שהם ז' מלאכי' ידועים: אור פניאל חנדאל דנדאל פלמיאל אסימון פסכאל בואל שהם ז' ספירות בג"ר נעלמות: דמאי שיטייהו הכא מזל"ן שהכוונ' על הצדיקים שכבר נפטרו וקראם עילאין טמירין ולפי שנתעלו למעלה ונסתרו מעין כל והן הן סתימין פקיחי עינא ר"ל שבסתימות עין בשרם מתפקחין עיני נשמתם וכמ"ש בסתימו דעינא חזאן:עוד על שלימתם קראם עילאין בסוד רישא דז"א טמירין באימא סתימין באבא פקיחי עינא בסוד אריך עינא פקיחא. ואומרו דמשטטן בכל עלמא שכן קרא רשב"י לחברי' הנותרי' ז' אלה עיני ה' ואמר ר"א אנן ו' בוציני וכו' ופי' בספ' הגלגולים ח"ב דף י' שהם ז' גלדי עינא וג' החבירים שנסתלקו ה"ס ג' לחות העין ע"ש הרי שהצדיקים נקר' כן בעצם:

אינון דמשטטן ירצה שיש להם זכות ליהנות מאור הגנוז שבו היה אדה"ר רואה מסוף העולם ועד סופו ותוספת כח בפמליא של מעלה נמשך ממנו עזר לתחתונים שזהו לע"ד סוד ההכרזות והאזהרות הנז' בזוהר שנעשות למעלה על ענין יושבי הארץ דקשה מה יועיל להם מה שלא נשמע להם וא"ת שהנשמות בעלות' בלילה שומעות. בהקיצה חוזרות ושוכחות. אלא מחוורתא שהברת אותו הקול והאור שלו מוסיף עוז ותעצומות לכל הבא ליטהר אעפ"י שאינו נשמע גם המלאכים המלוי' את האדם שומעים את הקול ומתאמצים לעורר את האדם וכמ"ש אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי והכוונה לעזור הישרים התחתונים ולהם קרא תתאין דמיכין סתימין בחוריהון לאפוקי העליונים שגם הם נקראים ישיני עפר ועיניהם סתימין ופקיחין כנ"ל:

דחשוכא מהפכין לנהורא זה כלל גדול בעבודת ה' ורמוז בפ' סור מרע ועשה טוב ירצה הרע תעשה אותו טוב והוא המתקת קליפת נוגה להחזירה אל הקדושה וזה בעשיית המצות ולימוד התורה וקבלת היסורין שהיא אחת ממ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם שבזה מזדכך החומר וחוזר רוחני ולא ישלוט בו הבילוי. ור' זירא לע"ד שלא שלט בו אור גופני ואמר וטעמין מרירא למתקא שמרירות היסורין טועמין בהם טעם מתוק ודע שתיקון הניצוצו' הוא להעלות' בסוד מ"ן ולעורר זיווג עליון ולהוריד החסדים ואז נעשה הבירור הנכון משל למה"ד לנותן מים על החרצנים וזגים ושמרים הנק' מתמד שמחבר טיפות היין שבתוכם אל המים ונשארו הסיגים למטה כך הניצוצות המתעלות מקליפת נוגה עד מדרגת השרש שממנו נפלו מחוברות החבור השייך לתיקונם:

דמחכאן לנהורא וכו' ע"ד משרז"ל העוסק בתורה בלילה וכו' כי מחבר מדת יום בלילה ע"י עסק התורה בעמוד השחר ומלימודו עומד ומתפלל וגורם זווג יעקב ורחל שהוא זווג החסדים הבוקר אור. כי של הלילה הוא זווג הגבורות יעקב ולאה. ומי שגורם זווג החסדים יעקב ורחל ומייחד לילה ביום. משליט צדדי הקדושה על כללות צדדי החיצונים ששורשם ישמעאל ועשו קליפת ימין ושמאל ואז נקרא השי"ת מלכא דכל מלכין שכולם נכנעים לקדושה:

מאן דלא מצפה דא בכל יומא שאינו מייחד לילה ביום סוד עשייה ביצירה לית ליה חולקא הכא הכא דייקא אבל יזכה למעל' אחרת כפי זכיותיו ולכן חכמי הזוהר היו זריזים בקימת חצות תמיד:

עמודים הם הצדיקים שזכו להיות ראשים ומלמדים את בני דורם שהם מסוד היסודות כנז' בסוד קשר האר"י ז"ל עם החבירים. ובכחם ועזרם היו עולים התלמידים למעלה המיוחדת להם:

דגדפין הוא מט"ט הנק' בעל כנפים לפי שהוא בסוד הדעת דיצירה שממנו מסתעפים הו"ק והיינו מארי דגדפין עכ"ל הרמ"ז ובס' אשל אברהם כתב דמחכאן לנהורא דנהיר:

דא נהורא דמטרונית' דעתיד לאנהר' בלבושין דגוונין נהירין מרזין דאורייתא כמ"ש בר"מ פנחס דרט"ו ע"ב וראיתיה ברזין נהירין דאורייתא אז לזכור ברית עולם דבההוא זמנא שאלת על פורקן בנהא וכו': דמלכא פקיד לאילתא. פי' כשהקב"ה יפקוד לכנסת יש' שהיא מ' דאצילות דאתקריאת אילת השחר כמ"ש בזוהר ויקרא דף כ"א ע"ב והאריך בפירושו עיין עליו: