מקדש מלך על ספר הזהר א:ו

דא חכמה דעלמא קיימא עלה ז"ל מורינו דעלמא היא בינה שנקראת עולם בסוד מן העולם ועד העולם וקיומה והעמדתה על אבא כמ"ש בס' אוצ"ח שאבא נותן מחלקו לאימא ע"ש בפ"ה דעולם התיקון:

רזין סתימין עילאין הם אריך ועתיק ור"ל חכמה ובינה עולים בסוד מ"ן לאריך כמו שעולים זו"ן בסוד מ"ן לאו"א:

הכא אגליפו שית סטרין וכו' הם הו"ק דאריך לכך קראם רברבין עילאין וכתב הרב ז"ל שהזווג הראשון שנעשו ממנו מציאת זו"ן. עיקרו באריך להוציא ו"ק דזעיר אבל היה באמצעות או"א ולכך אמר הכא אגליפו שית סטרין רברבין עילאין ר"ל בכאן חכמה הניחו חקיקתם ו"ק דאריך כדי להוציא ו"ק דזעיר:

דמנהון נפיק כולא פי' מאריך נעשה מציאות הכל:

דמנהון אתעבידו שית מקורין ונחלין הם הו"ק דזעיר שנעשו מן הו"ק דאריך וקראם מקורין מצד מה שמקבלים מאבא:

ונחלין מצד מה שמקבלים מאימא א"נ יש לפרש שית סטרין עילאין הם ו"ק דאימא שנחקקו מן אבא ומ"ש דמנהון אתעבידו שית מקורין ונחלין הם ו"ק דזעיר ונקראים מקורים בהיותם באימא כי המקורין תמיד הם עומדים בבינה ואחרי צאתם מהבינה נקראים נחלין:

ימא רבא היא מלכות והיינו בראשית הם ו"ק דזעיר:

מהכא אתבריאו על ידי אבא:

ההוא דלא אדכר הוא אריך ההוא סתים דלא ידיע הוא עתיק הנקרא רישא דלא אתידע: א"נ א"ס ב"ה כי בכחו הכל:

בגין דשית יומין עלאין גבי וכו' רצה לתרץ למה לא נזכרו רק ו"ק כמ"ש ברא שית והלא הוא כלול מי"ס. ותירץ בגין דשית יומין עילאין שהם ו"ק גבי אורייתא הם שנגלו בזעיר. אבל אחרנין סתימין אינון פי' ג' ראשונות דזעיר הם סתומים ולכך לא ניכרו רק ו"ק דזעיר:

סטרי בראשית כמו סתרי בראשית ור"ל דברים המסותרים של מעשה בראשית: א"נ סטרי צדדי כי במלת בראשית פי' רשב"י ע' פנים:

סתימאה קדישא הוא אריך:

גוי מעוי דחד טמירו הוא אבא:

דנקיד בנקודה דנעיץ פי' חכמה הנרמזת ביו"ד דשמא קדישא שהיא כמו נקודה ונקודה זו נעוצה בי"ס דאצילות בסוד כולם בחכמה עשית א"נ טמירו הנז' שהוא אבא נקיד בנקודה דנעיץ שהוא אריך לפי שאבא הוא יו"ד דשמא קדישא ויו"ד יש בה ראש תוך סוף:

אבל אריך הוא קוץ היו"ד שהוא נקודה בעלמא וזהו דנקיד בנקודה ופי' דנעיץ לפי שאריך נעוץ תוך או"א וזו"ן:

ההוא גליפו וכו' לכאורה הוא מיותר שכבר אמר גליפו אגליף ההוא סתימאה קדישא גוי מעוי דחד טמירו אבל הכוונה כי אחר שנחקקו גוי מעוי דחד טמירו שהוא אבא ירדו משם ונחקקו תוך יסוד אבא הנקרא מפתחא: לפי שהוא פותח וסוגר דלתות אימא: ומ"ש תחות מפתחא ולא אמר גו מפתחא: לפי שהמשיל יסוד אבא למפתח ואין תוך למפתח:

בהיכלא חדא היא אימא עיקרא דכולא בההוא מפתחא פי' כי עם היות שיצאו מאבא ונכנסו באימא שרשם נשאר ביסוד דאבא: ההוא מפתחא סגיר ופתח פי' נותן טעם למה יסוד דאבא נקרא מפתחא: בהאי היכלא אית ביה גניזין סתימין. הם בחינת כלי מ"ן דגניז אבא באימא: ועוד יש ביסוד דאימא ב' ידים דאריך בסוד ונתתם חמישית לפרעה וגם יש בה בחינת המ"ן עצמם כי כמה בחינות יש למ"ן ולכך אמר גניזין וסתימין: אלין על אלין פי' אלו הבחינות של מ"ן יש להם מעלה זה על זה: ואינין ן' הם ן' שער בינה: לד' סטרין הם קו ימיני ושמאלי דזו"ן שחמשה חסדים הנקראים כ' שערי בינה מתפשטים בהם וכן בקו אמצעי דזעיר שנקרא פנים וכן הולכים לאחורי זעיר לנוקבא וזהו לד' סטרין:

מ"ט הם מ"ט שערי בינה: חד תרעא הוא שער החמשים שהוא הכתר שבנש"ב: לית ליה סטרא. פי' אין לו צד מהארבעה צדדים כי אינו מתפשט בשום אחד מד' סטרין. לא ידיע אי איהו לעילא ואי וכו' פי' זה שער הנ' אין אנו יכולין לדעת מקומו אם עיקרו ביסוד דאבא או ביסוד דאימא. כי מחמת החיבור הנפלא והזווג התמידי שבין או"א אין אנו יודעים אם הוא לעילא או לתתא כי יסוד דאבא כלול ביסוד דאימא ודאימא כלול בדאבא ולכך לא נודע:

ונלע"ד שלכך אמרו בגמרא וכבר שלחה מלכות רומי לידע קברו של מרע"ה עליונים ראו אותו למטה ותחתונים ראו אותו למעלה כי מרע"ה הוא מיסוד דאו"א ולכך לא נודע קברו דוגמת השרש שלו שהוא מיסוד או"א:

מנעולא חדא פי' עטרת יסוד דאימא שנועלת המ"ן שלא יפלו:

אתר דקיק הוא נקודת יסוד דאימא והם דוגמת ציון וירושלים שבנוקבא דז"א: ברא אלהים פי' בראשית שהוא אבא. ברא בינה שנקרא אלהים: סגיר ופתח. סוגר יסוד אימא ע"י הכלי שנותן לה ופעמים פותח: ושית תרעין הם ו"ק דזעיר ששרשם באבא: מלה גלייא וכו' פירוש שבחכמה שהוא יסוד דאבא ברא האריך לשש קצוות דז"א. ופי' מלה גלייא היא מלת שית כי ו"ק נודעים הם. ומלת ברא היא מלה סתימאה כי לא הזכיר מי הוא הבורא שהוא אריך: (ובס' אשל אברהם במאמר הניצנים כתב מלה גליא היא חכמה. בכלל מלה סתימאה הוא הכתר שלכן אינו אומר מאן ברא לון שהוא הכתר: אבל שית סטרין חג"ת נה"י בהם פירש ואמר ברא אלהים שהיא בינה והם הניצנים דאיקרון עובדא דבראשית עכ"ל) סגיר ולא פתח: לעיל במפתח שהוא יסוד דאבא אמר סגיר ופתח וכאן שמדבר באריך אמר סגיר ולא פתח כי הוא נעלם מאד: ובעוד דהוה סגיר וכו'. פי' כל זמן שהיו כל הפרצופים כלולים באריך שעדיין לא תיקנם עלמא לא הוה. פי' עולם האצילות לא ניתקן:

והוה חפי כולא תוהו פי' כמו עולם התוהו שעדיין לא היה תיקון בפרצופים עכ"ל מורינו ז"ל: מפתחא פתח תרעין הוא אבא ומפתחא דהכא הוא מפתחא דלעיל: ולמעבד תולדין. פי' כל התולדות שעושים זו"ן בכח אבא הוא:

כד אתא אברהם ז"ל האר"י ז"ל בס' הליקוטים כשיכפוף אריך את מזל הי"ג דנחית עד רישא דזעיר ומאיר בחסד שנעשה חכמה. והנה זה החסד הוא סוד אברהם וממנו נמשך השפע לכל הספירות עד בואו עד היסוד דזעיר ומחמת האור הגדול הנמשך ממזל הי"ג נעשה יסוד דזעיר בולט ולא שקוע כמו יסוד דנוקבא וזה קונה הכל ונקה מתקן הכל (ונרמז במ"ח דס"ט ע"א פיסקא י"א ע"ש) וז"ש בהקדמת הזוהר דף ג' ע"ב דכד אתא אברהם אתהדר ברא לאבר ואיתגלייא האי אבר כי ע"י שלקח משפע מזל הי"ג ניתקן יסוד דזעיר המזדווג עם המלכות הנקרא מ"ה וזהו אברהם אבר מ"ה עכ"ל וז"ש כד אתא אברהם פי' אימתי אבא גילה הארתו בזו"ן והיו עושים תולדות כשבא אברהם שהוא חסד דזעיר שהאיר בו מזל הי"ג וגרם ליסוד זעיר להיות בולט ונתחבר עם מ"ה שהיא המלכות ועביד תולדות. וכל זה בכח אבא שתיקנם: ומה דהוה כולא סתים במלת ברא פי' יסוד דזעיר קודם הארת מזל הי"ג דאריך שנקרא אריך ברא כדלעיל: היה אורו סתים בתוך אריך: עד שהאיר מזל הי"ג ומכחו בלוט יסוד זעיר וז"ש ומה דהוה כולא וכו':

דעלמא קיימי עליה פי' מלכות קיומה על יסוד כד האי אבר אתרשים במלת ברא פי' קודם הארת מזל הי"ג דאריך שעדיין יסוד דזעיר לא ניתקן: כדין רשים סתימאה. פי' אריך הנז"ל סתימאה קדישא: לגלאה רשימו וכו'. פי' תיקון הבינה תחלה הנקרא מ"י וברא אלה פי' תיקון ו"ק דזעיר:

וג"כ שמא קדישא וכו' פי' תיקון המ': ואפיק מן ברא אבר פי' הוציא יסוד דז"א ממזל הי"ג דא"א ואריך נקרא ברא וזהו מן ברא אבר: רשים אלה וכו' הם ו"ק דזעיר ואבר מסטרא דא הוא יסוד דזעיר: סתימא קדישא. פי' יסוד דזעיר הוא ג"כ סתים ונעלם ונקרא קדש לפי שיסוד אבא בתוכו ואבא נקרא קדש: א"נ סתימא קדישא. פי' אבר שהוא יסוד דזעיר מהיכן נעשה מאריך שהוא סתימא קדישא: גליף להאי אבר ה'. פי' רצה המאציל ב"ה לחבר יסוד עם מ' הנקראת מה ולכך גליף באבר ה' דמ"ה ובאלה יו"ד דמ"י וכן מ' דמ"ה באברהם ומ' דמ"י באלהי ונשלם אברהם ואלהים. והכוונה אבר שהוא יסוד נתחבר עם מלכות הנקרא מ"ה ומי שהוא בינה נכנסו נ"ה דידה בזעיר ונתחבר מ"י עם ו"ק דזעיר ואז נעשה אלהים. ול"ג ומלת מי רומז וכו' עד עילא ותתא. ע"כ מה שנלע"ד. אבל מורינו פי' ובכל אתר ברא מלה סתימאה. פי' בין אם נפרש ברא על אריך כדלעיל מלה סתימא הוא. בין אם נפרש ברא על יסוד דזעיר כשהיה שקוע מלה סתימא הוא כי היה שקוע ולא בולט ולכך נקרא ברא אבל כשבולט נקרא אבר: סגיר ולא פתח. שהיה סתים ולא ניתקן להוציא תולדות: א"ר יוסי וכו' דמלה וכו' פי' יסוד כשהיה שקוע נקרא ברא:

ההוא מפתחא פי' יסוד דזעיר:

כד אתא אברהם פי' ע"י הארת מזל הי"ג בחסד דזעיר שהוא חכמה בלט היסוד וז"ש למעבד תולדין:

ומה דהוה סתים כולא במלת ברא פי' כשהיה שקוע ולא בולט עכ"ל מורינו ז"ל ומה שתלה הזוהר שם אלהים באברהם שכתב כיון דאישתלים שמא דא דאברהם שמא קדישא אישתלים. צריך להבין במה תלוי שם אלהים באברהם שלא נשלם עד שנשלם שם אברהם ויובן במ"ש הרב ז"ל כי הבינה נתלבשת בחסד דזעיר שהוא חכמה והוציאה הו"ק דזעיר והכוונה שנה"י דאימא כשנכנסים בזעיר נעשה להם לבוש מחסד זעיר שהיא חכמה ואז יכלו הו"ק לקבל הארת הנה"י דאימא:

ועוד כתב הרב שמזל הי"ג האיר בחסד שנעשה חכמה ואז יכלו הו"ק לקבל הארת הנה"י דאימא ועוד כתב הרב שמזל הי"ג האיר בחסד שנעשה חכמה ואז בלט יסוד דזעיר. ובזה נבין דברי הזוהר כשהתחיל החסד דזעיר שהוא חכמה להתקן ניתקן ממנו אבר וממילא התחילה הארת מזל הי"ג להאיר בו והתחיל יסוד ז"א להתקן ונעשה אבר אך לא בשלימות. ואז גם נה"י דאימא התחילו להתלבש בחסד הזה להאיר בו"ק ולהכי קאמר אבר קיימא אלה קיימא. ר"ל כשנתגלה אבר לבד בחסד. גם יסוד התחיל להתגלות בו אבר. וגם הו"ק שהם אלה התחילו להתקן. וכשנתוסף ה' באבר נתוסף י' באלהים כי זה תלוי בזה שבהתקן חסד שהוא חכמה גם אימא תתלבש בו להאיר בו"ק שהוא חיבור מ"י עם אלה שהוא אלהים וכשנתוסף מ' באברהם נתוסף מ' באלהים שאז נגמר החסד ונתקן לגמרי וממילא מזל הי"ג האיר בו באמיתיות ואז בלט יסוד דזעיר ונתקן לגמרי ונעשה אבר ונתחבר עם המלכות הנקרא מ"ה וממילא גם נה"י דאימא נגמרו להתלבש בחסד הזה והאירו בו"ק:

וחיבור מ"י שהיא בינה באלה שהם הו"ק אזי נקראת אלהים כמ"ש בפרשת משפטים על פסוק מי אלה כע"ב וכו' ע"ש נמצא שלא נשלם שם אלהים עד שנשלם שם אברהם: