מקדש מלך על ספר הזהר א:ד

ס' ריבוא כתב הרב בס' הליקוטים כי בהיות ו"ק דז"א בבינה הם ס' ריבוא כנז' בזוהר בראשית דף ב' ובספר שמות דף קכ"ו עכ"ל וטעם שנקראים ס' ריבוא לפי שכל קצה כלול מעשרה עד ריבוא וז"ש הזוהר איש לא נעדר מאינון ס' ריבוא שהם הו"ק בהיותם באימא עכ"ל מורינו ז"ל:

רב המנונא וכו' ב' קושיות א' אתוון בהפוכא כי בי"ת קדמא לאלף כאן ב' שהם ב' אלפין וב' ביתין:

א"ל קב"ה יאות אנת וזכאה אנת כפל הענין במלו' שונות כנגד ב' טענות והודה לה בהם אבל יש להם ב' סתירות במ"ש לה יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת כתב בס' אור ישראל כפל ג' לשונות אלו לפי שהשי"ן רומזת לתלת אבהן שהם חג"ת כמ"ש הזוהר לקמן עכ"ל גם רומזת לכ"חב כמ"ש בר"מ פ' פנחס דרנ"ז ע"א שכינתא איתקריאת שבת מסטרא דתלת דרגין עילאין דאינון ש תלת כתרין כח"ב ואיהי בת רביעאה לון גם רומזת לנהי"ם כמ"ש שם בדף רמ"ו ע"א ש דתלת ענפין לקבל ג' משמרות: וש דארבע ענפין לקבל ד' משמרות שהם נהי"ם. ושלש של שלש אלו כולם נרמזו באות ש כי יש לה ג' ווי"ן והם נה"י ויש לה ו' אחרת מלמטה סוד המלכו' קרקע המחברת אותם. עוד יש לה ג' יודין והם חג"ת דאחידת בהון כד סליקת לגביהון. עוד יש לה ג' תגין דאינון רזא דכ"חב ואיהי רביעאה לון כנז' לכן א"ל יאות אנת לקבל כח"ב וטבא אנת לקבל נה"י כי היסוד צדיק נקרא טוב וקשוט אנת לקבל חג"ת אמת ליעקב והתחיל יאות אנת לכח"ב בחינת הראש שהיא מגולה בלי התלבשות:

והקדים טבא אנת לנה"י קודם חג"ת ביען שנ"הי מלבישים לחג"ת והמלבוש המגולה הקדימו לחג"ת שבתוכו המכוסים בו וזה טעם הקדמוני' שתקנו ביוצר שרפים תחנה כנגד בריאה ואופנים נגד עשייה וחיות נגד יצירה באחרו:ה להיותם מלובשים תוך העשייה והמלבוש המגולה נראה תחלה ועיין בפרשת תרומה דף קל"ב ע"א אבל אנו גירסתינו שרפים וחיות ואופני הקודש:

והנה ק"ר לא נכנסו כי נשאו ק"ו בעצמם מאות ש שהיא אות אמת לא עלתה בידה הבריאה כי חוברו לה יחדיו מכ"ש ק"ר עצמם שכתב בז"ח בראשית דף י"ג ע"א ק"ר אומנותא דשקרא וכו': קו"ף כקו"ף קמי בני נשא. רי"ש רע עין וכו' והנה בזוהר שיר השירים דנ"ה ע"א כתב כמה דתריסר שבטין דישראל סלקין לשתין רבוא אוף הכי כ"ב אותיות שהתורה נבנית מהם כד איתמלי וכו' סלקין לס' רבוא:

וג"כ כ"ב אותיות רומזים לי"ג תקוני דיקנא דעתיקא ולט' דז"א ואיך נאמר ק"ר אומנותא וכו' ותירץ בספר אשל אברהם דאית אתוון דדכורא דאיהו רזא דאילנא דחיי דבריאה דאיהו טוב בלא רע ולכן אתוון דיליה כולהון טוב. אבל אתוון זעירין רשימין דאיתכלילן בנוקבא בת זוגיה דצדיק דאיהו רזא דעץ הדעת טו"ר מט"ט טוב וס"מ רע. וכל אתוון זעירין רשימין דקאמרן עיילין לתיקונא דמשכנא אבל ק"ר לא עיילין למשכנא רק חופפין עליו בסוד ועשית יריעות עזים לאהל ולא אהל קוף ולא אדם כמ"ש בזוהר תרומה דף ק"ס ע"א ע"ש אבל אתוון גליפן כולהו קדושה. ושם האריך בטענות כל האותיות ותשובתן ולקצר אני צריך:

בגין דלא וכו' מ"ט נו"ן איהי וכו' ז"ל הרב בספר הליקוטים צורת צד"י דע כי כמו שהמ' עם הת"ת הרבה פעמים מזדווגים בסוד אחור באחור הנה זה היה גם בחכמה ובינה בסוד ואלה המלכים ולכך לא אתקיימו אבל אח"כ היו פנים בפנים לעולם והנה אות צ היא בסוד אחור באחור עכ"ל:

וז"ש דלא למיהב פתחון פה לעלמא ר"ל לפי שאות צ רומזת לאו"א בהיותם אבא"ח וז"ש נו"ן איהי שהיא בינה:

אתא יו"ד שהוא אבא כד ברא קב"ה לאדה"ר פי' אדם הראשון הם זו"ן והם אחב"א והם ד"ו פרצופין ומביא ראיה כמו שהיו זו"ן אחב"א בבריאת העולם כך או"א וכמ"ש הרב ז"ל כאמור אסתכלת לתתא כגוונא דא הם זו"ן שהיו אחב"א גם כן. אסתכל לעילא וכו' או"א היו ג"כ אחור באחור:

ובתיקונים דקי"ד ע"א כתב דאית א' מאתוון רברבן ואית א' מאתוון זעירין ואית א' מאתוון בינונים ואינון אדם דבריאה אדם דיצירה אדם דעשייה וכו' ועלייהו אתמר כי גבוה מעל גבוה שומר ואית ג' עילאין עלייהו בארח אצילות ועליהם אתמר וגבוהים עליהם ואינון דבריאה אינון לבושין לאינון דאצילות ואלין דאצילות אמרו לאלין דבריאה דמתלבשין בהון נעשה אדם וכו' והאר"י ז"ל כתב כי באצילות עצמו יש בחינת בי"ע והם בינה וזו"ן כי אימא מקננא בכרסייא שהיא בריאה זעיר מקנן ביצירה מ' מקננא באופן שהיא עשייה ובזה סרה קושיית הכפל ב' אלפי"ן ב' ביתי"ן לרמוז שזה הענין היה באתוון רברבן וזעירן בינה ומלכות כמו שרומזת אות צ' על אימא אחור באחור עם אבא. וטעמא דעאלו אתוון למפרע בסוד תשר"ק פי' בתיקונים בדף ע"ד ע"ב בגין דבמדת הדין איתברי עלמא ודא איהו בראשית בא' תשרי דאיהי דרועא שמאלא. וגם שתף עמה מדת הרחמים בגין דיתקיים בניינא והרמ"ז בראשית אבי תשר אב מכסדרן ואות י' משמו של הקב"ה עמהם תשר אתוון למפרע עכ"ל. ואע"ג שע"י כל האותיות נברא העולם וזאת אומרת למברי בי עלמא הכוונה שתהיה היא עיקר וראש לכולם והם מסייעים אותה ותקרא הבריאה על שמה כמלאכת המשכן על שם בצלאל הגם שגם חכמי לב סייעוהו:

(ובזוהר חדש סוף מדרש רות הקשה קושיא זו ותירץ שעשה הקב"ה לאות בי"ת קומטרא כאסקופה זו וכל האותיות באות ומראות בה כחן וכו'. ורב המנונא אמר וכו' בא וצרפן לאות בי"ת דכתיב בראשית וכו' ואות ב' נטלה כל האותיות עמה והקב"ה ברא בהן את עולמו):