מקדש מלך על ספר הזהר א:נט

בעובדא דכולא פי' שמהאותיו' נחקקו כל העולמו' ומפרש בעובדא דעילאה היא עולם האצילו' שנתקנה ע"י בינה ומ"ש בעובדא דתתאה. הם בי"ע שניתקנו ע"י מלכות. ב' ברא ודאי פי' בינה:

בחילא עילאה פי' אבא וז"ש לבסוף כמה דב' ברא הכי א' אפיק אתוון כללא דכ"ב אתוון פירוש הם הכ"ב אתוון שנותן אבא לאימ':

וקבילת לון לאתזנא פירוש המ' מקבלת הגבורו' שהם חלקה מיסוד זעיר ואח"כ מקבלת גם החסדים שהם חלק הזעיר והם רמוזים בתיבת וא"ת ו הם החסדים שהם חלק זעיר. א"ת הם הגבורו' שהם חלק המ' שנק' א"ת ור"ל ו את שהם החסדים והגבורו' קבלתם הארץ שהיא המ':

מטון מלה בקלפוי וכו' כמ"ש בגיליון הגעת הדבר להיותו מושג הוא ע"י הכאת האור מלמעלה למטה ובזה יהיה שכיח ומצוי:

קוסטרא דקוטרא בארע' שכיח פירוש אהל ומדור העשן שרומז על השכינה שהיא מדת הדין הרפה ונקראת אש. ושלוחי הדין הם העשן תמיד הוא בארץ שכיח ומצוי אשא דמלהטא. הם הגבורו' שמתקנים המ':

וסלקא תננא פי' אחר שנתעצמו בה הגבורו' ונשתלשלו מלמעלה למטה עד המ'. נתגלו בהם הסייגים קצת ונעשים תננא שהוא גס ומגושם יותר מהאש והר סיני פירוש מ'. ה' באש פי' שנתן לה זעיר הגבורו' הנקראים אש. דלא לשאלה כדלעילא. פי' כמו שאין שואלים בפרצופי עתיק ואריך. גם באבא אין שואלים וז"ש דחכמה אשתכלל מאין ולא קיימא לשאלה. אלא לשאלה אתר דנפקן למינדע. פי' ששואלים על הבינה שמשם יצאו ז"ון כדי למנדע לז"ון. אבל על הבינה בעצמה אין בה שום ידיעה וז"ש ולא למינדע ליה:

ראשית מאמר הוא כתב הרב כי חכמה אומר ובינה עושה נמצא כי האומר הוא המעולה. ולכך אמר ראשית מאמר הוא ר"ל אבא הנק' ראשית הוא האומר ולא בינה הנקרא ב'. או נימא דבראשי' איהו מאמר פירוש יש דרך אחר לומר דבראשית כולה מאמר אפילו הב' שרומזת לבינה. ואומר ששני דרכים אלו אמתיים. אלא עד לא נפק פי' נודע שהבן בחכמה וכשהבינה כלולה באבא בסוד וד' דיו"ד. אזי בראשית איהו מאמר. ר"ל אפילו הבינה שהיה ב' דבראשית איהו מאמר אבל כיון דנפיק וכו' פירוש אחר שנפרדה הבינה ואינה כלולה באבא ואתפשט מניה חיילין הם ז"ון שיצאו ממנה. אזי ראשית מאמר בלחודוי:

במסיבו וכו' דריש עד שהמלך היא בינה במסיבו הוא אבא. ר"ל שנזדווגה עם אבא ששם מקום ההסיבה והחירות העיקרי. והזווג הזה לאתיישבא במלכו תתאה. פירוש להשפיע במ' כמ"ש לעיל דא לקביל דא ודא כגוונא דדא ותרוייהו ב' ומפרש סוד הזווג ואמר דההוא חביבותא דבעדן עילאה שהיא אבא בההוא שביל הוא יסוד דאבא. ואתמליי' מיניה אימא נתמלאת מאבא והזווג הזה הוא לצורך המ' כי כשבונים או"א המ' מזדווגים ואז נכנסים נה"י דאימא בזעיר לעשותה פרצוף ואז היא מעלה מ"ן להזדווג עם זעיר וז"ש נרדי נתן ריחו דא מלכא תתאה וכו'. וסליק ריחא טבא הם המ"ן. אי נמי י"ל שהמלד הוא זעיר. במסיבו הם או"א שמקבל מוחין מאו"א. לאתיישבא במלכו תתאה ר"ל לתקן מ' ובפרשת פקודי הביא הזוהר לשון זה ע"ש:

בתרין גוונין אתברי עלמא פירוש עלמא שהיא מלכות נבנית מחו"ג וז"ש בימינא ושמאלא שהם חו"ג: בשיתא יומין עילאין הם ו"ק דזעיר שנבנית מאחוריהם. ואלין כרון ארחין וכו' כתב הרב כי המלכות מקבלת מאחורי זעיר כ"ב אתוון ומנצפ"ך והם ניר ודלת שביסוד הנוקבא. ומאימא מקבלת ג"כ כ"ב אתוון ומנצפ"ך אחרים שהם ציר ודלת אחר והם ם דלמרבה המשרה עכ"ל וז"ש ואילין שהם הו"ק כרין ארחין ועבדו שתין שהם ציר ודלת שנותנים למ' והם הדרכים שביסוד דידה. וז"ש לתהומא רבא שהוא יסוד דנוקבא:

דנחלי גו תהומא גרסינן שתין מששת ימי בראשית נבראו פירוש הדרכים הנז' שהם ציר ודלת מהיכן באו למלכות מו"ק דזעיר שהם ששה ימי בראשית.

סוספיתא דקמרי מאמר זה אין בידינו הקדמה פרטית מהרב זל"הה עליו ומה שנלע"ד בו בדרך אפשר הוא בהקדים מ"ש הרב כי שם מ"ב דמעשה בראשית הוא מן ב' דבראשית עד ב' של ובהו בחילופי אלפ"א ביתות. והובא גם כן ברבינו בחיי על פסוק לפני ה' תטהרו ע"ש עוד כתב הרב כי שם מ"ב דאבגי"תץ הוא בז' ספירית דזעיר אבגי"תץ בחסד קר"ע שט"ן בגבורה נג"ד יכ"ש בת"ת וכו' ורמוז ריש תיקון ד'. עוד כתב הרב כי שם מ"ב סגולתו להעלות הנשמה ובו מתעלות הניצוצות והבירורין.

ובזה נבוא אל הביאור דבסמוך אמר ואלין כרון ארחין ועבדו שתין וכו' שר"ל ו"ק דזעיר תיקנו יסוד דמלכות ששייך בו לשון כרייה כי הוא שקוע ולכן נקרא תהומא. והשתין הם ארחין ונקבים לאעלא מיא דנחלי השפעת הו"ק דזעיר גו תהומא שהוא יסוד דמ' דוגמת השתין שכרה דוד בעומק שדרך שם יורדים הנסכים. ואלו השתין דיסוד דמ' מששת ימי בראשית שהם ו"ק דזעיר נבראו ונתקנו. ואינון הוו שלמא דעלמא כי דרך שם מזדווג עמה היסוד המשים שלום בבית וידוע כי אחר שנתקנה המלכות בכל שלימות פרצופה. אז תיקנה גם היא בי"ע וז' היכלין דבריאה אשר תחתיה עד עשיה דעשיה שהיא העו"הז וז"ש:

והארץ וכו' קודם שהובררה וניתקנה על ידי ו"ק דזעיר היתה הזוהמא שהיא סוספיתא דדהבא כמ"ש בפקודי דר"לו ע"ב טמונה ומכוסה תוך קליטתה. ופי' דקמרי כומונה מלשון בי"ב הקמור בארץ. ור"ל הסוספיתא היתה מכוסה ומעורבת תוך הטוב וקלוטה בתוכו. ולא אתקיימא. ולבתר ע"י שבירת הכלים שהובררו והובדלו הסיגים כי היה מקלקל על מנת לתקן. אז עלתה הבריאה כהוגן. ואתקיימת במ"ב אתוון. שם אבגי"תץ וכו' שהוא בו"ק דזעיר כנז"ל וכן הארץ הלזו היתה מעורבת בסיגיה והובררה וניתקנה על ידי ו"ק דמ' כמ"ש בפקודי דרל"ד ע"א וז"ל במ"ב אתוון וכו' ולבתר נפקו אתוון וברא עלמא לעילא ותתא בעלמא דיחודא הוא עולם אצילות ובעלמא דפירודא הם בי"ע הנקראים עולם הפירוד. והטעם כמ"ש האר"י ז"ל שעולמות בי"ע מהרוח שלהם ולמטה וגם הרוח בכלל אינם אלהות גמור. וכנרמז בס' מ"ח סוף דף כ"ד ע"ש. והמאמר הזה הובא קצתו שם בפקודי דף רל"ד וסיים שם בצלאל עביד לון ברזא דגילופא דאתוון דאתבריאו בהו שמיא וארעא שהוא שם מ"ב דאבגית"ץ כנז"ל:

וכלהו מ"ב אתוון הנז' הם עיטורא דשם הוי"ה כי הוי"ה פשוט בכתר דזעיר מלא בחכמתו ומילוי המילוי בבינה שלו הכל עולה מ"ב אותיות וכמ"ש הרב דשם מ"ב ברישא דמלכא. גם שם ב"ן יו"ד ה"ה ו"ו גי' מ"ב.

כד מצטרפין מ"ב אתוון דאבגית"ץ סלקין לעילא ונחתין לתתא וכו'. ויובן במ"ש הרב ז"ל בסדר נענועי הלולב ונרמז בס' מ"ח דף קכ"ה פרק ו' ובס' ח"י ד' רנ"ח כי דרום צפון מזרח הם חג"ת. מעלה מטה הם נ"ה רחיים הטוחנים מן לצדיקים וכמ"ש בויקרא דכ"ו ע"א וז"ל דטחנין מנא לצדיקייא ומאן נינהו נצח והוד וכו' מאן צדיקים צדיק וצדק יוסף ורחל והנצח עליון וההוד למטה ואח"כ מערב הוא יסוד המחובר למלכות ובו שם יג"ל פז"ק ובמ' שקוצי"ת שהוא השביעי. וז"ש סלקין אתוון ונחתין בנ"ה שהם בחינת מעלה ומטה ובד' סטרי עלמא שהם חנ"ת"י. כל הו"ק השפיעו במ' ואז יכיל עלמא שהיא מ' לאתקיימא. ואלין ו"ק דמלכות אתקיימין במעשה התחתונים כמ"ש הינוקא דבלק בדף קצ"א ע"א על פסוק גבורי כח עושי דברו. כי דבר ה' היא מלכות:

טופסרא דקילטא בדמות הסיגים שהיו קלוטים ומעורבים למעלה והובררו ע"י ו"ק דזעיר כדמית זה נעשה בארץ הלזו שהוברר סיגיה וניתקנה ע"י ו"ק דמ' וז"ש בהני שכיחי. בהני נמצא ונתהווה זה הענין עצמו:

כחותמא דגושפנקא שממציא חותם הטבעת בשעוה צורה כצורת החותם ממש עאלו ונפקו את ואת. פי' כל אות ואות מן מ"ב אותיות דאבגי"תץ עלו בזעיר ונפקו הוציאו הארתם למ' ותיקנוה. וז"ש ואתברי עלמא כי מ' נקראת עולם. וכן נמי עאלו גו חותמא מ"ב אותיות דבראשית ונצטיירו מן מ"ב אותיות דאבגית"ץ וכו' כמו ע"י חותם כי ע"י חילופי אלפ"א בית"ות נצטרפו כמש"ל בשם הרב ז"ל ובהם נתקיים העוה"ז וז"ש ואתקיים עלמא. בקולפוי דחויא. במקלות בלשון הש"ס קולפא מקל. ופירושו במקלות ובכחות של הנחש הגדול הכו ונכנסו תחת נקבי העפר אלף ות"ק אמות. ירצה כי הקליפה רוצה להדמות אל הקדושה וכשראתה שניתקן יסוד דמ' דקדושה בכריית השתין מקום קבלת מיא דנחלו ע"י ה' חו"ג שנכללו ביסוד וכללות כללותם ירדה במ' ומתרבים החמשה חו"ג זה בזה עד שעולים אלף ות"ק. וכן רצתה לעשות הקליפה. ובקולפוי שהם מקלותיה וכחותיה מתו ועאלו תחות נוקבי דעפרא ירמוז למקום שליטת הנחש ומשכנו במחילות עפר:

אל"ף ות"ק אמין שנתרבו גבורותיה זו בזו עד אלף ות"ק לתקן ח"ו יסוד דמ' דקליפה. ובזה תהומא רבה היסוד הוה סליק בחשוכא בתגבורת הקליפה. וחפי כולא. כי סביב מ' דקדושה רשעים הקליפות יתהלכון כדי להפסיק זווג זו"ן ח"ו או כדי ליהנות ממנו. עד דנפק נהורא ובקע בחשוכא. ר"ל נתחזקה הקדושה ונתגברו זו"ן דקדושה בזווגם. ושברו זו"ן דקליפה בסוד סרס את הזכר וכו' ועל דרך מ"ש הרב ז"ל בפסוק אם תגביה כנשר להדמות לקדושה וכו' והובא בס' ח"י בביאור המגילה דקכ"ה ע"ב ואז זו"ן דקדושה בקע אורם בעולמות שתחתיהם ולא עצרו כח הקליפות להפסיק זווגם ולא ליהנות ממנו. ויוצא שפע זו"ן לעולמות ואתנהיר. וכעין מ"ש בויקרא דף י"ד ע"ב על פ' יעשה שלום לי וז"ל אלא בגין דאתעבר חויא דשריא בנוקבא בקדמיתא וייתי דכורא למשרי באתריה. ובג"כ יעשה אקדים ולבתר שלום ובפקודי דף רמ"ב ע"ב וכד אתייהיבו אלין סמכין אשתקעו כולהו דס"טא ועאלו בנוקבא דתהומא רבא וכו' בגין דכל זמנא דקדושה שלטא וסלקא. מסאבא שפיל ומאיך לתתא. מגלה עמוקות מני חשך. פירוש מי גרם לגלות עמוקות מצד החשך שרצה לשלוט ח"ו. ואז נתגלה כח הקדושה שהיה עמוק ומכוסה. ויוצא לאור מקום הצלמות. במקום שרצו להתגבר זו"ן דקליפה הנק' צלמות כמ"ש בפקודי בדף רמ"ב ע"ב וכד מתחברן תרווייהו כחדא איקרו צלמות. והוא סביב מ' דקדושה. שם נתרבה האור כדי לסמות עיני הקליפות ובקע האור בחשוכא ואתנהיר לבי"ע:

אי נמי יש לפרש עאלו ונפקו את ואת א"ת רומז אל כ"ב אותיות מן אל"ף ועד תי"ו כמ"ש בזיהר סוף דף זה כללא דאתוון דאינון את וכו'. וזו"ן שניהם נקראים ואת כמש"ל ריש דף ל' ואת רזא דשמים וארץ כחדא ור"ל דנטיל ו' שהוא זעיר אנפין א"ת שהם כ"ב אותיות מאל"ף עד תי"ו. ואחר שנכנסו ועאלו בזעיר יצאו ממנו למלכות. ומהאותיות נבראו העולמות כי אותיות גדולות בבינה. ובנוניות בזעיר וקטנות במ' כמ"ש הרב ז"ל ונרמז בפקודי דרכ"ח ע"ב וז"ל ת"ח אתוון עילאין דעלמא עילאה הכי נמי אתוון אחרנין לתתא. אתוון עילאין רברבין ואתוון תתאין זעירין. מיא אתקלו בתיקלא:

הת"ת נקרא משקל כי הוא ממוצע בין ח"ג כקנה המאזנים והנה טיפת החסדים בחסד וטיפת הגבורות בגבורה. וטיפה מעורבת משניהם חו"ג בת"ת. והנה ה' חו"ג בחג"ת נ"ה ורמוזים בה' אצבעות דכלהו סלקין במתקלא דחמש חמש לכל סטרא כמ"ש בתיקונים דל"ז ע"א וז"ל ורזא דמלה ועשית בריחים ה' וה' בריחים לקרשי צלע המשכן הב' וה' בריחים לירכתים ימה. לירכתים אינון ירכי קשוט. ימא דא שכינתא עילאה. ופירושו כי החו"ג מתפשטים בחג"ת נ"ה כמ"ש בדף ל"ז הנז' וז"ל מי מדד בשעלו מים דא חסד. בזרת תכן דא גבורה. וכל בשליש דא עמודא דאמצעיתא דאיהו תליתאי בפלס הרים דא נצח. וגבעות דא הוד ורזא דמלה עץ החיים מהלך ת"ק שנה ובין כל חד ת"ק ובעובי דכל חדת"ק כי נבחנים לג' פעמים ת"ק הם אל"ף ות"ק. אי נמי בחג"ת נ"ה הם מתרבים חמש בחמש עד שעולים ת"ק. וכללותם ביסוד ת"ק אחרים וכללות כללותם במ' ת"ק הכל אל"ף ות"ק. וחמש אצבעות היד רמוזים להם אצבע אמצעי הוא ת"ת קו אמצעי. וב' אצבעות מצד זה גבורה הוד קו שמאל. וב' מצד זה חסד נצח קו ימין וכמ"ש ינוקא דבלק דק"פו ע"ב וז"ש אלף ות"ק באצבען. בחו"ג שבחג"ת נ"ה הרמוזים באצבעות. ועיין בפירוש הרמ"ז ריש פרשת יתרו:

תלת נטפי גו תיקלא שהוא ת"ת שקיבל טיפת החסדים מחסד וטיפת הגבורות מגבורה וטיפה הכלולה מחו"ג שבת"ת עצמו הרי ג' נטפי. פלגו מנייהו לקיומא. קיום זעיר ועיקר בניינו הוא מהחסדים. ופלגו דעאלו לתתא. הם הגבורות שירדו למ' כי עיקר בנין המ' הוא מהגבורות. אלין סלקין הם החסדים בזעיר: ואלין נחתין הם הגבורות במ': כיון דסליק בסליקו דידא: כי ע"י נשיאות כפים בברכה או בנטילה מתעלים הגבורות ומתיחדים עם החסדים ע"י הת"ת שהוא מיושר ביניהם באמצע. הה"ד מי מדד בשעלו מים. הבינה הנקרא מי מדדה מימי החו"ג המגדילים האילן הקדוש מה שראוי לכל ספירה מחג"ת נ"ה במדה ובמשקל שוה כדי שיהיה הת"ת ממוצע ומכריע בניהם: ודרך בו בקו האמצעי יורדים אל היסוד. ונותנם למלכות בזווגו דרך יסודה. וכולא הוה ביה בארעא סתים וכו' להיות עוקר בנין גופה מהגבורות לכן מיא גלידין בגווה. כי השלג נקרש מתוקף הגבורות כנודע ממאמר יומא דתלגא וכו' וכמ"ש בזוהר בראשית דף כ"ט ע"א וז"ל דהא מסטרא דצפון גלידי מיא ומסטרא דדרום שהוא החסד משתרין ונגדין לאשקאה כל אינון חיות ברא וכו':

עד דאנהיר עלה נהורא דלעילא הוא אור החסד דחסד ראשון דזעיר. כי מימי ג"ת נ"ה שנקרשו הפשירם מי החסד. הגדול והכה אורו במייא גלידין שנקלטו ונתקשרו זה בזה ואז אשתריאו ונפתחו כחותיה והראו פעולתם:

ויהי אור דא הוא אור קדמאה מדלא כתיב ויהי כן אלא ויהי אור אור שכבר הוה הוא אור החסד דחסד דזעיר. וכמ"ש בפקודי דרכ"ו ע"ב ע"ש: שזה אינו משתנה כלל בירידתו למטה. אלא תמיד בתוקפו. וככחו אז כחו עתה בהיותו במלכות והוא סגולתו למתק הגבורות ואז נשלמה הפעולה ואפיקת המלכות חילאם לבתר: כיון דנהיר ונחית זה החסד הוא מחזק כל חסדי גת"נה הנחלשים בירידתם. כנרמז בספר מ"ח דף קכ"ד ע"ב פיסקא ד' כי הוא אינו משתנה בירידתו ועדין הוא מאיר מסוף העולם העליון ועד סופו התחתון והוא נקרא אברהם דאזיל עם כולהו יומי לחזקם ומשום חייבי עלמא שאינם ראויים ליהנות ממנו עמד וגנזו לצדיקים צדיק וצדק כמ"ש הרב ז"ל והתמצית היוצא בשבילוי סתימין ולא בגילוי מספיק עתה לקיום העולם עד לע"ל שיזהיר שבעתים כאור שבעת הימים: