מקדש מלך על ספר הזהר א:נח

ביתא דא היא בינה בני ביתא דעלמא פירוש בונה המ' שהיא בית דבי"ע ובני עלמא הם בי"ע ב ראשית פי' ב' שהיא המלכו' שהיא ראשית ממטה למעלה. ברא אותה אלהים שהיה הבינה. וז"ש ראשי' חכמה כד כניש כולא לגויה ואתעביד ימא רבא:

עילאה דנגיד היא הבינה. כד מחשבה סליק ברעו וכו'. לשון זה הובא בפרש' פקודי ופי' בו הרח"ו בהגהותיו שם. כד מחשבה הו' מוחא סתימאה סליק ברעו. הוא יסוד דכתר:

מטמירא דכל טמירין פי' מושך הטיפה מדעת דעתיק הגנוז באוירא עכ"ל. פירוש לפירושו vנה נודע כי גולגולת' ומוחא סתימאה הם זכר ונקבה ומזדווגים זע"ז. וז"ש כד מחשבה שהוא מוחא סתימאה סליק ברעו הוא יסוד דכתר שהוא יסוד דגולגת' דאריך. זהו כוונ' דבריו. ויש מפרשים כד מחשבה הוא אבא. סליק ברעו עולה לקבל הארה מאריך שהוא רעו. ומ"ש מטמירא דכל טמירין. שמקבל ג"כ מעתיק הנק' טמירא דכל טמירין:

חד נהר לפירושי הרח"ו ז"ל כמ"ש באוצ"ח אבא יונק מגולגולתא דאריך ואימא ממוחא סתימאה ומהני תרין רישין דאריך נמשך חיותם של או"א ולכך אמר מטי ואתנגיד מגויה חד נהר. ולפירוש י"מ אתי שפיר מאבא יצאה אימא הנקראת נהר:

ראשיתא דכולא פירוש אבא. וב' מלך סתם. פירוש מלכו' מהאי ראשיתא אשתכלל הוא אבא כנודע שאבא יסד ברתא וזה פירוש ב' בפסוק בראשי' ור"ל ב' שהיא מ' נתקנת ע"י ראשית שהיא אבא:

ובחילא דא ברא אלהים פירוש בכח ראשית שהיא אבא ברא בינה שהיא אלהים שמים וארץ שהם ז"ון:

את השמים סתמא פירוש בין שמים וארץ דאצילו' שהם ז"ון דאצילו' בין שמים וארץ דבי"ע שהם ז"ון דבי"ע:

נקודה סתימא פירוש בינה ברא ואפיק קול מגויה פי' הוציאה זעיר שנק' קול.

קול השופר פירש קול שהיא זעיר יצא משופר שהיא אימ' על ארעא פי' מלכו':

בן ישי חי הוא יסוד שאימא נק' יש"י שבה יש עולמו' ויסוד שנק' חי הוא בן הבינה שהיא ישי. ומשפיע לאדמה שהיא מלכות:

דחיים תליין בבן ישי: פירוש שהמוחין מתקבצים ביסוד ובו"או נגדין ליה פירוש שחיים הנז' שהם המוחין ע"י תפארת שנק' וא"ו נגדין ליה שיסוד דאימ' בתוך תפארת דזעיר ומשם באים ליסוד זעיר וז"ש ובו"או נגדין ליה:

ובהו שליט בכולא פי' בכח אותם המוחין שליט בכל העולמות שצריכים להשפעתו והוא משפיע בהם. וארעא מניה אתזנת. פי' מ' מהיסוד ניזונית בסוד ויוסף הוא השליט על הארץ. וא"ו דאתוסף. ופירוש הכתוב ואת הארץ וא"ו שהוא זעיר ממשיך כ"ב אתוון לארץ:

את לעילא פי' את השמים שלא דרש בה כלום עכשיו דורשה. א"ת שה ם כ"ב אתוון מא"לף ועד ת"יו שנותנ' מ' לבינה ובינ' לזעיר והם המוחין כמ"ש הרב בכוונ' ברוך אתה דעמידה דחול שהמוחין הם כ"ב אתוון. וכן החו"ג הם כ"ב אתוון ג"כ וז"ש את לעילא והוא חילא דכללא דכ"ב אתוון דאפיק אלהים ויהיב לשמים שהם המוחין והח"וג וז"ש כמ"דא בעטרה וכו' שהם המוחין:

לאכללא דא בדא ולחברא לון דא בדא הנה נודע כי המוחין דאימא נעשו עצם מעצמיו דזעיר ובשר מבשרו. וז"ש לאכללא דא בדא שהם המוחין שנקראים את בשמים שהוא זעיר.

באינון חיי מלכא וכו' ר"ל מהמוחין דזעיר מתקיימת המלכו' לאתזנא מניה שמים. ר"ל מאת הנז' שהם המוחין משם ניזון שמים שהוא זעיר. שמים וארץ לקיומא הם ז"ון דאצילו'. רזא עילאה נחית לתתא. פי' יסוד דזעיר שנק' רזא כנודע. נחית לתתא למלכו' להשפיע בה:

והאי בתראה עביד שמים וארץ לתתא פי' אחר שקיבלה המוחין מיסוד דזעיר מתקנת זו"ן דבי"ע. אי נמי רזא עילאה היא מ'. נחית לתתא לבי"ע. ומפרש מה היא עושה שם ואמר והאי בתראה עביד שמים וארץ לתתא שהם ז"ון דבי"ע. ופי' ראשון עיקר כמ"של חד אורח וכו' וחד שביל. ורזא דכולא גרסי' ב' תרין עלמין: פירוש בינה ומלכו':

ובראו עלמין פי' בינה ומ' הנז' תיקנו עולמות שתחתיהם ומפרש דא שהיא בינה תיקנה עלמא עילאה שהיא אצילו' ודא שהיא מ' תיקנ' עלמא תתאה שהם בי"ע באורח דחד דרגא פי' יסוד זעיר. בים דרך. פירוש בים מ' ודרך הוא יסוד זעיר. ובמים עזים בינה.

נתיבה יסוד דאבא שמים וארץ כגוונא עילאה. פי' שז"ון דאצילו' הם כמו א"וא. דעילאי דכר פירוש החסדים שבזעיר הם זכרי'. והגבורו' שבנוקבא הם גבורו' שהם מ"ן וז"ש ותתאי נוקבא: