מקדש מלך על ספר הזהר א:נז

ואית ס"מ ואית ס"מ ולאו כולהו שוין ז"ל הרב בספר ק"י דע כי בנוגה יש ס"מ ולילית פנימיים ועליהם אמרו רז"ל שהיה מלאך וגורש מן השמים. וכמ"ש בתיקונים ס"מ דנפיק מקדושתיה. ובג' קליפות האחרות יש ס"מ ולילית רעים וחטאים בכל קליפה מהם. וז"ש בזוהר בראשית ואית ס"מ ואית ס"מ ולאו כולהו שוין עכ"ל:

במלכא דשלמא דיליה פי' זעיר בנוקבא מ'. מלה תתאה בעילאה. פי' המ' נתחברה עם ה' ראשונה וקיבלה המוחין על ידה שלא ע"י זעיר. וז"ש ורזא דמלה דירתא תתאה לעילאה:

היינו בית גרסי' ופי' שהבינה נקרא בית עילאה ומלכו' בית תתאה וכולם הארותיהם מאבא. וזהו טעם לפתיחה זו על תיבת בראשי' שר"ל בראשית ב' ראשית שהם ב' ההי"ן שנקראים בית הם מראשי' שהוא אבא כמ"ש הזוהר לקמן. כתיב אפריון גרסינן:

דעלמא תתאה פירוש מ' מעלמא עילאה פי' זעיר. ובס' ח"י דנ"ד כ' וז"ל מלך שהשלום שלו. יסוד אימא תמיד יסוד אבא בו. ועיין בזוהר שיר השירים דף ד' עכ"ל. ובספר ערוגת הבושם בדף ל"ד כתב וז"ל מבואר בכתבי האר"י זל"הה ושאר המקובלים שמלך שהשלום שלו הוא ת"ת ובהרבה מקומו' בזוהר ובזוהר שיר השירים מבואר שמלך שהשלום שלו היא בינה ובספר כנפי יונה מבואר שמלך שהשלום שלו הוא בכתר. ובזוהר מבואר ששלמה עייל זו"ן לחופה שלהם שהיא בינה. ובזוהר בראשית דכ"ט אמר כל שלמה האמור בש"ה וכו' ורזא דמלה דירתא תתאה לעילאה תרווייהו כחד והיינו בית דכתיב בחכמה יבנה בית. אם תדייק בכל אלו המקומות ובפרט מה שפי' דירתא תתאה לעילאה והוא הבינה כד"א בחכמה יבנה בית. מכל זה תבין שזו"ן עלו למקום או"א. ואז כל הפירושים בקנה א' עולים. כי הת"ת ומ' היו במקום בינה עילאה שהיא מלך שהשלום שלו:

ואז גם הת"ת כל זמנא דאיהו לעילא על כולא מלך עילאה איקרי כנזכר בזוהר ויחי דף רל"ט ע"א כי יש לו כתר מלכו' בראשו שהיא בינה דאריך שהוא כתר אמיתי בערך כללות אצילו'. וכדעת ספר כנפי יונה שפי' מלך שהשלום שלו הוא באריך. וגם עולה דעת כתבי הרב ז"ל שמלך שהשלום שלו הוא ת"ת. ובזה תבין פי' הפסוק בעטרה שעטרה לו אמו שלשון הפסוק מורה שהיא מכתר' בנה בכתר שהוא לבד הת"ת שלה. כי מעטר' את הת"ת בבינה דאריך שהוא כתר אמיתי דאצילו'. והוא לעילא מכולא ונק' ג"כ מלך עילאה. מלך שלמה וכדעת ספר כ"י שמלך שהשלום שלו הוא בכתר כי מן הכתר האמיתי נמשך האחדו' בסוד כי אחד קראתיו דקאי על אריך לכן אומרים בשבת במנחה אתה אחד. כי אז עולה זעיר לעתיק' ונמשך ממנו האחדו' בכל העולמו' וכו'. וז"ש בזוהר עשה לו המלך שלמה לאחזאה לאודעא דאיהו חד ושמיה חד. נמצא כאשר היה זעיר מוכתר מכתר דאו"א שהוא בינה דאריך ובו מאיר ת"ת דעתיק שהוא שרש אמיתי דזעיר שהוא ת"ת דכללו' האצילו'. והשרשים מאירים לענפים שהוא זעיר וכו'. ועל זה רומז הכתוב להורות הזמן אמיתי היה זה הכתר שמוכתר בכל מיני כתרים. ביום חתונתו שהיא עליי' זעיר לחופה לבינה:

ואז היה ג"כ שמחת לבו כי הת"ת דעתיק שהוא הלב של כל האצילו' האיר השרש לענף שהוא זעיר. ובזה עולה יפה ג"כ מ"ש בגמרא זו מתן תורה. כי ביום שבועו' מקבל זעיר מכתר אמיתי דאריך שאז עולה לדיקנא:

ולכן אמר שעיטרה לו אמו דמשמע שאמו בינה עיטרה לו מדבר הגבוה מעצמותה שגם בערך הבינה נקרא עטרה ומזה תבין שאף אם תדרוש ע"י שלמה ממש ג"כ תדרוש על דרך זה כי הדרש עם הפשט עולה בדרך אחד עכ"ל סע"ה):

דעד לא ברא קב"ה עלמא פירוש קודם שברא א"ס ב"ה עולם האצילו' הוה שמיה סתים בגויה חד פירוש שמותיו ית' שהם הספירו' והפרצופים היו כלולים בתוך א"ס ולא היה נגלה שום פרצוף לא עתיק ולא אריך ולא או"א וזו"ן. ולא קיימי מלה עד וכו' כתיב באוצ"ח מ"ש הזוהר בכ"מ כד סליק ברעותא למברי עלמא ר"ל כשעלו המ"ן במצח הרצון העליון של אד"ק הכוונה היא למברי עלמא עולם האצילו' ע"י שם מ"ה החדש שיצא ממצח דאד"ק אשר על ידו ניתקן כל עולם האצילו' כנודע ופי' רעותא ה"ס מצח הרצון הנזכר כי תרגום רצון רעותא ורעווא:

למברי עלמא והוא תיקון הז' מלכים הנקראים עולם וז"ש לא קיימא מלה ר"ל לא ניתקן שום דבר עד דסליק ברעותא למברי עלמא דהיינו שעלו מן המ"ן במצח א"ק ויצא שם מ"ה החדש שתיקן המלכים שנקראים עולם אי נמי ולא קיימא מלה נודע כי מלה היא בנוקבא הנקרא דבר ושם ב"ן הוא הנוקבא ור"ל לא ניתקן שם ב"ן עד דסליק וכו' כמ"ש:

והוה רשים ובני פי' כשיצא שם מ"ה התחיל אין סוף ברוך הוא לתקן פרצופים הנעלמים כגון עתיק ואריך ולא קיימא עד וכו' פי' אעפ"י שנתקן עתיק ואריך שהם רושם בעלמא מפני דקותם כמ"ש והוה רשים ובני. אפי' הכי לא היה קייום האמיתי עד שנתלבש אריך באבא. וא"ס ב"ה בתוך אריך ועתיק דאתעטף וכו'. וברא עלמא היא הבינה שניתקנה ע"י אבא. ואפיק ארזין וכו' הם ו"ק דזעיר שהיו באבא כקרני חגבים ושם התחלת צמיחתם: נהורא וזיוא רבא עילאה הוא אבא:

על כ"ב אתוון רשימין כתב הרב בס' ק"י כי כ"ב אתוון הם הכלים והגוף דזעיר ושרשם מטיפת אבא שנתן לצורך תיקון זעיר: וה' אותיות מנצפ"ך הם טיפת אימא שהם נוקבין ועוד נתן אבא לזעיר עשרה מאמרות שהם עשרה אותיות דשם מ"ה והם עשרה הוי"ות מנקודות שהם רוח דזעיר וז"ש ל"ב נתיבות חכמה כ"ב אתוון ועשרה מאמרות הם ל"ב שבאים מאבא לזעיר עכ"ל וז"ש ושוי רתיכוי על כ"ב אתוון רשימין אתגליפו בעשר אמירן ואתיישבו הה"ד מעצי הלבנון. ופי' רתיכוי שזעיר הוא מרכבה לא"וא כמ"ש הזוהר בפ' וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו:

לו לגרמיה דתיבת לו יתירה ופי' לו לגרמיה כי הנקבה צריך להזכר לצורך הזווג כמ"ש הרב כי צורך הזווג הוא למתק הגבורות שהם בנוקבא ע"י החסדים שהם בדכורא:

לו לתקוניה סוד התיקון הוא הלבוש כנודע והנוקבא מלבשת לדכורא זעיר מן החזה ולמטה לו לאתחזאה יקרא עילאה פי' כי הארות זעיר שהם סתומים מתגלים ע"י המלכות:

לו לאודעא דהוא חד ושמיה חד פי' כי זעיר בן ט' ספירות והנוקבא משלימתו לעשרה ואז נקרא אחד א"ח ד' אח הוא זעיר בן ט' ספירות. ד' היא מ' שהיא נגד תנה"י דזעיר שהם ד' ספירות כמ"ש בזוהר בפ' אמור:

אתה שמך ה' לבדך: אתה היא מ' שמך ה' הוא זעיר. לבדך אחדות אחד (ובס' ערוגת הבושם דף ל"ב כתב וז"ל):

לו לגרמיה וכו' הנה רש"י ז"ל פי' אפריון חופה גם לשון הזוהר דפ' תרומה בדף קמ"ה ע"א שלמה זווג לה למטרונית' בזיווגא שלימא לעילא ועאיל החתן לחופה בקדמיתא ולבתר אעיל תרווייהו בהאי עלמא וזמין להו בחדווא דבי מקדשא דבנה להו ומבואר בשער מ"ן שהחופה דזו"ן היא בינה עילאה:

ומלת חופ"ה עם הכולל גי' מאה לרמוז כי החופה היא ס"מ דאפרסמון שהוא סוד בינה ותבונה ונשאר אותיות אפריון לרמוז כי אפריון כלול בתוך הס"מ וכללות שניהם יחד נעשה מהם אפרסמון. כי היו"ד החסר מאפרסמון לרמוז על אפריון הכלול בתוכו הוא סוד המ' שהוא י' דא"דני. והס"מ נעשה בסוד החופה. וחופים על זו"ן וז"ש אפריון עשה לו לגרמיה. כי היא עצמה נעשית חופה לזו"ן. והוא המלך שהשלום שלו. ולפיכך קבילו שם מוחין גדולים כי כשהמוחין מתפשטים לזעיר למטה ע"י נ"הי דבינה אינו מתפשט רק הארת המוחין ממוחי דא"וא עצמם:

ומתפשטים למטה עד למוחי חו"ב דזעיר והוא דוגמת הענפים המתפשטים משרשים שלהם כמ"ש בשער הנסירה ובשער התפילין משא"כ כשעלו זו"ן בחופה עילאה ושם קיבלו הארת המוחין דחו"ב עצמם לא הענפים בלבד. אלא אפי' השרשים עצמם דחו"ב שלהם ולא הארה בעלמא. וז"ש מעצי הלבנון:

שהוא ל"ב נתיבות חכמה ונו"ן שערי בינה ומקבלים שם מאימא עילאה מעצי לבנון עצמו ולא הארה בעלמא כמו למטה שהוא כמו ענפים. ובמלת לבנון נרמז ג"כ עליות זו"ן כי הל"ב הם פשוטים בלי מילוי. נו"ן שבאמצע הם זו"ן כי נ' כפופה הוא בסוד מלכות ו זעיר. ן פשוטה בינה:

ולכן נקרא לבנון מפני שמלבין עונותיהם של ישראל בסוד בינה שהיא יו"הך ולכך לבנון גי' חקל לרמוז כי הוי"ה אד"ני נתעלו בסוד הוי"ה אהי"ה כי ד' שמות אלו גי' לבנון:

ומתוך דברים אלו תבין מ"ש הזוהר אפריון דא תיקונא דעלמא תתאה מעלמ' עילאה ואפיק וכו' פי' הדבר כי ל"ב נתיבות חכמה מלבנון הוא כ"ב אותיות ועשר אמירן וזה כמ"ש. גם אם תדייק במ"ש ואפיק ארזי לבנון רברבין מהאי זיהרא עילאה. הוא רומז ג"כ למ"ש שמתחלה למטה הם דוגמת ענפים. שאין להם למטה רק הארת המוחין: משא"כ למעלה שהם בסוד ארזי לבנון מההו' זיהרא עילאה שהוא עצמות המוחין. ואיתא בס' מאורי אור ארזי ה"ס ספי' דאבא. והוא כמ"ש שארזי לבנון הוא בסוד זיהר' עילאה שהוא מוחין דאבא במקומם. ונמצא שמוחי או"א שהם חו"ב נרמזו במלת לבנון. ומלת עצי נרמז בו סוד הדעת. כי שם אה"וה שבדעת גי' י"ז ובכללות עשר גי' עצי. עכ"ל ס' ע"ה:

במטון דקלפוי וכו' פי' בהגעת הכאת המקל כמו בקולפא שהיא מקל.

קסטורין ידיעא פי' היכלות ומדריגות עליונים מושגים ונודעים: נטף לסטרא דא לעילא השגיח לצד זה לעילא הוא כתר דזעיר:

נטף לימינא חכמה דזעיר

סטא לשמאלא בינה דזעיר ולהיותה למטה מן חכמה אמר בה סטא.

נחית לתתא הוא דעת דזעיר שתח' חו"ב:

לד' זויין הם חגת"ם: ואחר שפירש פרצוף זעיר חזר להזכיר ו"ק דזעיר שמהם נתקנה המ' ששם התחלתה בין תרין דרועין. וז"ש מלכו אתפרש לעילא ותתא: ר"ל פרצוף זעיר שנק' מלך אתפרש לעילא ותתא הם נ"ה שנקראים מעלה ומטה כנודע. ולד' זויין הם חג"ת יסוד שהם דרום צפון מזרח מערב כנודע מכוונת הלולב:

נהרא עילאה יסוד דזעיר ימא רבא מלכות. דא אפיק: פירש יסוד. ודא שאיב פירוש מלכות. כד אתער גבורה עילאה. ופירוש הכתוב והמלך שהיא מלכות ישמח באלהים. שהוא גבורה דזעיר:

דנהרא דנפיק פירוש יסוד דאימא שהוא נהר שאינו פוסק ויוצא תמיד: בחד שבילא הוא יסוד אבא שנק' שביל. ופי' הניסוק לפי זה והמלך שהי' בינה. ישמח באלהים שהוא אבא וכן כתב באוצ"ח ובעל מערכת האלהות כתב כי החכמה היא דין וישו לו קצת סמך מזה. וכן כתב בספר אור ישראל שאבא נקרא אלהים. וז"ש הזוהר חידו דנהרא דנפיק שהנהר היוצא הוא שמח בחד שבילא וכו' ששמח ביסוד אבא דעייל ביה:

בתרין דאינון חד פי' תרין הה"ין. וע"ד עלמא אשתכלל פירוט אימא תיקנה עולם האצילו'. ומ'. תיקנה בי"ע כמ"ש הזוהר בדף זה ע"ב:

עלמא תתאה חדי בעלמא וכו' זה פי' ג' בפסוק והמלך היא מלכות. ישמח באלהים בינה. ביה שדר חיים לכול'. פי' ע"י שפע שמקבלת מלכות מבינה נותנת חיים לכל העולמות:

חיי מלכא איקרון פי' המוחין דאימא באים לזעיר והם חיותו ומשם למלכות ובהם מחייה העולם וז"ש חיי מלכא איקרון שהוא זעיר. דא עיקרא דביתא פי' הבינה היא עיקר הבית שהיא המלכות.