מקדש מלך על ספר הזהר א:תסד

ועוז מלך דא קב"ה משפט אהב דא קב"ה גרסינן ופי' ועוז מלך דא קב"ה היא מ'. משפט אהב דא קב"ה הוא זעיר: תוקפא דאתתקף קב"ה פי' מ' אלא במשפנו פי' זעיר: דהא במשפט אתקיים ארעא. פי' שבכח הארת זעיר שנקרא משפט שבתוך המ' הוא מקיים ארעא שהם בי"ע. וז"ש כד"א מלך במשפט יעמיד ארץ. מביא ראייה לכל הנז' מלך שהיא מלכות בכח משפט שהוא זעיר יעמיד ארץ שהם בי"ע: א"נ י"ל דהא במשפט אתקיים ארעא ר"ל ע"י זעיר מתקיימת המ' הנקרא ארעא. ומ"ש כד"א מלך במשפט וכו' ר"ל מלך שהיא הבינה ע"י המשפט שהוא זעיר יעמיד ארץ שהיא מ'. א"נ יש לפרש מ"ש כד"א מלך וכו' מלך היא מ' ע"י משפט יעמיד ארץ שהם בי"ע ולפ"ז ארץ דקרא היא בי"ע ומ"ש הזוהר אתקיים ארעא היא המ'. ופי' ראשון נראה עיקר כדמוכח ממ"ש הזוהר דף רל"ז בפ' מלך במשפט וכו':

ה"ג בגין דמתמן אתזנת וכל ברכאן דנטלא מתמן נטלא:

רזא דתרין כרובים פי' הם מטטר"ון וסנדלפ"ון. ה"ג גלי גנותיה וצבי לגנאה ליה. ה"ג והכא סתים מלה דאמר הללו יה ולא אמר מאן אמרו. והרמ"ז כתב וז"ל שני הערות הן בפסוק אחת דקאמר הללויה ולא פירש מי הם שיהללוהו. שנית שאח"כ אמר הללו עבדי ה' דקשה משמע שהללויה לא קאי אעבדי ה' הצדיקים. וא"כ ק' דאם לא להם אמר שיהללויה למי אמרו באופן ששני קושיו' הן א' מהבנת המלה עצמה והשני ממ"ש אח"כ הללו עבדי ה' משמע דקמא לאו להו קאמר ולזה אמר הללויה למאן אמרו עכ"ל הרמ"ז אתר דלא סתים פי' מ'. בההוא עילאה וכו' פי או"א קדמאה סתים דלא גלייא. פירוש או"א שהם י"ה דהללויה תניינא סתים וגלייא. פי' מ': ה"ג ובגין דאוהו באתגלייא אמר אינון דקא משבחי. דאיהו יו"ד תתאה. פי' מ'. מטמירא דכל טמירין. פי' או"א. עד דרגא תתאה. פי' מ'. בכל אינון עובדין דלעילא. פי' אור ורקיע ומאורות. ה"ג בגין דרזא דא דאיהו אמשכותא מרזא עילאה סתימא דכל סתימין. ור"ל הארה שהמשכנו מאו"א שנקר' י"ה לא אתקיים אלא במלין עילאי דלעילא שהם אור ורקיע ומאורות.