מקדש מלך על ספר הזהר א:תיד

אבל אינון ס' נשמי ודאי פי' רבי אלעזר הסכים לסברת ההוא גברא הפך מר' יוסי אבל פליג עליה בהאי שלדעת ההיא גברא נ"ט דווקא ולר' אלעזר ס' שלמים שכיון שהם נגד ו"ק דזעיר שנקרא ס' נשמי דחיי אין צריך לעשות הרחקה:

מאן דמשבח לקב"ה וכו' פי' קב"ה היא רחל כולהו צייתין לההוא דקא משבח וכו' פי' שהמ' ומלאכי השרת הם מקשיבים לתורת הצדיקים שלומדים בעו"הז ויש לה נחת רוח כמ"ש הרב בכוונת ק"ש שעל המטה. ת"ח דוד מלכא כתב ה' אלהי ישועתי הרמ"ז כתב וז"ל אעפ' שהפ' אמרו בשם עצמו אין כוונתו עליו דוקא כי הוא מדה יתירה מעולה היתה בו שלא היה ישן יותר משינת הסוס כנז"ל ולא באלה הדברים בא לזרז כל האדם. לכן אמר כתב כלו' שישאר כתוב לזכר ולמוסר לכל כי הוא ראוי לכל אדם לעשותו להשתדל בשבחא דאורייתא בלילה:

אימתי הוא ישועתי וכו' אמר כן למעט פי' הראב"ע שכתב שיום צעקתי קשור עם הפ' שאחריו תבוא לפניך תפילתי אבל למאמרנו בפ' זה נגמר הענין ור"ל שה' תשועתו ביום שהקדים בלילה לשבחו שאז הוא ית' נמצא אצלו ושומע שבחו וזהו נגדך. גם נודע שמדת לילה היא מ' הנקרא אדנ"י אבל כאן נאמר שם הוי"ה שהוא מדת יום. ויאמר שהוא היה קושר ב' המדות ואז זה השבח שבלילה הוא ישועתי ביום כי אני הקדמתי לכונן ולהמשיך חסדו שיבואני ביום כנודע שעיקר הלילה הוא הכנה לשפע שיבוא ביום כמ"ש בכוונת ק"ש שעל המטה וסוד קימה בחצות שבהתעלות הנשמה בשינה מתחדשת ומקבלת כח גדול. ובקומו אחר חצות לעשות התיקון אז הגבורו' נמתקות בתורה אור ובבוא היום אז אתקף בתקיפו וכו' וזה בכח החסד המתגבר ביום כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו וכו':

חוטא חד נפקא וכו' איתא בדברי הרב זלה"ה שחוט של חסד ה"ס שליש א' של החסד שהוא כ"ד גי' חו"ט עם הכולל. ואמנם ידוע ששליש של יסוד אבא הוא היוצא מיסוד אימא שבחזה זעיר ומגיע עד יסוד זעיר וידוע שיסוד נקרא ו' זעיר' שהוא מילוי ו' והוא כמין חוט וזה החסד תופר ומחבר כל העולמו' ועוד ידוע שזה השליש מאיר במ' בסוד ה' בחכמ' יסד ארץ ואיתא בליקוטי נביאים שר"ת זה הפ' עולה כ"ג והוא מילוי דשם ב"ן העולה חו"ט עם ג' אותיות. וזהו נפקא מסטרא דימינא. דייקא נפקא מפני שהוא יוצא חוץ ליסוד בינה וגם כי הוא שם באמצע בתוך ת"ת זעיר מ"מ מקורו ועצמותו הוא מסטרא דימינא שכן אבא הוא ראש לכל קו ימין.

וע"ד אמר ה' אלהי ישועתי. אלהי גי' ב"פ חוט והוא מילוי ע"ב שסודו מתפשט בנה"י דזעיר כנודע מכוונת אלהי אברהם וכו' והעיקר הוא הוי"ה הרי ה' אלהי שעולה ע"ב חס"ד וגם בזה יכון לומר נפקא שכן מילוי מ"ו יוצא למטה מתוך הוי"ות שבחג"ת זעיר שה"ס גומל חסדי' טובי' גומל גי' ג' הוי"ות כמ"ש הרב. ובג"כ לא המתים יהללו יה פי' בג"כ שצריך וראוי לאדם להתעורר משנתו קודם שיאיר השחר ואמר לא המתים שהם הנשקעים בשינה שהיא אחד מס' במיתה.

בגין דאיצטריך לשבחא חי לחי הוא אדם הישראלי שהוא מקבל השפע היסוד הנקרא חי ועוד שהצדיק הקם בחצות מאריך היום ח"י שעות.

ומת לפי לאו הכי שתפלות או"ה זבחי מתים ומשם נמשך להם שפעם ואנחנו נברך יה סודו או"א המקננים באצילות ובבריאה ושם חלקי ישראל שנשמתם עולה אל ג"ע העליין ומשם מושכת האור מן האצילות אבל החיצונים אין להם שום אחיזה אלא ביצירה ועשיה ולפעמים ממ' דבריאה. וזשז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם וכו' והנה הא' של כסא אמר הרב ז"ל שהוא מ' דבריאה כי הנה כ' חו"ב ס' ו"ק א' מלכות. והשם חסר ו"ה שהם יצירה ועשיה שחסרה שלימותם מפני החיצונים המונעים התפשטות אורם כראוי. אבל י"ה הוא דוקא לישראל וז"ש לא המתים יהללו יה דהיינו העלאת מ"ן לשם. אבל אנחנו נברך לא מבעיא שנכללנו בהם. אלא גם נברך שהוא להרבות כחם דהיינו סוד ברוך כנודע עכ"ל ז"ל.

דצלותא דיחודא פי' עיקר התפלה הוא להמשיך מוחין מאו"א לזו"ן וליעקב ולאה כמ"ש הרב בכוונת עמידה: ועולם הבא שהוא בינה אין בה אכילה ולא שתייה ולכך אסור לאכול קודם התפלה. ודא ברכתא דמזונא פי' ברכת המזון היא במ' ולכך יברך אחר אכילה ושתיה כדמפרש טעמא: