מקדש מלך על ספר הזהר א:ג

בשעתא דסתימא דכל סתימין דע כי או"א סתומים בגו זו"ן ואריך בגו או"א ועתיק גו אריך ואד"ק גו עתיק וא"ס ב"ה נגנז תוך אד"ק והוא נקרא סתימא דכל סתימין:

בעא לאתגלייא פי' רצה לגלות מלכותו נקודה חדא הוא אבא:

צייר בה כל ציורין פי' ע"י אבא צייר אימא וז"ון:

חקק בה כל גליפין פי' תחלה צייר אותם בציור דק ואח"כ אותם הציורים חקק בהם עד שנכנסה החקיקה תוך הלוח והכונה כי לרוב אור החכמ' לא היו ניכרים זו"ן רק ציורים בעלמ'. ואח"כ לרוב שהייתם שם נחקקו שהוא דבר ממשיי יותר מן הציור והמצייר והחוקק הוא א"ס ב"ה:

ואגליף גו בוצינ' קדיש' אבא נקר' בוצינ' כי יש בחכמה קצת דין להיות שחכמ' דאריך הלבישה לגבור' דעתיק וקרא' קדיש' כי החכמה נק' קדש:

סתימא שהיא נעלמת תוך אימא וז"ון:

ציורא סתימאה היא בינה שגם היא סתימה תוך זו"ן קדש קדשים בינה נקראת כן. בניינא עמיקא פי' זעיר כתיב ביה אמרתי עולם חסד יבנה והבינה היא בנין עמוק יותר מזעיר דכתיב ביה יבנה. לא איקרי אלא מ"י רמז לנש"ב:

ואתלבש בלבוש יקר דנהיר הוא חסד דזעיר שהבינה נתלבשה בחסד דזעיר שנתעלה ונעשה חכמה והוציאה הו"ק וכמ"ש האר"י ז"ל בס' הליקוטים בדרוש שאלתני זה ימים וכו' שהבינה נתלבשה בחסד דזעיר שנעשה חכמה שלו ונראה שהכוונה כי נה"י דאימא מתלבשים בהם המוחין דזעיר והנ"הי דאימא הנז' מתלבשים בחסד דזעיר שעלה ונעשה חכמה שלו ואחר התלבשות נה"י דאימא בתוך חכמה דזעיר משם מתפשטים הנ"הי דאימא בכל הו"ק וכיון שנתחבר מ"י שהיא בינה עם הו"ק הנקראים אלה להיות כל קצה כלול מכל הששה שעולים גי' אלה אזי נעשה אלהים מ"י אלה:

בעגלא וכו' פי' הפרידו אלה מן מ"י וכמה דאשתתף מי באלה וכו' פי' כמו שבבריאת העולם נכנסו נה"י דאימ' בזעיר ואז נעשה שם אלהים כך תמיד בכל יום ויום נכנסים נה"י דאימא בזעיר ולכן נק' הבינה אלהים. ומניה ידענא וכו' פי' אליהו לא גילה לו רק ענין הבינה במה נק' אלהים ומדבריו הבין רש"בי ע"ה תיקון המלכות ג"כ במה נקרא אלהים: אשר תנה הודך וכו' בגין וכו' פי' בינה שנתלבשה בחסד דזעיר: ואתלבש דא בדא פי' אחר שנתלבשה בחסד דזעיר נתלבשה בכל הו"ק דזעיר: וסליק בשמא עילאה. הוא שם אלהים:

דאתמשכן אתוון אלה מלעילא פי' מן הזעיר אל המלכות ואימא אוזיפ' לברתא מנאהא:

כתב הרב בס' הליקוטים ונרמז בס' מ"ח דף כ"א פרק ח' עיין שם כי זווג אחור באחור הוא שעולים זו"ן בהיכל הבינה ולוקחת המ' מ"ן שלה בהלואה ולכן נק' אחב"א ר"ל שאלו היו זו"ן במקומם היו אחב"א עכ"ל למדנו מדבריו שפעמים לוקחת המ' מ"ן דאימא ואעפ"י ששם מדבר בעת שאין מי שיעלה לה מ"ן וכאן מדבד בעת שישראל עולים לרגל אפשר שבעלייתם לרגל מוסיפים בה כח ואינה משמשת במ"ן שלה אלא במ"ן דאימא וזהו ואימא אוזיפת לברתא מנאהא שהוא הכלי דמ"ן שנתן לה אבא והכלי הזה אוזיפת יתיה למ'. וקשיטת' לה בקשוטהא כתב הרב כי המ"ן הם קישוטי הכלה א"כ קישוטהא הם מ"ן דאימא שנותנת אותם למלכות. ודא איקרי אדון. פי' מתחלה נק' אד"ני לשון נקבה ועתה שקיבלה קישוטי אימ' הנקראת עלמא דדכורא נק' גם המ' אדון לשון זכר וז"ש כדין נפקת ה' ואעילת י' ירצה הגם שהבינה נק' מ"י והמ' מ"ה עתה עאילת י במקום ה' ונק' גם המ' מ"י ואתוון אחרנין משכין לון ישראל מלעילא הם אותיות אלה ו"ק דזעיר כל קצה כלול מו' גי' אלה שהו"ק בונים המ' הנק' מ"י עתה ואז נשלם שם אלהים גם במלכות:

אדכרנא בפומאי מלמדנו שג' דברים צריך אדם לעשות בתפילתו א' להוציא התיבות מפיו וזהו אדכרנא בפומאי ב' שיבכה בתפילתו כמ"ש ושפיכנא דמעאי ג' שיתפלל לשכינה ברצון נפשו הטוב וז"ש ברעות נפשאי וז"ל הרב בכוונת תיקון חצות יכוין במלת אלה:

ובמלת עלי על י' ובמלת אדדם אדד ם' ר"ל אדדה אותה ואחברנה עם אותיות אלה ועם י' של עלי ואז נשלם שם אלהים וזהו עד בית אלהים עכ"ל וז"ש הזוהר אדכרנ' בפומאי ר"ל על ידי כוונות אלו שאמר הרב ז"ל בזה נעשית אלהים:

בנא מקדשא לעילא בינה:

ומקדשא לתתא מלכות מלה בסלע שר"א דבר במ' הנק' סלע כמ"ש ודברתם אל הסלע. ואמ' פתח עינים וכו': ורש"בי השתיקו ופירש הפסוק על שני מחדשות בינה ומ' ששניהם מ"י אל"ה שם אלהים:

אלא בזמנא דדרגא דא וכו' פי' כל זמן שהבינה לא עלתה לאריך לקבל טיפת המוחין מפנימיותו או מחיצוניות עתיק כדי להלביש המוחין בנה"י דידה ואח"כ נכנסים בז"א ולא נקראת אז אלא מ"י. עדין לא נשלמו הו"ק וכיון שהוציאה הו"ק מתוכה ונתלבשו בהם המוחין דז"א שבזה היא נקראת אלהים אז נשלמו הו"ק לגמרי ע"י המוחין:

אכדרנא שמי פי' אל שבשם בצלאל הוא המסייע לבצלאל:

ריש דרגין הוא אבא ואמיץ כח היא אימא שנקראת כח ה' וכן כתב האר"י ז"ל כ"ח אותיות דמילוי המילוי בבינה ועשר' דמילוי בחכמה וד' דפשוט בכתר הכל עולה מ"ב וזהו שם מ"ב שהוא הוי"ה פשוט ומלא ומלא דמלא העולה מ"ב הוא ברישא דמלכא כי כח"ב הם רישא: