מקדש מלך על ספר הזהר א:שצ

אזיל בר נש לימינא ההוא עובדא וכו' פי' כל מצוה ומצוה שעושה האדם מתקשרת במדת המ' שנקרא עתו ושיעור הכתיב את הכל כל מצוה ומצוה שעושה האדם מתקשרת במדת המ' שהיא בעתו קישור יפה כמ"ש הרב ז"ל. עת דההוא עובדא פי' מ' שנקראת עת דההוא עובדא שם מתקשר כמ"ש וז"ש לקמן ולאתקנא עובדא בההוא דרגא דאתחזי ליה שהיא המלכות. כולא ברעותהון דבני נשא דכתיב וכו' פי' שעיקר הכל היא המחשבה שמחשב האדם לשמו ית' כי הרי הרשעי' עושים איזו מצות אבל מחשבתם לקבל שכר או ולהתייהר לכך עשה הקב"ה המחשבה עיקר להבדיל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. וז"ש וע"ד אתייהב כולא ברעותהון דב"נ והטעם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה. כדקא חזי דאתכליל וכו'. פי' שלא עשה המצוה כתיקונה כדי שתהיה אותה המצוה נכללות במלכות.

אלא כפום רעותא דב"נ אם לא עשאה לשמו ית' אלא להנאתו או לשום פנייה: עתו דההוא עובדא פי' מלכות ששם נקשרים כל המצות שעושה האדם כמה דאתמר את הכל עשה יפה בעתו הוא פירוש ראשון של הזוהר לעיל את הכל שהמצות כולם מתקשרים יפה במלכות הנקראת עתו: