מקדש מלך על ספר הזהר א:שפח

רוצה ה' את יריאיו כתיב ולא ביריאיו פי' זה כמו דבר אחר שתחלה פי' הזוהר רוצה ה' את יריאיו אוהב ה' את יריאיו ולכך מקשה הכא ביריאיו מ"ל ולכך מפרש שמרצה ומפייס אותם. מה כתיב וירצוהו אתפייסו ליה וכו'. פי' שרים של פרעה היו מפייסים אותו במלין דחדווה והקב"ה נתן בלבם לפייסו וכאלו הקב"ה מפייסו. א"נ לפי מ"ש בסיפא ויקרא את יוסף דא קב"ה אתי שפיר מלת ויריצוהו שהם מלאכי השרת שלוחי הקב"ה הנז' בויקרא את יוסף:

ומאן דהוה בבור בקדמיתא אסתלק בהדיה פי' כשירד יוסף לבור גם יסוד העליון שהוא בחי' יוסף ירד ח"ו לבור דקליפה וכשעלה יוסף מן הבור גם יסוד העליון שהיה בבור דקליפה עלה על ידו וז"ש אסתלק בהדיה דהיינו יסוד העליון אסתלק בהדיה דיוסף: אסתלק מן דא שהוא בור דקליפה. ואסתלק בבאר מים חיים שהיא מלכות דקדושה.

והרמ"ז כתב בגין דצדיקייא עבדין שלמא וכו': שהצדיקים שרשם בקו האמצעי בסוד צדיק כתמר יפרח כמ"ש בכוונת הלולב ולכן עושים ב' שלומות ברוחא וגופא. כמ"ש הרב על רע"ק נכנס בשלום ויצא בשלום. ולדעתי צדיק גמור טוב לשמים וטוב לבריות כי המלאכים מתהוים מזווג דנשיקין וישראל מזווג היסוד הנקרא טוב. אבל כדיק שאינו גמור אינו גומר הזווג בגופא אלא דוקא צדיק גמור גומר גם זווג תחתון של היסודות ועושה שני שלומות:

שלמא לעילא הוא סוד הדעת שה"ס יסוד העליון ולפי שהוא אינו ספיר' כשארהם פיר' לכן צריך להעשות וזהו יעשה שלום לי. אבל יסוד התחתון שהוא מדה ממש אינו צריך אלא תיקון וז"ש שלום יעשה לי פי' השלום השני שכבר יש לו מציאות יעשה לי יתקנהו שיהיה לי ראוי להשפיע. ועאלין כלה בבעלה הוא זווג תחתון של צדיק וצדק.

באינון דדחלין ליה זהו יריאיו ועבדין רעותיה הם המיחלים לחסדו ור"ל שיש להם כח להעלות מ"ן בכח הגבורות עד מ"ה ששם שורש הגבורות והוא יראת הרוממות שאין שם אחיזה לעונש ושם נעשה הבירור בכח חסד עליון דכתרא עילאה ואז מאירים תרי מזלי שה"ס הרצון העליון והיינו ועבדין רעותיה ממש עושי' רצונו שהוא נוצר חסד המשפיע בונקה ומשם נתפשט האור בא"וא וזו"ן: אינון דמשתדלי וכו' פי' שהרי הלילה הוא זמן הגבורות שאז השכינה מתפשטת בעולמות לקבץ ניצוצין ולהעלותם למעלה בעלותה אל האצילות וזמן תיקונה הוא אחר חצות ועל כן הלומדים באותו זמן משתתפים עמה לעזרתה:

וכד אתי צפרא וכו' אמר כן ללמדנו שאין לישן אחר התיקון אלא שומרים לבוקר ממש שלא ישנו בעלות השחר שאז רחל עולה בסוד תפלה של יד ולהיות שבאותה שעה היא עליית כתר שלה ויורדים ט' אחרונות החוזרות לעלות בתפלת השחר שלכן כפל ב"פ שומרים לבקר ואז יורד החסד שה"ס ו' שבשם מדת יום כי בלילה שולט ה':

יצוה ה' חסדו להתחבר אלי אבל בתנאי שבלילה יהיה שירה עמי לקרות וקרא לתורת הלילה בלשון שיר מפני שבלילה הוא שיר ה' כי ביום יצוה ה' חסד ו' וצריך ללמוד ברנה כמו שה' נתנה בנעימא כמ"ש במדרש:

ובג"כ רוצה ה' שמשפיע בהם אור רצונו העליון ועושה אותם מושפעים ומלאים מאור רצונו: ודוגמת כן היה ליוסף שטרח לברר בירורים בנקודת ערות הארץ הוא הבור. וזכה שהושפע עליו מסוד נוצר חסד לאלפים ונתעלה לדעת וזכה להיו' שליט על הארץ העליונ' ואז שמח על נפילתו בבור וזהו ויריצוהו ושמחוהו על טרחותיו שהיו לו מן הבור. מ"ט יומם יציה וכו'. גם שתורת הלילה גורמת לחסד שיבוא מ"מ הקדי' החסד מפני שהוא מוכן ומזומן לבוא והוא יצוה בלשון עתיד ובתנאי שבלילה שעברה שיר התורה קדם עכ"ל הרמ"ז זלה"ה:

ויעקב גר בארץ חם אמאי אצטריך האי פי' כיון שאמר ויבא ישראל מצרים ידענא דיעקב גר בארץ חם:

דא קב"ה פי' מלכות ונקראת ישראל על שם בעלה וזהו שאמר לקמן אתייא שכינתא למצרים: