מקדש מלך על ספר הזהר א:שפו

מאי מקץ הו"לל אחר שנתיים ועוד שלא הוזכר התחלה הו"לל ויהי יוסף שם עוד ב' שנים ובקץ שנתים וכו' אתר דלית ביה זכירה ס"א בכלל דאל אחר אסתרס דחסר דעת הוא ואין בו כח זכרות כי הזכירה היא מבחי' הפנים דדעת אסהיד באנפוי דמלכא ולפי שחסר בקליפות לכן אין שום זכירה אפילו בזכרים שלהם.

ודא הוא קץ דשמאלא אע"ג דלעיל פי' קץ דשמאלא על נוקבא דקליפה כאן נוכל לבארו על הדכורא משום דבסמוך קרי לנוקבא קץ דסטרא דחשך והכל לפי הענין כי נודע שהשתלשלות הדינין הוא ק"ך צירופי אלה"ים. ותחתיהם מתחילי' אלהים אחרים אלילי"ם גי' קכ"א א' יתר לרמוז שמתחילים אחר תשלום ק"ך היא הקץ דשמאלא עולם הקליפה:

אלא כיון דאסתכל וכו' כמ"ש יוסף הא ודאי בשורה דחדוא וכו' שאותו חלום מורה היות השכינה בעילוי ויחוד למעלה לכן אמר והאי חלמא דזכירה איהו סוד זווג זכר הממתק דיני הנקבה בסוד זכ"ור ע"ב קס"א:

ואיהו טעה בהאי טעם טעותו הוא במה שנודע שקליפת נוגה על היותה סביב הקדושה ממש ולכן יכולה להתמתק שנכללת עם הקדושה וחשב יוסף שזכה שר המשקים למדרגה זו לכן א"ל כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך י' לצאתך מהרע ולהדבק בטוב כמ"ש הרב ששר המשקים ה"ס מוח חכמה דקטנות ונודע מסוד ב' שעירי יו"הך כי שעיר של שם הוא חכמה דקליפת נוגה שנדבקת בקדושה. ויוסף טעה.

דהא בית בק"בה וכו' פי' שכל אותו הסוד שנרמז בחלום שר המשקה היה דוקא בעולם הקדושה סוד מ' דקדושה שנתייחדה בבעלה והבשילו אשכלותיה ענבי' סוד נשמות הצדיקים. אבל שר המשקים שהוא בקליפת נוגה לא היה לו שום עילוי אלא עדין עם חביריו טבח משקה אופה שר"ת שלשתן טמ"א. ובבקשתו אל שר המשקים כאלו ממנו תמשך גאולתו לכן קם קמיה צד הטומאה והבדילו מהגדולה שהוכנה לו כי הקב"ה מדקדק עם חסידיו. מה כתיב וכו' כתב הרב זכ"ור ע"ב קס"א אור הפנים. תש"כח סוד פק"ד קד"מת אחוריים דא"וא שמשם השכחה והנה יוסף ה"ס יסוד הזכר ובמילוי כזה יו"ד ו"ו סמ"ך פ"א גי' זכ"ור. ועל שאמר זכרתני אתך נתעוררו נגדו זכר ונקבה דקליפה וז"ש ולא זכר וישכחהו כי אין השכחה עצמית אלא בנוקבא דקליפה: כי הזכר אין בו רק העדר הזרירה כמ"של אתר דלית ביה זכירה. משא"כ נוקביה שבה מציאות השכח' בעצם כמ"ש אתר דביה כשיו ודא הוא קץ דסטרא דחושך כי הזכר נק' קץ דשמאלא כנ"זל. ונוקביה קץ כל הס"א הנק' סטרא דחושך:

מאי שנתים ימים ירצה שעל אומרו זכרתני שה"ס ב' בחי' דע"ב קס"א נתעוררו כנגדו ב' בחי' דאחורים פק"ד קדמ"ת גי' תש"כח וידוע שימות השנה הם שס"ה ובכולם שולט הש"טן זולתי ביו"הך וב"פ הש"טן גי' תש"כח לכן אחר שנתים מיד עלה לדרגא דאית ביה זכירה:

ופרעה חלם ירצה שבזכות יוסף האיר כח החסדים באחורי הדעת ששם אחיזת פרעה כי חל"ם גי' ג' הוי"ות של גדלות המאירות בג' דקטנות ובין כולם גי' יו"סף ו' הוי"ות מלך במשפט דהו"לל מלך שופט: אתקין כולא זה מבואר בהקדמת הרב שבעולם העליון ג"ר לא היה בהם שברון כי מה שירדו אחורי א"וא היה לצורך תיקון זו"ן. וכל מה שהוא בחי' עצם האצילות עצמו אלו לא היה לתיקון עולמות בי"ע לא היה צורך לבחי' כלים שבהם היה סוד השבירה וז"ש שבבריאת עולם העליון היה מתחלה כולא כדקא יאות:

ואפיק נהורין מנהרן וכו' ה"ס יחידה וחיה שאינם מכוסים בכלים וז"ש ואפיק שהם חוץ לכלים מקיפים ולכן הם מנהרן לכל סטרין ששוה אורם לכל צד ושאין להם גבול ומסך כנר"ן שהם בתוך הכלים כנודע:

וכולא איהו חד דקים לן איהו וחיוהי חד בהון וחיוהי דייקא דהיינו בקי' חיה וכ"ש יחידה

וברא שמים וכו' הם זו"ן שהם מחו"ג הצריכים לתיקון ע"י תומ"ט לכן מתחלה עדו עלייהו כמה הרפתקי מימי קדם וזה כדי שיבואו עולמות התחתונים כמ"ש בסמוך:

ת"ח מלך במשפט וכו' נודע כי יש"ס ותבונה הם סוד ה' ראשונה שבשם כנז' בא"י והם הנכנסים בזעיר ונעשים מעצמותו בסוד ברא כרעא דאבוה ועובר ירך אמו באופן שהם התוכנות של זו"ן והנה הם במדריגת מלכות לא"וא עילאין ולזה נק' בשם מלך וז"ש מלך דא קב"ה והוא נכנס בתוך משפט שהוא יעקב בבחי' ה"ג ממותקות וזהו משפט שהוא קיום המלכות והנה יש"ס ותבונה שהם בסוד ה' נכנסים תוך ו' שהוא זעיר:

וע"ד ו' איתזן מן ה' ה"ס ו' שבתוך ה' שהרי תבונה היא בבפי' ד' להיותה מנהי"ם דבינה והו' שבתוכה הוא שורש זעיר הנשאר בקרבה. וכן ה' איתזן מן ו'. כי גם מ' עיקרה ד' שהיא כנגד ד' מדות תחתונות דזעיר וכשמקבלת ממנו אז היא ה' וכמ"ש ריש פ' חקת ה' ד' הית ע"ש

דקיומא דארעא איהו במשפט נותן טעם למה לא תיזון ה' אחרונה מן ה' ראשונה אלא מן ו' והוא מפני שהגבורות הבאות לה מאימא הן חזקות כנודע מסודות ר"ה אבל הבאו' לה מזעיר הן מתוקות ובהן היא מתקיימ' והוסיף עוד ראיה דהא משפט יעמיד ארץ שכך היא קבלתנו שתיקון המ' הוא מזעיר בבחי' נה"י שלו כד"א ומקום רגלי אכבד ודייק יעמיד שכלי העמדה הם הרגלים ונק' ארץ גי' אלהי"ם דאלפין שהוא דין רפה להיותה עומדת במשפט:

ואיתא בל"ת על פ' ציון במשפט תפדה שה"ג סודן ה' אלה"ים העולים ת"ל וכשנמתקות בזעיר נקראים מש"פט שהוא ת"ל חסר א' והוא בסוד השורש: ומנה שכאשר הזעיר נותנם בנוקבא יחסר עוד א' ואז הם תכ"ח וז"ס שם חתך שאנו מכוונים בפותח את ידיך שה"ס הנסירה שנחתכו אחורי ז"ון וב"פ רוח שהוא מילוי אלה"ים שהכל נתן בה והוא נשאר כולו חסדי' והגבורות בנוקב' והיינו תיקון שמים וארץ הנ"זל והיא פתיחת הידים הימין בזכר והשמאל בנוקבא ואז היא באה לפניו ומקבלת ממנו וז"ש בכל תקונוי שהוא בניינה וזן יתה בשפעו ולכן שם חתך נק' שם הפרנסה. והנה אנו מכוונים לשני שמות פא"י ר"ת "פותח "את "ידיך ושם ס"אל שהוא חת"ך באת"בש: והוא עולה צ"א נגד ת"ת ויסוד דידיה ששם הוא דיבוק ז"ון כנז' בכוונת אמן וב"פ צ"א גי' יע"קב וז"ש במשפט שה"ס חתך דא יעקב. עכ"ל הרמ"ז זלה"ה ונל"עד דתב.

דרגא לדרגא פי' נתחבר זעיר עם המלכות: דאית ביה זכירה פי' השכחה מצד הקליפה וזכירה מהקדושה א"נ כמ"ש הרב זכירה זכ"ר י"ה שעיקר הזכירה היא בפנים דא"וא וז"ש דתב דרגא לדרגא שהם ז"ון דאית ביה זכירה פי' שיש בהם מוחי או"א שנקרא זכירה כד ברא קב"ה פי' א"ס ב"ה:

עלמא עילאה עולם האצילות שהיא על בי"ע: נהורין עילאין פירוש אריך וא"וא: וכולא איהו חד פי' כי הם ג"ר דאצילות שהם חשובות כאחת. וברא שמים דלעילא וארץ דלעילא הם זו"ן:

לתועלתא דתתאי פי' שע"י מעשה התחתונים מעלים מ"ן למלכות ואז מזווגים ז"ון ועולים בסוד מ"ן לא"וא וא"וא לאריך וכן עז"הד עד רום המעלות ונמשכים מוחין לא"וא ומהם לז"ון וז"ון משפיעים לתחתונים וזהו לתועלתא דתתאי: דא קב"ה פי' בינה. דא יעקב פי' זעיר דאיהו קיומא דארעא פירו' מלכות: ד"א מלך דא קב"ה הוא זעיר:

במשפט דא יוסף פי' שזעיר מוריד כויפת המוחין ליסוד שהוא יוסף ועי"ז יעמיד ארץ שהוא מ' ובי"ע כולם . ר' יוסי אמר מלך דא יוסף הוא יסוד. במשפט הוא זעיר ור"ל ע"י השפע שמקבל יסוד מזעיר יעמיד ארץ שהיא מלכות. ולפי כל הפירושי' אלו סיפא דקרא ואיש תרומות יהרסנה הוא כמ"ש הזוהר בפ' שמיני דף מ' שכתוב שם כפי' ראשון דהכא וסיי' שם ואיש תרומות תרומת כתיב כד"א וזאת התרומה ור"ל ס"מ שכוונתו לינק מהמ' שנקרא תרומה. יהרסנה. וע"ש פירושים אחרים בסיפא דקרא.

דא רחבעם דריש תרומות לשון התרוממות שהיתה ברחבעם שלכן אמר אבי יסר אתכם בשוטים וכו' דא פרעה שעשה עצמו אלוה ופי' תרומות ג"כ התרוממות:

חי ה' וכו' האי קרא וכו': הרמ"ז כתב וז"ל בפ' זה רמוז עקריות המשכת השפע ותיקון המלכות שהרי הוא מיוסד על קו האמצעי שבו הוא שרש הנוקבא ושממנו כל תיקונה כי סתם בניינה הוא מת"ת ולמטה ואח"כ מתעלה עד כנגד הדעת כמ"ש בסוד תפלה בלחש וחזרה. ועל כן כוונת אנטיוכוס הרשע היתה לבטל אלו ב' תיקוניה כי ידוע ששבת סודו ש' ב"ת שהוא עולה לאבות חג"ת. ור"ח תרין רישי נ"ה. ומילה נודע שהיא בכל קו האמצעי:

דא חי צדיקא וכו' ידוע שיסוד זעיר יש לו ב' בחינות שרשו בת"ת וסיומו עד למטה ובתוכו יסוד אבא וגם כנגדו עיקריות קו האמצעי של הנוקבא דהיינו כתרה ודעתה. והנה חי ה' הוא ביסוד שבת"ת ששם הלב והחיות של זעיר וזהו חי ה'. ולפי שבתוכו גנוז יסוד חכמה וכתיב והחכמה תחיה כי בה סוד חיה לכן ר"ת ח"י יהו"ק הוא ח"י נוטריקון "יסוד "חכמה הגנוז בתוכו:

חי דעלמין וכו' מפני שהיחוד האמיתי שהוא בעצם חי העולמים הוא יסודו של זעיר בגדלותו המזדווג עם נוקביה בשבת כמ"ש בכוונת זכר למ"ב אבל יסוד זה דקיימינן ביה שהוא המושרש בת"ת זעיר נקרא חי דעלמין מפני שהוא ממוצע בין ב' עולמות עלמא דדכורא שהמחזה ולמעלה. ודנוקבא משם ולמטה:

וברוך צורי דא הוא דכתיב וכו' הוא יסוד התחתון שממנו ניתנו הגבורות לדעת הנוקבא שהן הן חוזקה ותוקפה לצייר אותה ודוד שהוא המ' קראו צורי כי הוא מושרש דוקא בבחי' זו שלכן הוא זכר כנודע ולכן אמר ברוך ה' צורי ר"ל שיש בו גם שם צור הרומז לנקבה שהוא גי' אלהי"ם דההי"ן וגם קס"ו ק"ל שהם אחורי ס"ג ומ"ה הראויים לנוקבא: אבל זה הוא משם הוי"ה כזה יפ"י ק' יפ"ה נ' הפ"ה כ"ה הפ"ו ל' ופ"ו ל"ו ופ"ה ל' הפ"ה כ"ה הכל גי' צו"ר ולהיותו ביסוד התחתון אמר שעליו מתקיים צדיק הנז'. וכל זה הוא בסוד קומת רחל מחדוהי ולמטה: ואח"כ וירום דא עלמא עילאה היא הבחי' השנית כשמתעלה יסוד אימא עד הדעת דאז הוא אלוהי בו' כמ"ש בכוונת ואלהי יעקב וסוד ו' זו הוא שרש ו"ק הידועים וז"ש השמים שמים לה' פי' ב' בחי' שמים א' השמים שהם ו"ק הגלויים ב' שמים סתם שהם השרש הנעלם באופן שפ' זה מורה על כללות האור המושפע דרך הקו האמצעי שהוא מתחלת מת"ת דזעיר ואח"כ מדעתו ושהרצון בו לתיקון המ' ולזה מביא סיוע ואמר:

ת"ח וכו' והענין יום יום הם יסוד ות"ת ושאח"כ יסוד עולה לת"ת ות"ת לדעת כידוע ואמר שהוא רזא דחכמתא הוא מפני יסוד אבא ועטרה המבריחים בתוכם שגם הם סוד שני ימים:

שנתים ימים הם ת"ת ויסוד הנז' הכלולים זה בזה דגוף וברית חשבינן חד ויתכן שהם הרמוזים בשנתים אבל יסוד ועטרה דרבא המאירים בפנימיותם הם רמוזים בימים. ואמנם הראש של אלו השנתים הוא הדעת כמ"ש בסוד הלולב שרומז לכל המשך הדעת שהוא עלויו של יסוד ויתכן שאז האיר אור הדעת בכח צדקת יוסף וניתוסף בו אז ה' ונק' יהוסף לרמוז לגילוי ה' חסדים ושלט בע' לשון שמוצאם מבחי' הדעת דאיהו ברית הלשון. וגם יא"ור גי' ז"פ א"ל ונילוס גי' יוס"ף ואז האיר בצד העורף על פרעה המושר' שם וג' שריו שבגרון נמתקו בסוד חלום שהוא ג' הויות בחי' רושם הגדלות המאיר בקטנות שה"ס לח"ם מל"ח ושניהם עולים יוס"ף. ועוד נקדים מ"ש באוצ"ח דאור תנה"י דאצילות מתלבש בהיכל קדשי קדשים דבריאה שהם כחב"ד דבריאה ולפ"ז שנתים שאמרנו מאירים בכתר ודעת דבריאה וידוע שפרעה היא אחורי הדעת וז"ש מקץ שנתים ימים ופרעה חולם שבסוף ב' שנים דהיינו בסוף הדעת באה הארה לפרעה מאור היסוד שבדעת דבריאה ויאור הוא יסוד הנקרא רזא ואמר על היאור כמר"זל שהרשעים עומדים על אלהיהם שכאשר ביניהם איזה ניצוץ של קדושה הם מתגאים שמושלים על אותה קדושה ואינם יודעים אשר ישלוט האדם באדם לרע לו וכן בכאן שהיה יוסף בממשלת פרעה וקליפתו ונתגאה בתלומותיו שעומד על היאור: